סיכומי פורום הרמב״ם

מסורת אבות ו"בית אב" מול הבנה אישית של הרמב"ם

הועלה לראשונה: 27/03/2017 · חזרות: 31/03/2017 (spc נגד יגאל בעניין מארי והמנהג); 07/04/2017 (מקור סמכות רבנו); 23/04/2017 (מנהג ובית דין); 02/05/2017 (סמכות רב); 27/01/2026 (פירוש הלכות תפילה המיוחס לרבנו: "זה לא אמיתי", "המצאה מנותקת ממסורת")

השאלה: האם מותר להתאים את הרמב"ם למנהגי העדה, או שיש לפסוק לפי הבנה אישית של לשונו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו פסק לפי שיטת הלימוד שקיבל מרבותיו ולא "בחלל ריק"; גם אבות השאמים פסקו כרבנו לפני השו"ע. "מקור סמכות התלמוד הוא בהסכמת חכמי ישראל"; רב "הוא סמכות, אם עשיתי אותו עלי ככזו". הקשה על יגאל: אם המחויבים לחז"ל חייבים לקבל את הרמב"ם, הרי כולם מחויבים לו. ב-2026: "כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה". ראיות ומקורות: מארי, ספר אהבה עמ' תיח–תיט ("כיון שמצאנו ראינו מסורת קדומה של עדה קדושה, מה לנו ולסברות?"); ירושלמי; שו"ת רבנו סי' רסג; פיה"מ "עשה לך רב"; הקדמת הרמב"ם לפיה"מ (אבות) על כיבוד החכם נושא הקבלה.
• יגאל גיל: "הקבלה והמעשה" (שמיטה ויובל י) נאמרה רק בשאלה עובדתית; פירוש רבני תימן אינו מסורת עד הרמב"ם; מנהג מחייב רק באישור בית דין.
• ערן חבשוש / מאור: אם כל אחד יפסוק לפי הבנתו ירבו המחלוקות. ראיות ומקורות: שמיטה ויובל י; האיגרת לר' פנחס הדיין ("ואתם לא תשנו מנהג אבותיכם").
• יהונתן קרני / נריה לוי: אפשר להתעלם ממסורת שאינה תלמודית ("קפאו הדעות", הקדמת סהמ"צ). spc: אין לומר שמארי "חטא לאמת" כדי ליישב מנהג; הפנה להקדמת מארי לרי"ף על חולין. ב-2026 יהונתן קרני טען שכיום אין ל"מסורת" משקל מול "בית אב", ודן עמיאל כינה זאת "קראות רמבמית".

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד, ערן, מאור ו-spc תומכים בשיטת המסורת; יגאל, יהונתן ונריה בשיטה הרציונלית. עמדת אוהד יציבה לאורך השנים.

האם יש לפסוק לפי הרמב"ם בלבד, ומי מוסמך לפרש אותו

הועלה לראשונה: 13/05/2017 · חזרות: 14/05/2017 (סמכות הרמב"ם מול חכמי ישראל, סייעתא דשמיא); 15/05/2017 (הצעת בי"ד הפוסק לפי רבנו בלבד); 16/05/2017 (מול הגאונים והשו"ע); 07/11/2017 (כללי פסיקה, "מסורת פסיקה" וספרי "לפי מארי"); 04/08/2019 (יגאל: רק בי"ד בארץ ישראל מוסמך); 12/08/2021 (סמכות מהותית מול פורמלית)

השאלה: בעקבות שיעור שהמליץ על בית דין הפוסק לפי הרמב"ם בלבד: מדוע רק לפיו, ומי מוסמך לפרש אותו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "למה צריך לפסוק לפי הרמב"ם נטו? וכי הוא נביא מחוקק?" סמכות הרב נובעת מכך שהעם קיבל עליו את פסיקותיו, לא מחוכמתו; משנה תורה לא עלה למעלת התלמוד. ב-07/11/2017: "מה זה כללי פסיקה? מי קבע אותם?"; אין טעם לחפש "פסקי רבנו בטהרתם" (זה למחקר), והציבור זקוק ל"ידיעת מה שצריך לעשות" דרך הבנות מארי ומנהגי תימן. ראיות ומקורות: הקדמת הרמב"ם לפיה"מ ("חייב אותנו לשמוע מן החכמים חכמי איזה דור שיהיה"). ב-04/08/2019: "לא הצלחתי להבין… מה אתה מצפה מהבנאדם הפרטי לנהוג. אני לא מכיר את הרמב"ם הזה שאתה מדבר בשמו".
• יגאל גיל: בי"ד בהשתתפות דיינים מעדות שונות, לפי הרמב"ם בלבד ולא מנהגי עדה; ב-2019 – רק בי"ד בארץ ישראל. ב-2017 טען ש"ספר לפי מארי מתאים רק לתימנים" ושמחר ישכחו את מארי.
• spc: הרמב"ם היה בית דין. אלי שעובי: רוב מחלוקות הרמב"ם עם הגאונים אינן בהלכות פסוקות; חלק על אוהד.
• נהוראי / יונתן עמיאל (2021): סמכות הרמב"ם מהותית ולא פורמלית; הצמדות פורמלית "אנטי רמבמיסטית".
• מספר חסוי 01 / מספר חסוי 02: יש מסורת פסיקה (ריף, רמב"ם, רא"ש); השו"ע נקודת מוצא ולא סיום.

סיכום: נשאר במחלוקת; הוצע לברר תחילה את הנחות היסוד של כל צד.

נאמנות לרבנו: אמת מול סמכות, פשרה, והאם רבנו הוגה עצמאי או שליח

הועלה לראשונה: 04/09/2017 · חזרות: 13/09/2017 (אלי נגר: פרשן נאמן למחבר; אוהד: "אני לא מפרש טקסט. אני לומד תורה")

השאלה: האם יש לאמץ את דרך רבנו בלבד, והאם האמת נקבעת ברוב; האם לפרש אותו בנאמנות לשיטתו או כחלק ממכלול חכמי ישראל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: גם בצד המדגיש את רבנו יש "קבלה" ולא ביקורת. "התורה תלויה במי שמסרה… 'האמת' היא מה שקבעו חכמי ישראל"; "אנחנו לא מחויבים לרמב"ם אלא לבורא עולם דרך משה רבנו"; "אפושי פלוגתא לא מפשינן"; פשרה עדיפה על דין. בשאלת הדרת טקסטים: "ככל שחשיבות מקור גדולה יותר, כן גדלה חומרת סילופו". ראיות ומקורות: מארי, הקדמה למורה הנבוכים (עמ' 19); הל' סנהדרין כב, ד; זכריה ח, טז; פיה"מ אבות בהקדמה; שו"ת נחלת שבעה.
• אלי נגר: האמת לא נקבעת ברוב ("תנורו של עכנאי"); פשרה נכונה לבית דין ולא להכרעה באמת שיטה; הרמב"ם כינה חכמי דורו "גולמי ישראל". ראיות ומקורות: פתיחה לאיגרת תחיית המתים; מורה ג, עא; הערה 93 של מארי.
• Morsamina: לעיתים האמת נקבעת ברוב. יגאל גיל: "רמב"ם יש רק אחד". spc: כל קריאה היא פרשנות סובייקטיבית. נועם ממכון משה: האם מותר לבזות חכם בכינויים.

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד בהלצה: "אם הוא לא אוחז באמת שלי אז הוא לא חכם, וממילא מותר לבזותו"; אלי: "מבחינת ההלכה אסור".

מעמד הראשונים והאחרונים כחז"ל; פסיקה אחרי חתימת התלמוד

הועלה לראשונה: 16/05/2017 · חזרות: 23/10/2019 (שלד התורה, משל הגפן; יגאל על החמרה מתמדת); 24–25/10/2019 (ידע מול גדלות; ראשונים שפסקו בניגוד לתלמוד); 11/11/2019 (מדוע אין פוסקים כרמב"ם); 20/07/2021; 30/09/2021 (האם מוסמכים לפרש תקנות); 14–16/11/2021 (מעמד פסיקת רבנו ובבלי מול ירושלמי); 05/01/2025 (אמונת חכמים)

השאלה: האם יש הבדל מהותי בין תלמוד לראשונים ולאחרונים לעניין סמכות, והאם סתם פסיקת הרמב"ם היא "חז"ל" המחייבת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הראשונים (והאחרונים) הם גם חז"ל. ההפרדה המהותית בין תלמוד לראשונים מקעקעת את כל סמכות התורה שבע"פ." "הרמב"ם הוא השלד של התורה בזמננו"; התלמוד אינו "קובע" כשיש בו כמה דעות. "איפה כתוב בחז"ל שהתלמוד הוא המכריע האחרון?"; "כמו שאין 'דעת חכמי ישראל', אין גם 'דרך יהודית מקורית'". ב-2021: "אין שומעים לראשון ולא לאחרון אלא למי שדבריו נראים"; פסיקת רבנו אינה "חז"ל" אלא הדרך שבה הבין אותם: "אני מבין את הקושי הפסיכולוגי של רמב"מיסטים לפסוק בניגוד לרמב"ם, אך האמת היא החשובה"; התלמוד הוא "פרוטוקולים" שנערכו בכוונה כדי להורות. ראיות ומקורות: הקדמת פיה"מ; הקדמת משנה תורה; חולין צב א (משל הגפן); סוטה כב ב; ברכות כ א.
• יגאל גיל: צריך לומר "דעת חז"ל לפי הבנת הרמב"ם"; רק סנהדרין מוסמכת לפסוק נגד חז"ל; פוסק אחרון המדקדק יוצר החמרה; סתם ברמב"ם הוא פסיקת חז"ל המחייבת.
• ד"ר רפאל מינס: מקבל חז"ל עד התלמוד ומשם מפעיל שכלו; "אין דבר כזה דעת חכמי ישראל (כך אמר מארי)"; "רמבמיסט אמיתי לא יפסוק תמיד לפי הרמב"ם" אלא לפי הסברה. נוגן צברי: הולכים אחר הרוב. יוגב עמרם: הראשונים כתבו חידושים על התלמוד ולא נגדו. יהונתן קרני: חז"ל עד האמוראים.
• נהוראי יהב / מינס / איתי טיירי: דוגמאות לפסיקה בניגוד לתלמוד (עמידה בקדיש, ברכת כהנים, תוס' על כלי שיר). מספר חסוי 03: רבנו סובר שהפסיקה אחר התלמוד היא כמי שהדעת נוטה לדבריו.

סיכום: נשאר במחלוקת עקרונית בין אוהד ליגאל, מינס ונוגן. אוהד שומר לאורך השנים על עמדה אחת: סמכות הראשונים נובעת מאותה הסכמה שמקנה סמכות לתלמוד.

מקור סמכות התלמוד: הסכמת חכמי ישראל, "כל ישראל" מול "רוב חכמים"

הועלה לראשונה: 17/05/2017 · חזרות: 01/05/2019 ובהמשך 12/05/2019 (בריך שמיה: "ואם דעתי נוטה לרוב?"); 27/03/2020 (מינס: בלי סנהדרין ההלכה אינה משתנה); 25/04/2023 (יהדות אתיופיה); 17–21/06/2024 (קבלת כלל ישראל כסמיכה); 29/07/2026, 03/08 ו-06/08/2026 (מנגנון הסכמת האומה; בית דין גדול כנציג האומה)

השאלה: מה מקור תוקף התלמוד, והאם מותר לרוב חכמי ישראל לנהוג בניגוד לו ללא סנהדרין.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "התלמוד אינו ספר העזרה… ותוקפו נגזר מההסכמה עליו אצל חכמי ישראל"; תושבע"פ היא מהות בפני עצמה ולכן לעולם לא יהיה לה טקסט אחד מחייב. די ב"כל חכמי ישראל או רובן" (לא ב-100%), ולכן קהילות מנותקות כאתיופיה אינן פוגמות. "מי ממנה את בי"ד הגדול… העם בעצמו"; לא היה "מעמד הר בבל". רוב ככל חכמי היום "קיבלו מרבותיהם איש מפי איש ממשה", בניגוד למי שקורא בספרים. הצביע על סתירה בדברי יגאל (רוב חכמי פעם נחשבים סנהדרין ושל היום לא). ראיות ומקורות: הקדמת משנה תורה (סעיפים כט, לה; "חכמי ישראל או רובן"); הל' ממרים ב; הל' סנהדרין א, ד,יא; מורה נבוכים א, עא; הקדמת ספר המדע עמ' כג; הקדמת פיה"מ.
• יגאל גיל: פסקי התלמוד מחייבים כי התקבלו על דעת כל חכמי ישראל ואולי אושרו בסנהדרין; הגדרה רחבה מובילה להאמין שהזוהר נכתב ברשב"י.
• שמעיה אפל: תושבע"פ נכתבה לפני הראשונים; ב-2026: רבינא ורב אשי "סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים", ולכן קשה לקרוא לחידושי דורנו תושבע"פ.
• ד"ר רפאל מינס: שלושה תנאים מצטברים; הסכמת החכמים אינה מספיקה, ו"אין כבר קבלה איש מפי איש" משבוטלה הסמיכה. spc: הרוב אינו טיעון; אולי העם יסמיך חכם. מספר חסוי 04: "כל ישראל" ולא "רוב חכמים". יהונתן קרני: הקבלה היא מרכיב אחד, והיא חלקית ("חולשה").
• מספר חסוי 02: הסכמת התלמוד "סימן להסכמה, ולא סיבה"; בסוף ההקדמה כתוב "כל חכמי ישראל או רובן" (תמך באוהד); התקרב לעמדתו.

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד ומינס נותרו חלוקים; מספר חסוי 02 תמך בקריאת אוהד בהקדמה.

הבית יוסף, "שלושת עמודי ההוראה" ו"מרא דאתרא"

הועלה לראשונה: 16/05/2017 · חזרות: 17/05/2017 (דיון בהכרעת הב"י); 11/11/2019 (יגאל: "מרא דאתרא" תואר כבוד; יונתן עמיאל: אין מושג כזה אחר התלמוד)

השאלה: האם הכרעת הב"י כשלושת העמודים (רי"ף, רמב"ם, רא"ש) היא הכרעה אמיתית, והאם חיבורו התקבל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הב"י התכוון שאי אפשר להכריע מסברה וההכרעה טכנית ("מי אמר" ולא "מה אמר"); דבריו התקבלו על חכמי ישראל, ובפרופורציה של דורות גם על הרמב"ם חלקו תחילה. מביא מהרב ברדא שמרן ראה את רבנו כמרא דאתרא ולכן פסק גם שלא כמותו. ראיות ומקורות: הקדמת הב"י; שיעור הרב ברדא.
• אלי נגר: הב"י מכריע בגינוני ענווה; המהרש"ל ביקר. נועם ממכון משה: לא הקטנים ראויים לתת ציונים. יהונתן קרני: מיד חלקו על הב"י; יש מקרים שכ"י מראים שהרי"ף והרמב"ם פסקו אחרת.

סיכום: נשאר במחלוקת; יהונתן ונועם הסכימו שהבעיה נקודתית.

שינוי תקנות חז"ל בידי ראשונים ואחרונים, והשוואה לרפורמים

הועלה לראשונה: 08/11/2019 · חזרות: 27/06/2023 (יגאל כינה פוסקים משנים "רפורמים שומרי תורה"; אוהד: לא שולל את לגיטימיות האחרים); 28/06/2023 (כבוד לחכמים, קונסרבטיבים); 03/07/2023 (המשך תגובת יגאל)

השאלה: האם חידושי הראשונים והאחרונים נגד תקנת חז"ל מצדיקים טענה שאין לנו טענות נגד הרפורמים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "דברים חמורים. הֲיצא המרצע מן השק?" "כל עצם התלמוד מבוסס על החלטת האמוראים שאין לחלוק על התנאים" – לא אנחנו המצאנו את השיטה. הרפורמים "חלק מאיתנו. אבל בחשיבתם הם טועים ומטעים", ובכל זאת "הנח להם והם כלים מאליהם". "מה שלמארי מותר להגיד, לך אסור." ב-2023: "התלמוד הבבלי לא ירד מסיני"; הוא ההסכמה הלאומית האחרונה שאובחנה למפרע; "אני הולך ע"פ רבנו… אבל לא שולל את הלגיטימיות של האחרים"; הקונסרבטיביות מקעקעת יסודות אמונה. ראיות ומקורות: ברכות לא ב; "סתירת זקנים בניין"; הל' מלכים; אורות התחיה פי"ט (הרב קוק); הל' ת"ת ו, יא-יב.
• יגאל גיל: השוויון ברצון לשנות וההבדל בכמות; "מי שרוצה לדעת האמת, שיחפש את האמת בלבד". יוגב עמרם: ההשוואה אינה ראויה. יונתן עמיאל: ראשונים לעתים "רפורמטורים הלכתיים", וגם רבנו. יהונתן קרני: טענות בשם רבנו בפורום צריכות ראיה. spc: להיזהר מאבק לשון הרע (שבת לד א).

סיכום: נשאר במחלוקת; הוסכם שהשוואה חריפה אינה ראויה, לא הוסכם על הגדרת הרפורמים.

דרכי פסיקת הרמב"ם: הבנת משנה תורה מתוך דבריו בלבד או מתוך התלמוד

הועלה לראשונה: 10/08/2022 · חזרות: 30/12/2022 (יגאל: את הרמב"ם יש להבין מדבריו בלבד); 03/01/2023 (איגרת לר' פנחס הדיין, הל' ת"ת); 12/01/2023 (תשובה מפורטת בארבעה סעיפים)

השאלה: האם אחרי חתימת הבבלי אין סמכות לשנות פסיקת חז"ל (למשל עירוב לרשות הרבים), והאם יש להבין את משנה תורה בלי הספרות שממנה פסק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "איפה בדיוק היה מעמד חתימת התלמוד הבבלי הזה?… היא הסתכלות כללית שלאחר מעשה"; המסורת "לא פסקה ולא תפסיק", ורק היקף הסמכות הציבורית נחלש. "רבנו מניח שאתה לומד תלמוד, הרי זה החלק העיקרי של מצוות תלמוד תורה"; יש דברים במשנה תורה שלא יובנו בלי פיה"מ, ומי שמתעלם ממקורות הפסיקה "קרוב לוודאי שאתה תטעה ותסלף דעתו". באגרות הרמב"ם לא נאסר לימוד תלמוד אלא פלפול סתמי; השו"ע "מכריע" ולא "פוסק"; בית הדין הגדול בטל "כמה שנים" לפני חתימת הבבלי. ראיות ומקורות: אגרת לר' פנחס הדיין (מהד' שילת); הל' ת"ת א, יא-יב (שילוש הלימוד); הקדמת פיה"מ ("אין חיבורינו זה להסביר לאבנים"); אגרות הרמב"ם עמ' קלד.
• יגאל גיל: רק לסנהדרין ולחז"ל עד חתימת הבבלי יש סמכות; הרמב"ם פוסק מכל ספרות חז"ל; האגרת אומרת שלא לבזבז זמן בתלמוד אלא ללמוד משנה תורה והריף; הגישה הישיבתית אשכנזית.
• נוגן צברי / מינס / יוגב עמרם / יהונתן קרני: חלקו (נוגן: רשות לבתי דין לתקן; יהונתן: גם המאירי טען שפסיקתו על כלל חיבורי חז"ל, ויש ציטוטים קרובים לטענת יגאל, אך הם "טעות בהבנה"). יצחק מיסק: המחלוקת היא אם אפשר לחדש אחרי התלמוד. spc: דברי מארי על שילוש הזמן "קרוב לדעת ר' גיל".

סיכום: לא הוכרע; אוהד הפסיק להגיב ("די עייפתי"), ורבים תמכו בו מול יגאל.

תורה שבעל פה, בית הדין הגדול וקבלת הזוהר

הועלה לראשונה: 09/01/2018 · חזרות: 10/01/2018 (המשך: "שקולה", בית דינו של רב אשי, "לא בשמים היא"); 26/06/2023 (מה נכלל בתושבע"פ); 27/06/2023 (הגבול בין מכשירי מצוה למצוה)

השאלה: האם תושבע"פ היא דבר ה', האם הזוהר בכלל זה, והאם גם ספרות האחרונים ומשנה תורה נכללים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תושבע"פ היא דבר ה' וממשיכה בכל דור; "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה", והסכמת חכמי ישראל על התלמוד מקנה לה תוקף – לכן גם משנה תורה בכלל. הזוהר: רוב גמור של חכמי ישראל רואים בו חלק לגיטימי; אין חובה לקבלו, ומי שחולק (מארי הישיש, היעב"ץ) לגיטימי, אך הסכמת הרוב מעקרת את חריפות הטענה של כפירה. "בית דינו של רב אשי לא היה במעמד בית דין הגדול". ב-2023: "כל מה שנכלל בתורה, ואינו 'תורה שבכתב' – הרי הוא תורה שבעל פה", בהלכה ובמחשבה, ו"יש מעגלים כגלדי בצלים"; הבחין בין "חזקת לגיטימיות" ל"חזקת נכונות". ראיות ומקורות: הקדמת משנה תורה (סעיפים כז-לב); הל' ממרים א; הקדמת פיה"מ; הל' ת"ת; ברכות יא, ח; קדיש דרבנן.
• יהונתן קרני: חולק – נדרשת גם החלטת בית דין והקפת תחומי החיים; רב אשי כמרכז לאנשי מקומו. אלי נגר: בית מדרש אינו מותנה בקבלת עקרונות. מספר חסוי 04: הבבלי הוא הספר הסמכותי האחרון. אלי שעובי: תושבע"פ אינה טקסט סטטי. מספר חסוי 02: פרשנות מרחיבה מרוקנת את המושג; הציע להבחין בין "תורה בחפצא" ל"תורה בגברא".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד קיבל את הזוהר כחלק לגיטימי, ויהונתן הציג השגות.

סמכות חכמי הדור, "גדולי תורה", קהילה ובית דין מקומי בימינו

הועלה לראשונה: 31/01/2023 · חזרות: 02/02/2023 ("לא תתגודדו"); 12–13/03/2023 (גדלות בחכמה כקריטריון; "פוק חזי מה עמא דבר"); 25/04/2023 ו-01–02/05/2023 (בית דין מקומי, "מקום" וירטואלי, "פורש מדרכי ציבור"); 16/05/2023, 16/06/2023 (תשובת הרשב"א על רוב הקהל); 18/03/2024 (סמכות רב לאסור התחפשות בשבת שלפני פורים)

השאלה: האם יש בימינו סמכות מחייבת לרבנים ולבתי דין מקומיים, ומה דין מי שאינו משתייך לקהילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "99.9% ממורי ההוראה כיום כופפים את עצמם" לקודמיהם; "גדולי תורה" הוא קריטריון מחייב; כל בית דין מקומי מחייב את בני מקומו, ובימינו ה"מקום" גם וירטואלי. "כל אדם נורמלי חי כחלק מקהילה"; הסמכות היא "כפי מה שהציבור נתן לו" והתלמוד עצמו מחייב מרצון חכמי הדורות. "אדם שקטגורית מחליט שהוא לא חייב לקבל עליו אף אחד… נקרא 'פורש מדרכי ציבור'". ב-2024: לכל רב סמכות על שומעי לקחו. ראיות ומקורות: ע"ז יב, יז-יח; ת"ת ה, י; תפילה יב, יח; קידוש החודש א, ח; סנהדרין א, ב-ג, ב, ז-ח, כ, ח, כג; הל' דעות ד; שביתת יו"ט ח, כ; הל' תשובה ג, יא; שו"ת רמב"ם סי' רסח, רצב, רעא; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' קכו; פיה"מ אבות א, טו; מורה נבוכים ב, מ; עירובין יד ב; ב"ב קל-קלא.
• מספר חסוי 04: בית דין יכול לחלוק על גאון; "לא תתגודדו" אסמכתא; "אני לא מחויב לקבל אף גבר עליי"; ההוראה פסקה עם רבינא ורב אשי; "קבלה מרצון" אינה סמכות משפטית.
• יהונתן קרני: "מקום" וירטואלי חידוש שרבנו לא היה מקבל; אין גוף סמכותי לאומי. מספר חסוי 05: סמכות בית הדין שונה ממה שכתב הרשב"א. מספר חסוי 02 (2024): אין מי שימונה לאסור; איסורים כאלה פטרונות. יאיר עוזרי: אולי רק בממונות. spc: הדיון התנהל בלי ראיות; אוהד: הראיות הובאו כבר.

סיכום: מחלוקת עקרונית שלא הוכרעה; כל צד חזר על יסודותיו.

פסיקה עצמית, אמונת חכמים ובחירת רב

הועלה לראשונה: 24/07/2020 · חזרות: 26/07/2020 (פסיקה לעצמו מול הוראה לרבים); 21/08/2022 (בחירת רב); 05/01/2025 (ירידת הדורות והכרעה בין ראשונים); 07/04/2025 ו-09/04/2025 (בית דין מקומי וקטניות; אחריות פרטית מול הוראת רב)

השאלה: האם חייב אדם לפסוק לעצמו לפי שכלו או לשאול רב; האם יש ללמד ילדים ביקורתיות; ואיך בוחרים רב.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "יותר חשוב ללמד אותם קודם אמונת חכמים… אין מצוות עשה להיות ביקורתי"; "'נעשה' ואח"כ 'נשמע'"; מדרגות הלימוד – מקרא בן 5, משנה בן 10, תלמוד בן 15; "עדיף מאמין תמים מאשר ספקן משובש". פסיקה עצמית "מפתחת את מידת הגאוה" ותוצאתה "שטחית להחריד"; "האדם הישראלי אינו עובד את ה' לבדו על פי שכלו, אלא הוא חלק מאומה". בחירת רב: רבו, רב המקום, רב אבותיו או "הבא לי זקן מן השוק". תלמיד שלא הגיע להוראה מקבל את סברת רבו ("איזהו חכם המכיר את מקומו"); הוראת הרמב"ם שאין מחויבים לדברי מוקדם היא הנחיה למורה ולבית דין מקומי, "ולא לכל אדם פרטי". ראיות ומקורות: הל' ע"ז ב (מחשבה העוקרת עיקר); הל' ממרים; הל' ת"ת ה; מו"ק יז א, חגיגה טו ב; שבת קיב ב; ברכות כ א; הקדמת משנה תורה סע' כט.
• ד"ר רפאל מינס: יש ללמד ביקורתיות כבר ביסודי; "אין מקשיבים לסנהדרין אם הם טועים"; אין קריטריון לבחירת רב – "נשארת עם אבסורד"; כל אחד ילמד וינהג כפי הבנתו ואם לא למד – כרב שהדעת נוטה לדבריו. מקור: הל' שגגות יג, ה. spc: קריטריון המנהג המחייב הוא "השכל"; "הושפענו משיטת הכמורה". יוגב עמרם: אלו ואלו – באדם שהגיע להוראה. יגאל גיל: להפעיל שכל, ואם אי אפשר – להיות תמים. נועם ממכון משה: "שאל אביך ויגדך". יהונתן קרני: בתי דין מקומיים מתקנים למקומם, ותקנות לכלל רק סנהדרין.

סיכום: לא הוכרע; הרוב צידד באוהד מול מינס ב-2022. ב-2025 נשאר במחלוקת עקרונית.

"שימוש תלמידי חכמים" – האם נדרש בימינו ומה מקומו אצל רבנו

הועלה לראשונה: 13/09/2020 · חזרות: 14/09/2020 (מי שימש את מארי; האם שמיעת קריאת התורה היא לימוד)

השאלה: מה פירוש "שימוש" והאם הוא תנאי להוראה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בהקדמת פיה"מ "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן רבתה מחלוקת"; מי שלא שימש עדיין עם הארץ. יש להבחין בין "שימוש תלמידי חכמים" (תלמוד מפי חכם חי) לבין "שימוש רבו" (סיוע יום-יומי, הל' ת"ת ה, ח). מארי שימש חכמים רבים, כולל רבני מרכז הרב; "תלמידיו הגדולים של מארי אינם בני משפחתו כלל". שמיעה פסיבית של תושב"כ ראויה להיחשב "הדרגה הנמוכה ביותר של לימוד". ראיות ומקורות: הקדמת פיה"מ; מורה א, עא; הל' ת"ת א ו-ה, ח; הל' שכנים א, ז; ו, א; הל' תפילה יב, א.
• ד"ר רפאל מינס: רבנו לא הזכיר "שימוש" בהל' ת"ת; הדגשתו אנכרוניזם, ואין תחליף לספר; שאל מי שימש את מארי. מספר חסוי 02: השימוש מלמד פסיקה ו"קומון סנס". יהונתן קרני: בהגדרת ת"ח בקידושין אין דרישת שימוש. spc: מנה רבנים שמארי שימש.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "ישפטו המעיינים".

התחשבות ברוב פוסקים ומהי "הלכה"

הועלה לראשונה: 22/09/2022 · חזרות: 18/04/2023 (דיון בטבילת כלים: אין "כלל רוב פוסקים"); 19/04/2023 ("רמבמיסט אמיתי", פיה"מ אבות א, טו)

השאלה: האם יש כלל "הלכה כרוב" או התחשבות ברוב פוסקים כשאין ידיעת דין.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2022) "השתמשת בהודעות האחרונות במושג 'הלכה', ולא זכיתי להבין מהו". (2023) "אין כזה דבר 'כלל של רוב פוסקים'": כל פוסק נותן משקל לדעת הרוב לפי שיקול דעתו – לפעמים מצרף מורים, לפעמים מורה נגד כולם; הבדיל בין חיוב "להיכנע" לרוב לבין "קריאת כיוון", שמקורה בצורך "לשמש תלמידי חכמים". "'רמבמיסט' אמיתי הוא זה המשתמש ברמב"ם כדי לעבוד את ה', לא את הרמב"ם." ראיות ומקורות: פיה"מ אבות א, טו; "זיל אייתי לי זקן מן השוק".
• ד"ר רפאל מינס: הלכה היא כלל הדינים והמצוות, לא כל קביעה של רב; "אין שום היגיון בנטייה אחר הרבים, זהו כשל לוגי". מספר חסוי 05: אין כלל כזה בתלמוד ("ר' יהושע בן קרחה"; משה אבן חביב). מספר חסוי 04: "ריבוי פוסקים" הומצא באירופה הנוצרית. מספר חסוי 02: היגיון בריא באי-ודאות. יהונתן קרני / יגאל גיל / יצחק מיסק (2022): הכלל לא התקבל בתימן; פוסק שאינו גדול דיו לחלוק מחמיר.

סיכום: נשאר במחלוקת; הדיון התדרדר לטענות אישיות.

גזירות שלא פשטו, כלי נגינה ושירת פסוקי שיר השירים

הועלה לראשונה: 25/12/2019 · חזרות: 26/12/2019 (תוקף השו"ע מכוח קבלה); 26/01/2020 (טייפ מול אורגן בתשובת מארי); 17/07/2020 (גזרת בי"ד שלא פשטה בטלה)

השאלה: האם איסור כלי נגינה זכר לחורבן (והלל ב"היכל שלמה") או איסור שירת פסוקי שיר השירים עדיין בתוקף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "האיסור הזה בטל כי לא פשט ברוב ישראל"; "תוקף גזרות החורבן הוא כי קיבלו אותן. תוקף השו"ע הוא כי קיבלו אותו… לכן 'כתוב בשו"ע' זה לא טיעון מוחלט". ב-2020: גזרת בית דין שלא פשטה ברוב הציבור בטלה, ובית דין מאוחר רשאי לבטלה. ציטט את תשובת מארי (טייפ הותר; אורגן ופסנתר חשמליים אסורים). ראיות ומקורות: הל' כלי המקדש פ"ג; הל' ממרים ב, ה-ו; הל' לולב ז, טו; הל' תעניות ה, יד.
• נוגן צברי: האם כל איסור שלא התקבל בטל? התימנים שומרים על התרגום והחליטה אף שרוב ישראל לא. spc: חליטה אינה מנהג. יהונתן קרני: לפי הרב רבינוביץ גזרה שנהגו בה צריכה ביטול בית דין (גזירת השמן של דניאל). איתי טיירי: רבנו עצמו כותב הלכה ומוסיף שנהגו להקל. בנימין שרעבי: לריקודים עם גיטרות אין מקור.

סיכום: לא הוכרע; יהונתן ו-spc הציבו דרישת בית דין מול עמדת אוהד.

דרכי העיון בהלכה: האם ההלכה כפופה ללוגיקה טהורה, ומדוע הלכה כבית הלל

הועלה לראשונה: 30/08/2017 · חזרות: 08/01/2020 (סמכות מול סברא: כיסוי ראש); 06/08/2020 (מהו "היגיון": בית הלל נוחים ועלובים); 15/08/2020 (האם דרכי הלימוד אלוהיות); 16/11/2022 (הבת קול)

השאלה: האם דרכי העיון בתורה זהות לאלה של פילוסופיה ומתמטיקה, והאם די בסברה כשאין לימוד מסורת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "דרכי העיון של תורה אינן דרכי העיון של פילוסופיה או מתימטיקה"; תורה נלמדת ב"מידות שהתורה נדרשת בהן", ופסיקה כוללת שיקולים נפשיים ולאומיים ("שעת הדוחק", "הוראת שעה" אינם מושגים לוגיים). "התורה היא חכמה אלוהית ולא חכמה אנושית (אם כי ניתנה להילמד בשכל האנושי)"; הלוגיקה "כלי בלי תוכן עצמי". בנושא שנובע מהתגלות "אין ערך למה אומרים אלא למי שאמר, אם הוא נחשב 'מקבל' ומעביר מסורת". הלכה כבית הלל "מפני שנוחין ועלובין היו" מוכיחה שהצדק השכלי אינו הקריטריון היחיד, והאמת האלוהית המעשית תלויה באדם. לבת הקול: "מי אמר שהבת קול הזו היא מן השמים?" ראיות ומקורות: מורה נבוכים ב, כג; ג, נא; הפרק החותם את המורה; עירובין יג ב; יבמות יד א; מנחות כט ב; הקדמת שמונה פרקים; הקדמת פיה"מ.
• spc: אין ראיה מרבנו; כל המושגים שהובאו לוגיים (אתי למיסרך); "מידות שהתורה נדרשת בהן" אסמכתא בעלמא. ד"ר רפאל מינס: הלוגיקה אחת, "אי ידיעתה חיסרון משמעותי", ואין דבר אלוהי בצורת הלימוד; כיסוי ראש – "אמונה תמימה הפכה לבורות". יגאל גיל: מורה נבוכים ב, כג מלמד את דרכי העיון של רבנו, ואין להתאים את דבריו למנהגי תימן – מנהג משתנה בטבעו. יאיר עוזרי: נוחין ועלובין הם ההיגיון שלהם; בת קול היא "קול המון". אלי נגר: יש משקל לרוב ולמדיניות. בנימין שרעבי: אמונת זקנה עדיפה על "אלף פלספנים".

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד: "מסתבר שאיננו מסכימים על תפיסות היסוד", ולכן חבל על הזמן; ב-2020 ניתק עצמו מהדיון.

מדיניות הלכתית: הלכה מול מציאות, חומרות ושינויים

הועלה לראשונה: 17/09/2017 · חזרות: 18/09/2017 (מדיניות הלכתית); 20/09/2017 (התורה מעצבת מציאות)

השאלה: האם הלכה נגזרת מהמציאות, ומי קובע "מדיניות הלכתית" ולמה פוסקי ימינו מחמירים (גפרור, חשמל, אופניים בשבת).

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ההלכה באה לעצב מציאות", ולכן לא תמיד מתיישרת לפי המציאות; בטריפה הרמב"ם אומר "אין לך אלא מה שמנו חכמים" אף שהרפואה קובעת אחרת. מדיניות הלכתית מצמיחה "מכללות התורה" ופועלת גם לקולא; אין להאשים רבנים רק ברצון להחמיר. ראיות ומקורות: הל' שחיטה ה, א-ב; י, יב-יג; דברים יז, יא.
• אלי נגר: הסברה הולכת אחר המציאות; "המחלה היא בהמצאת איסורים"; החמרות מפחד הוקעה. spc: ההלכה לוגית. בנימין שרעבי: מדיניות קובע הרוב; אופניים בשבת מותרים מצד הדין ונאסרו. אלי שעובי: מי מוסמך לקבוע מדיניות?

סיכום: נשאר במחלוקת.

הלכה למעשה מול הלכה שבספר, ו"משנה תורה כתורת חיים"

הועלה לראשונה: 01/01/2018 · חזרות: 23/02/2023 (משנה תורה אינו טקסט משפטי); 12–13/03/2023 ("אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה")

השאלה: האם הרמב"ם בתשובה (גיורת, בעל שפחה) שונה מהרמב"ם בספר, והאם יש לנתח את לשונו כטקסט משפטי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "משנה תורה הוא לא טקסט משפטי. הוא תורת חיים", שנועד גם לנשים וקטנים; "אין הדרכת התורה נקבעת לא לפי הלכה ולא לפי מעשה אלא עד שיאמרו לך הלכה למעשה". הדוגמה: תשובת הקטלנית, שבה איסור בלשון הספר הוסבר כאיסור בדרגה נמוכה. בגיור: "גם הדיוטות שגיירו זה תופס"; על "לכל שינויי כתותיהן" – "היום הרוב קוראים כאילו מתכוון גם לזרמים שנוצרו אחריו". ראיות ומקורות: הל' איסורי ביאה כא, לא; שו"ת רמב"ם סי' ריח; בבא בתרא קל-קלא; יסוד השמיני.
• מספר חסוי 04: "וורט" אמורפי; אחרי התלמוד אין סמכות לומר "הלכה למעשה"; יש לבסס על ניתוח הטקסט. spc: אוהד ואחרים כותבים "חוק" ולא "הלכה". יגאל גיל: אי אפשר להשוות פסיקת רבנו לבתי דין בימינו. מספר חסוי 01: הלכה למעשה אינה כהלכה בספר. מספר חסוי 02: גיור מחייב ב"ד סמוכים. נועם ממכון משה: מארי אמר שאינו מרבה בויכוחים כי לכל אחד הנחות יסוד.

סיכום: לא הוכרע; אין הסכמה בין אוהד ל-מספר חסוי 04.

הוראת מארי למעשה מול ההלכה הכתובה: רדב"ז, "משנה אחרונה" ומלגות

הועלה לראשונה: 30/01/2022 · חזרות: 06/02/2022 (הקלטת מארי: "לכאורה", "ועדיין צריך תלמוד"); 28/10/2025 ו-30/10/2025 (טבילת כלים שנלקחו מיהודי); 13/04/2026 ו-14/04/2026 (מלגות לאברכים)

השאלה: מה משקל סברה שמארי הציג ולא הורה בה למעשה (סחיטת תפוזים ותה בשבת, טבילת כלים), והאם מארי התיר מלגות מטעם "עת לעשות" נגד הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הרדב"ז אינו דומה – שם החכם הורה למעשה ואחר כך חזר בו, ומארי "לא הורה בסופו של דבר להתיר למעשה". "כשמארי כותב 'לכאורה נראה…', זה אומר שהוא לא בטוח", ו"ועדיין צריך תלמוד". בטבילת כלים: יש להבחין בין הדיון העקרוני לבירור הוראתו, "לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה"; לגיטימי לדעת "משנה אחרונה"; "אינו חסיד של מארי". במלגות: אי אפשר לדעת מה היה מורה רבנו בדורנו; להוראה למעשה דרך אחרת מההלכה הכתובה (כתשובות קטלנית ויציקה); מארי פסק במקומו וזמנו, ומה שאמר שאינו מנוגד לרבנו הוא "אוקימתא"; "שכר" למלמד שונה מ"צדקה" ללומד. ראיות ומקורות: רדב"ז שמיטה ויובל ד, כא; תשובות רמב"ם סי' ריח, רמב; מאמר הרב אליקים צדוק.
• spc: מארי היה בטוח בסברתו ונמנע מצניעות; ה"לכאורה" נאמר נגד המלעיזים; צריך לתת משקל לדעתו האחרונה. נועם ממכון משה: הסכים לאוהד בתפוזים; במלגות מעדיף את מארי. ד"ר רפאל מינס: לפי ההקלטה הרמב"ם והרי"ף מתירים ומארי לא רצה לפסוק כך; במלגות דעת מארי היפך הרמב"ם. יהונתן קרני: הרב חמאמי טוען למשנה אחרונה שכלי כזה טעון טבילה (תשל"ד), ולפי תמיר רצון ענה שלא. יוחאי מקבילי: תשלום לאברכים אסור לרמב"ם ומארי התיר. מספר חסוי 06: עדיף להודות שהרמב"ם טעה.

סיכום: במחלוקת. אוהד ונועם מול spc ומינס בתפוזים; במלגות ובטבילה לא הוכרע.

חמץ שעבר עליו הפסח של מי שמכר, ופלורליזם הלכתי

הועלה לראשונה: 18/04/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם לאסור חמץ של מי שסמך על מכירה לפי רבותיו, וכיצד מתייחסים לשיטה שאינה כשלנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בית שמאי ובית הלל לא נמנעו זה מזה כי "הסברא הביאתם"; "כולם ניתנו מרעה אחד". יש להבחין בין איסור גברא לחפצא: החמץ נאסר בגלל מעשה האדם, והוא נהג כדין לפי רבותיו; כך קורא מגילה על קלף פסול לשיטתי – אצא בקולו, אך שופר פסול או בשר שאינו חלוט (בעיה בחפץ) לא. "סמכות הרב נובעת מתוך הקהל שמקבל אותו." ראיות ומקורות: פיה"מ יבמות א, ד; חגיגה ג ב; פיה"מ בכורות ד, ד; ספר תורה י, א.
• מספר חסוי 07: "אין פלורליזם" בהלכה; המכירה פיקטיבית; "לא אכפת לי מה רבו מורה אם זה בניגוד להלכה". מאור: הקנס שייך רק במי שעבר עבירה. אלי נגר / רועי בן זריהם: "טועה בדבר משנה" אינו רלוונטי; במה מגילה שונה מבשר?

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד ומאור מקלים, מספר חסוי 07 חולק.

ביטול מניינים בקורונה – "חמירא סכנתא מאיסורא"

הועלה לראשונה: 19/03/2020 · חזרות: 22/03/2020 (זעקה בעת צרה ביחיד); 31/03/2020 (תשובות רבנו סי' רסא, רח; הולכים אחר רוב רופאים)

השאלה: האם לבטל תפילות במניין בתחילת מגפת הקורונה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אם ביטלו מצוות עשה מן התורה (שופר, לולב, מגילה) מחשש שיטלטל יחיד – "כל שכן בחשש סכנה"; אי אפשר לחלק בין סוגי ציבור "כי כל אחד יעשה דין לעצמו". הזעקה בעת צרה "לא נמנעת כלל. אלא נדרשת להיעשות ביחיד". "לא ביטלו מצווה אלא הידור מצווה. והולכים אחר רופא שבימיך. ואחר רוב רופאים, אפילו בדאורייתא"; "הדתיים היו צריכים לתת דוגמה". ראיות ומקורות: שו"ת רבנו סי' רסא (ביטול הרבים מפני נזק אפשרי ליחיד); תשובת רבנו על הוספת מזמורים בבית הכנסת; שו"ת סי' רח; הל' תעניות פ"א.
• spc: "תפילה במניין לעניות אינה שווה סיכון". יוגב עמרם: בתחילה סבר שמשרד הבריאות התיר; אחר כך הביא את הבהרת הרב רצון שאין מניינים גם בשטח פתוח. משה קורח: נמנע חשבון נפש ציבורי. מספר חסוי 08: להישמע, אך לבקר את משרד הבריאות.

סיכום: רוב המשתתפים הסכימו עם אוהד; המחלוקת נותרה רק בביקורת על הרשויות.

הלכה למשה מסיני ו"מואבי ולא מואבית" – דאורייתא או דרבנן

הועלה לראשונה: 25/05/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם "מואבי ולא מואבית" הלמ"מ או דין חכמים, ומה מעמדן של הלכות למשה מסיני.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין זה דרבנן אלא "גדר דאורייתא": המסורת בידי החכמים שגדר המצווה בזכרים בלבד, ורוב החכמים פירשו לתומם שהאיסור כולל נקבות. אילו היה מסור ממשה שהכתוב כולל נקבות, חכמים לא היו יכולים לדרוש בהיפך. יש כלל "כל 'באמת' – הלכה למשה מסיני" ויש דרבנן שנאמרו ב"באמת"; לכן רבנו לא דייק ברשימה בהקדמת פיה"מ. מסקנה: "יש הלכות שאמרו עליהן הלמ"מ למרות שהן דרבנן גמור". ראיות ומקורות: יבמות עו–עז; הקדמת פיה"מ.
• spc: לדעת רבנו הלמ"מ יכולה להיות מסורת מחכמים, ולדעת מארי ייתכן שהן דרבנן; יש הבדל בין משנה תורה לפיה"מ; החילוק של אוהד לא נראה לו. נהוראי יהב: ר"ד הנשקה: הלמ"מ לעולם דרבנן; במחקר – "הלכה קדומה".

סיכום: נשאר במחלוקת; spc דחה את החילוק ("כרצונך").

פרסום פומבי של דיונים הלכתיים רגישים ו"אין דנין בעריות בשלושה"

הועלה לראשונה: 19/10/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם לגיטימי לפרסם ברבים הצעות פרשניות מקלות בענייני נגיעה, ומי מוסמך לחדש בכך.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: העיקר החריגה מהכלל "אין דנין בעריות בשלושה" והוצאת הדיון לרשות הרבים, במקום דיון בית מדרשי מצומצם של בעלי סמכות, שיוציא רק מסקנות. ת"ח מתירים "בחדרי חדרים" למקרים פרטניים. ראיות ומקורות: "אין דנין בעריות בשלושה" ופירוש רבנו שם.
• מספר חסוי 02: פרשנות שונה לנגיעה, לא ביטול גזרה; הציע בית מדרש של ת"ח שיפרסם רק פסיקות סופיות, בשקיפות. יוגב עמרם: ביטול גזרה אינו לגיטימי. ד"ר רפאל מינס: הקלקול לא יתוקן עד שתוקם סנהדרין; אי אפשר למנוע פרסום. בנימין שרעבי: הסכים.

סיכום: מספר חסוי 02 ושרעבי הסכימו לעיקר דברי אוהד; מינס חלק לגבי מניעת פרסום.

גופי כשרות פרטיים מול סמכות הרבנות

הועלה לראשונה: 10/08/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם לגיטימי לסמוך על השגחת כשרות פרטית שאינה כפופה לרבנות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מצד הדין היבש עד אחד נאמן באיסורים, "אבל אסטרטגית זו טעות" – גופים אלו נתמכים ממוקדי כוח וכסף חוץ-אורתודוכסיים. הבד"צים מקבלים את סמכות הרבנות, ולכן "לא כל חילוקי דעות הם ערעור"; הגוף הנדון "גם חולק וגם מערער". ראיות ומקורות: "זקני ירושלים לא היו נכנסים לסעודה…"; "מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל".
• מספר חסוי 02: עקרונית לגיטימי והרבנות רגולטור; כשרות אישית וגיור משפיע על הכלל. יהונתן קרני / spc: מהי הסמכות ומהו גבול הערעור; האם הסמכות שהמדינה הקנתה מחייבת כסנהדרין. בנימין שרעבי: אסור לשתף פעולה עם מי שאינו מקבל את סמכות הרבנות.

סיכום: נשאר במחלוקת.

ימי הודיה: כ"ה בכסלו, יום ירושלים והוספת "על הניסים" ליום העצמאות

הועלה לראשונה: 24/05/2017 · חזרות: 17/04/2018 ("על הניסים" ליום העצמאות; סמכות להוסיף בשלוש ראשונות ואחרונות)

השאלה: מהי סמכות הרבנות הראשית לקבוע ימי הודיה והלל, והאם מותר להוסיף "על הניסים" ליום העצמאות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2017) רבנו קובע את הניצחון בכ"ה בכסלו אף שהמלחמה נמשכה – מהלך היסטוריוסופי: הכניסה למקדש היא התכלית. "הכוח של הרה"ר מוגבל למה שהציבור נתן לה", והציבור מצפה ממנה לקבוע את המעמד. (2018) "אם יש איסור להכניס 'על הניסים' שכזה – כנראה שלא. אם צריך – כנראה שכן. אם יש ביד מישהו סמכות לחייב ולכפות – לא." אין איסור להוסיף אם זה צורך ציבורי; לפי רבנו תוספות עשי"ת הן מנהגי מקומות; הציבור כבר החליט שזה נס; חז"ל לא תיקנו "מגילה" להודאה, ו"השאירו אותנו באוויר". ראיות ומקורות: הל' מגילה וחנוכה פ"ג; שבת כא ב; חולין סג ב; רש"י איוב כח, ז; הל' תפילה (תוספות עשי"ת); סנהדרין צד, א.
• שמעיה אפל: קשה הלשון "התיר". מספר חסוי 09: "התיר" לשון פסק לקולא. יגאל גיל / מספר חסוי 10: הלל בלא ברכה. מספר חסוי 02 (2018): לא פשוט להוסיף בשלוש ראשונות ואחרונות (הטור); הציבור קובע אם נס; הלל בלי ברכה. עותניאל: אין להכניס. ד"ר רפאל מינס / נוגן: אין צורך בנס כדי להודות.

סיכום: רוב המשתתפים מסכימים להודות ולהלל בלא ברכה; ב"על הניסים" אוהד מתיר ו-מספר חסוי 02 מסייג.

ברכה על מות שליט אויב וסמכות לתקן ברכות חדשות

הועלה לראשונה: 21/05/2024 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר לברך ברכה חדשה על מות שליט אויב (נשיא איראן), ולמה אין מברכים על מגילת העצמאות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זו דת חדשה? על סמך מה?" לשמוח ולהודות – מובן, אולי כברכת שמועה טובה. תיקון ברכות אינו עניין של אומץ אלא "של הסכמת הרוב, ושל הסמכות הלאומית". "אין מברכים על טקסט כפרני"; הסכמה על מגילת העצמאות תיקח דורות, "אין דוחקים את הקץ"; "מי אמר שעבירה על ההלכה מקדמת; אולי היא דווקא מעכבת?" ראיות ומקורות: אין.
• מספר חסוי 11: הרב אליבוים אמר שאז היה אומץ לתקן ברכות; מגילה י: "אין הקב"ה שמח במפלתן". מספר חסוי 02: שיוציא מאמר מסודר. יגאל גיל: אין לרבנים סמכות לחדש ברכות בשם ומלכות.

סיכום: אוהד, מספר חסוי 02 ויגאל שללו את הברכה, כל אחד מנימוקיו; מספר חסוי 11 נשאר בדעתו.

בית מדרש מול אקדמיה, מחקר ותפקיד הפוסק

הועלה לראשונה: 15/11/2017 · חזרות: 20/11/2017 (השמטות בספרים); 05/10/2026 (יחס למחקר אקדמי ולבינה מלאכותית)

השאלה: מהו תפקיד הפוסק בציבור חילוני, ומה מקומם של האקדמיה ושל מחקר ביקורתי בלימוד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "התפקיד של פוסק בכל דור הוא לדון במושגים, ואם המציאות שונה, לחתור אחרי השורש"; מסכים לשילוב כלי האקדמיה, אך "ישומשו דווקא בבית המדרש" כי "אם אין יראה אין חכמה". ב-2026: "כבר מזמן גמרנו להתפעל מ'מחקרים של פרופסורים ידועי שם'… אנחנו באנו ללמוד תורה"; ניתוחים חיצוניים "בעירבון מוגבל מאוד", שהרי רבנו הדריך לפרש לפי "חכמי תורתנו המפורסמים". הציע סקר חברים אם יעדיפו שלא יגיב. ראיות ומקורות: הקדמת מורה נבוכים; "תורה יש לשאוף לבקש מדמויות הקרובות למלאך ה' צבאות".
• מצות גיל: בית המדרש "שסתום חד כיווני". אלי נגר: בבית המדרש יש השמטות והטיות. מספר חסוי 02: מקום לשניהם. בנימין שרעבי (2026): אוהד "זורק סיסמאות" בלי להתייחס למחקרים (שוורץ, גולדמן ועוד). יהונתן קרני: רוב המקורות שהביאה בינה מלאכותית "הזיות".

סיכום: נשאר במחלוקת; בעניין השילוב הסכמה חלקית. אוהד הבהיר שלא יחדל להגיב.

מנהג תימן מול פסיקת הרמב"ם, ולימוד הלכה ישירות ממשנה תורה

הועלה לראשונה: 28/07/2019 · חזרות: 04/08/2019 (ראו: פסיקה לפי הרמב"ם בלבד); 25/08/2019 (ד"ר מינס: "אקרובטיקה פרשנית"); 07/04/2020 (תערובת בתערובת ו"דין יבש")

השאלה: על סמך מה פוסקי תימן נוהגים שלא כרמב"ם (ברכת השכיבנו, זמן תפילת שחר, עליית לוי אחרי כהן), והאם אפשר ללמוד הלכה ישירות ממשנה תורה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: זמני אי-אמירת תחנון נקבעים במנהג העם; "מנהג תימן הוא לפסוק כהרמב"ם. אף אחד לא פסק להם לפסוק כמוהו", וזכותם שלא לקבל חלק מפסקיו ("גברא אגברא קא רמית?"). אפשר לקבל מרא דאתרא "לשיעורין". ב-2019/08: "תורה שבעל פה צריכה להילמד גם תלמיד מפי רבו, ולא מקריאת טקסטים גרידא"; "אני פשוט לא משנה ממנהג אבותיי בלא ראיה ברורה או הנחיית גדולים". הדגים בפתיחת חלונות כנגד ירושלים (הל' תפילה), שבתשובה ביאר שבבתי כנסת אין משגיחים בכך – "ולמה לא ביאר פרט חשוב זה בהלכה?". "יש תשובה מפורשת של רבנו שהמנהג מחייב ועוד איך." ב-2020/04: "בוודאי שיש מושג של תערובת שמתערבת בתערובת אחרת". ראיות ומקורות: הל' תפילה; תשובות הרמב"ם סי' רטז; מורה א, עא; הל' ע"ז פ"ז.
• ר' יאיר עוזרי: זה פורום משנת הרמב"ם; אם נעבור למנהג העם נשנה בכל כמה דורות. מספר חסוי 12: חובה לשמור מנהג אבותינו גם אם אינו כרבנו. יונתן עמיאל: מהרי"ץ החזיר עטרה ליושנה; מורה הוראה לא הולך אחר פוסק אחד בלבד. שחר עדוי: ויקרא רבה ט, ט תומך בנוסח אחר בהשכיבנו.
• ד"ר רפאל מינס: הקדמת משנה תורה – "שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר"; אוהד אינו נוהג כמנהג תימן בלבוש וביחס לנשים; תשובת המנהג מתייחסת למקרה ספציפי. שחר עדוי ונהוראי: צידדו באוהד. spc (2020): התשובות מתירות בדיעבד מכוח "אחזוקי איסורא לא מחזקינן"; "המושג 'מנהג תימן' דורש ביאור".

סיכום: נשאר במחלוקת; הדיון התלהט על המונח "שיכנז" ועל עוולות העבר. אוהד אינו משנה ממנהג אבות ללא ראיה ברורה.

האם מנהג מחייב מול הלכה: קדושת המנהג, "דברים של היתר ואחרים נהגו בהם איסור"

הועלה לראשונה: 30/08/2020 · חזרות: 11–12/07/2021 (הבדלה לפני צאת השבת); 10/04/2023 (מעמד מנהגים, "מסורת" ואבלות ספירה); 14–15/04/2023 (תוקף מנהג שקיבלו כל ישראל); 02/05/2025 (מנהג מול הלכה; תשעת הימים)

השאלה: האם כל מנהג ישן קדוש ומחייב, והאם מנהג יכול לדחות הלכה ברורה בלשון רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2020) "לא זכור לי שהאומה הישראלית קיבלה עליה את הכרעותיו של הרמב"ם בענייני הלכה ומחשבה באופן מוחלט וכנוע"; זכות חכמי ישראל לחשוב אחרת. (2021) הביא "מבדיל על הכוס מבעוד יום"; "מה שהכריע מתי חלה שמיטה היה המנהג למעשה"; תמך במינס ("הלכה כתובה"). (2023) "מסורת" ברבנו היא ידע העובר מדור לדור; הנטייה להחמיר במנהג נכונה, אך יש להבדיל בין מנהג להלכה ובין חובה לרשות. "דברים של היתר ואחרים נהגו בו איסור, אי אתה רשאי להתירם בפניהם" – "לא 'אינך מחויב למנהג' אלא 'אינך מחויב לאיסור'"; מנהג שאושרר על ידי רוב ככל הפוסקים מחייב. (2025) "למה לתלמוד יש תוקף מחייב? מי קבע שהוא הקובע?"; חומרת בנות ישראל אינה עקרות הלכתית ואינה סותרת את ערכי התורה; ברמב"ם נראה שבתשעת הימים רק לא אכלו בשר טרי – ולכן לא היה מנהג כולל. ראיות ומקורות: הל' חמץ ומצה ה, ז; שו"ת רבנו סי' שח, קנד, רמב; שבת כט, יא; ע"ז לה א; עירובין כא ב; ירושלמי סנהדרין יא ד; הל' שחיטה יא; הל' תעניות ה.
• ד"ר רפאל מינס: "ממנהג לא לומדים הלכה"; "אין דבר כזה מנהג שהתקבע להלכה"; מנהג העם אינו מחייב, ואין משקל למה שנהגו אלא אם ההלכה לא ברורה; הביא תשובת רבנו סי' שח. נוגן צברי: מארי לא הבדיל מבעוד יום; "יש הלכה של רבנו שהייתי מבטל". spc: סומכים על המנהג כי אין חוששים לרמב"ן. מספר חסוי 04: לפי שו"ת סירת הנחל מי שלא ידע שזה מנהג אינו מחויב. יגאל גיל: קטניות אינן איסור חז"ל. יהונתן קרני: מנהג שהתקבל בבית דין מחייב (תענית אסתר).

סיכום: נשאר במחלוקת לאורך השנים; אוהד חושב שמנהג מושרש מחייב אלא אם יש בו בעיה דינית, מינס שולל כל משקל למנהג נגד הלכה ברורה.

מנהג אבות ושינויו – שו"ת רבנו סי' קנב וקעח

הועלה לראשונה: 06/12/2017 · חזרות: 07/12/2017 (שינויי ההלכה בדורות; "מי האומר" מול "מה נאמר"); 25/11/2021 (איפה רבנו מגבה מנהג אבות)

השאלה: האם מנהג שנהגו על פי פוסק יכול להיות "טעות", האם מותר להחמיר נגד מנהג אבות, והיכן רבנו נותן גיבוי למנהג.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מנהג על פי פוסק הוא "דבקות בהלכה" ואינו טעות; הבנים רשאים לנטות לשיטה אחרת, ומי שראוי לכך "חובה עלי, ולא רק 'זכות', לפסוק על פי לימודי". "מרגע שסנהדרין החליטו משהו (מי האומר), לא יעזור לך שום טצדקי (מה נאמר)"; "חייבים אנו בכבוד תלמידי חכמים גם כשהם טועים". ב-2021: "איפה רבנו מאפשר לזלזל במנהג אבות, אא"כ יש בו בעיה דינית קונקרטית?" ברוב המקומות מנהג אבות הוא מנהג המקום. ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' קנב (אין צריך לשנות מנהג שנהגו, אם אין הפסד בדת ולא עבירה), סי' קעח ("ויכלו" אחר מעריב); "שאל אביך ויגדך"; גיטין ז א; "מאי אהנו לן רבנן".
• בנימין שרעבי: מחמירים נגד אבותיהם "מוציאים לעז" על מסורתם. מספר חסוי 01: רבנו מתיר להחמיר, וההלכה משתנה מדור לדור (שחיטה, סרכה: "אבא מרי… מן האוסרין; ואני מן המתירין"). מספר חסוי 02: "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". יצחק מיסק: יש מנהגים שאחזו בהם כדאורייתא ובהם בעיה. נועם ממכון משה: אין לשנות ממנהג המקום, ופרטי רשאי לבחור קהילה – "אל תיטוש תורת אמך".

סיכום: 2017 לא הוכרע; 2021 הוסכם שמנהג המקום מחייב, ונשארה מחלוקת על שינוי פרטי.

קדמות מנהג תימן, שינויי התכלאלים ומהרי"ץ והקבלה

הועלה לראשונה: 15/11/2017 · חזרות: 01–02/11/2021 (אפשר לעקוב אחר שינויי התכלאלים); 11–12/01/2025 (מהרי"ץ והקבלה); 27/01/2026 ("תימן אינה מקשה אחת")

השאלה: אילו מנהגי תימן קדומים באמת, והאם מהרי"ץ הכניס קבלה לנוסח ולמנהג.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2017) "מהרי"ץ הוא מייסד שיטתנו לחזור ממנהגים שנתקבלו מקרוב… ולחזור למנהגים הקדומים". (2021) אפשר לעקוב אחר השינויים: יש קהילות ששינו הכל, חלק או כמעט כלום; "אנו יודעים בדיוק די קרוב ל-100% מה נהגו על פי הרמב"ם ומה על פי אחרים בדורות המאוחרים עם בוא הדפוסים". בעדה שמרנית יש להניח שלא שינו כל עוד לא הוכח ההפך; "עשרות הנהגות תלמודיות מפורשות נשתמרו אצל יהודי תימן בלבד"; "שמרנות אינה בהכרח קיפאון". (2025) מהרי"ץ קיבל את הקבלה כנכונה והשאיר מה שלא סתר מנהגים קדומים; דברים ששורשם בקבלה נעשים בתורת מנהג ולא דין, "ואין בכך דופי באבותינו"; "כשמהרי"ץ כותב 'קדום' זה יחסי". (2026) מה שרואים אחרי עשורים בארץ מלמד בעירבון מוגבל. ראיות ומקורות: משה גברא, מחקרים בסידורי תימן; סערת תימן; פיה"מ כלים טז, א.
• יגאל גיל: התכלאלים השתנו, כולל עץ חיים של מהרי"ץ בהשפעת הקבלה; יש לקבל מנהגי תימן בעירבון מוגבל. נוגן צברי: אין שינויים בלי סוף; חשוב על מה נסמכים. יהונתן קרני: מנהגי תימן שמגיעים לאמוראים ולא נשתמרו ברבנו – יש לשאול על רבנו; הרב רצאבי טען שסידורי מהרי"ץ לא היו קדומים מאוד. מספר חסוי 13: קשה לו שמהרי"ץ תומך בלשונות המקובלים ללא סייג. מספר חסוי 14: שו"ת הריב"ד א, ד.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד ונוגן הסכימו שיש להניח קדמות.

מנהג יחיד בבית כנסת בנוסח אחר: עמידה, נפילת אפיים, טלית ושליח ציבור

הועלה לראשונה: 17/11/2019 · חזרות: 15/12/2019 (ש"צ תימני בבית כנסת מעורב); 24/07/2020 (עטיפת טלית בבית כנסת שאינו נוהג כך); 08/08/2022 (עמידה וישיבה); 31/07/2024 (טלית בליל שבת בבית כנסת ספרדי)

השאלה: האם מתפלל המשמר מנהג אחר יכול לנהוג כמנהגו כשהציבור נוהג אחרת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אני נופל ישר, ואיני חש לשינוי מנהגים. כי כל אחד נוהג מנהגו… למה שלאחרים יהיה אכפת"; מבדיל בין מעשים ציבוריים לבין "מעשה פרטי של היחיד המתפלל לעצמו"; "זה מפריע רק למי שלא עוסק בתפילה אלא ביחסי ציבור"; "לזקן או חולה היית מעיר?" על הטלית: "האם מותר להגיע בכובע וחליפה או בקפוטה ושטריימל לבית כנסת שאינו נוהג כך?" – "כך המנהג שלנו / כך נהגו אבותיי"; "נכון להעביר את המלחמה לשטח האויב". ב-2022: "ממתי עמידה או ישיבה נהייתה אחד מעיקרי התורה?"; יש חשיבות לשמר מנהגים אלה "שלא יהפכו לאיזו חובה דינית"; "האחדות היא בלבבות". ב-2019/12: כתימני אין לו נוח לעלות כש"צ בקהל "ישראלי", והעביר ילדיו לבית כנסת תימני בגלל גירסא דינקותא; "האיחוד של עץ יהודה ועץ אפרים הוא על ידי הקב"ה… לא הם צריכים לעשות זאת בעצמם". ראיות ומקורות: שו"ע או"ח כד, א; ר' אברהם בהמספיק (מנהג חסידות); מארי "לא ישב בין העומדים".
• בנימין שרעבי: "אין חוצפה יותר גדולה מלראות 'צדיק' בודד שמחפש לנהוג כמנהגו" – תחילת רפורמות; ריתחא דאורייתא. spc: הגישה העקרונית של מארי הייתה כך, אך בפועל כדברי אוהד. מספר חסוי 08: "לא תתגודדו"; שני בתי דינים בעיר אחת. נוגן צברי: "אל ישנה אדם מן הציבור" (שו"ת ריב"ד ח"ג); יוהרה. נהוראי יהב: "אל תפרוש מן הציבור"; "עלת בקרתא זיל בנימוסיה". יהונתן קרני: תשובות הרב ערוסי (אין לשבת בין העומדים; בעיר ליקוטאית כל אחד כמנהגו). מספר חסוי 02: מנהג מקום ברור – כמותו; מגוון – כל אחד כמנהגו. מספר חסוי 03: יחס רבנו למנהג מסויג; הצגתו כקונצנזוס כפייה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מצדד בחופש מנהגים פרטי, נוגן ונהוראי באחידות הציבור. בנימין ביקש סליחה על הסגנון.

עלייה וברכה על ספר תורה של עדה אחרת, וברכת הלל בציבור אחר

הועלה לראשונה: 27/05/2020 · חזרות: 18/04/2024 (לוי תימני בבית כנסת אשכנזי); 20/04/2024 (עמדה מפורטת); 11/08/2024 (ספר תורה פסול, תשובה רצד)

השאלה: האם מותר לתימני לעלות ולברך על ספר תורה של עדה אחרת, ולחזן לברך על ההלל במניין אחר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ספר כזה כשר לאותו ציבור והמברך מברך "משום הציבור ולא ברכה פרטית", ולכן אין איסור; ברכת ההלל שונה כי גם היחיד מברך אותה, אך אשכנזים אינם סומכים על ברכת הש"צ – "נפל פיתא בבירא". "אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים… ורבנו משה בכף שנייה, מכריע את כולם". ב-2024: אישית יוצא מהאולם לפני שהכהן מסיים; "אם הוכרחתי, אני עולה ומברך וקורא איתו בלחש כמנהגם". בתשובה רצד המתירה: "המכריע הוא ההלכה הרשמית שנכתבה במשנה תורה", כי התשובה נכתבה לאדם פרטי ובשלב לא ידוע, והחיבור הוא "משנתו האחרונה". ראיות ומקורות: שו"ת תמיר רצון (הקלטות מארי); משלי יד, י; שו"ת רמב"ם סי' רצד.
• נועם ממכון משה: מארי התיר כשנמצא אצלם, והנימוק שנוי במחלוקת; הספרדים אינם מברכים על הלל בר"ח. נהוראי יהב: לפסוק כרב רצון, וכל הנוסחאות כשרות; בלוי – יעלה ולא יקרא. איתי טיירי: גאונים מברכים על ההלל. יהונתן קרני: הרב טועה, המנהג נגד הרי"ף והרמב"ם, והעולה היודע צריך לקרוא. spc: מארי אסר. מספר חסוי 15 / 52-822-1888: ספרי תורה אשכנזים וספרדים לא מעובדים לשיטת רבנו.

סיכום: הוסכם שלדעת מארי מותר לעלות ולברך בספר של ציבור אחר; בהלל נשאר ספק; בספר פסול ובלוי לא הוכרע.

סדר עליית כהן, לוי וישראל: העלאת לוי בהעדר כהן

הועלה לראשונה: 24/06/2021 · חזרות: 25/06/2021 (חכמה לפני תורשה; סמכות מארי); 01/09/2025 ("ריבוי פלפולים לחומרה במנהג העם"); 17/12/2025 (האם הרמב"ם "נכנע" למנהג)

השאלה: אם אין כהן, האם אפשר להעלות לוי ראשון, ועל מה נשען סדר כהן-לוי-ישראל מול גדלות בחכמה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ניתן". לכתחילה העולים לפי גדולתם בחכמה; סדר כל"י הוא "ברירת מחדל בדיעבדית, מפני דרכי שלום", "מנהג בעלמא ולא תקנה"; "ולא יעלה אחריו לוי" בא להוציא שלוי עדיף על ישראל, לא לאסור לוי ראשון. אין "מנהג תימן" ברור. ב-2025: אין סיבה שלא להשתמש בלשון "כניעה" – בפיה"מ גיטין ה, ח רבנו כתב שהמנהג "אין לו שום יסוד בתורה כלל"; הרמב"ם כתב את הדין התלמודי וציין שיש מנהג פשוט שאינו כדין. ראיות ומקורות: הל' תפילה יב, יח-יט; שו"ת הרמב"ם סי' קלה; פיה"מ גיטין ה, ח; הט"ז קלה.
• מספר חסוי 16: מארי כתב שיעלה לוי רק לאחר עליית שלישי. spc: ששה טעמים להעדיף את מארי; "תכפיף את עצמך לרבך". ד"ר רפאל מינס: "אחרי חתימת התלמוד אין חשיבות למי ישב ודן". נהוראי יהב: "אם כוונתך להבין את הרמב"ם כדי לפסוק כך זו קראות". יגאל גיל (2025): כל מה שכתוב בסתם פסיקת חז"ל ולא דעת פרטית; ההיסק שמותר לעלות לוי ראשון סילוף שנובע מרצון להתאים למנהג. שמעיה אפל: תמך באוהד בשאלת הנוסח.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: פלפולים בנושא שהוא ממילא מנהג העם אינם מובנים לו.

מעמד תרגום אונקלוס וביטול קריאתו

הועלה לראשונה: 03/11/2024 · חזרות: 07/04/2026 (המשך הדיון; אלי שעובי: תקנת חז"ל, לא מנהג)

השאלה: האם יש לקצר את התפילה כדי לאפשר קריאת התרגום, והאם לפי רבנו התרגום חובה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: התרגום "תקנה תלמודית", "ברור שאינו מעכב אך הוא חובה והמבטלו עבריין". מקשה על מי שדורש לקצר תרגום אך לא תוספות; על קהילות שביטלו: "שיסגרו… שיתפללו עם האשכנזים". ב-2026: "זו חובה לדעת רבנו או לא, ולא משנה אם דאורייתא, דרבנן או מנהג"; לכן ביטולו אינו "דבר תקין". ראיות ומקורות: הל' ע"ז ב, ד; "מאי דמפקדת איבעי לך למעבד".
• יהונתן קרני: לדעת הרמב"ם מנהג ולא חובה ("מימות עזרא נהגו" ולא "נהגו כל ישראל"); ירושלמי מגילה ד, א. שחר עדוי: איך אומרים "עבריין" רק על תימנים. שמעיה אפל: מארי בפי"ב תפלה אות כד – המינים התחילו בביטול. spc: אלא אם חכמי תימן הקדמונים סברו שזו תקנה. מספר חסוי 17: "מימות עזרא" משמע שפשט אצל כולם. מספר חסוי 18: התרגום נולד כדי שיבינו, ובלי ארמית אינו מועיל.

סיכום: נשאר במחלוקת; הדיון עבר לשאלת סמכות מנהגים.

תחנון, נפילת אפיים וי"ג מידות: נוסח ומנהג מול דעת רבנו

הועלה לראשונה: 28/07/2019 · חזרות: 15/09/2019 (נוסח התחנון); 15/09/2020 ("ויעבור" והעמידה)

השאלה: מהו נוסח התחנון ונפילת האפיים הנכון, והאם יש מנהג בלדי מחייב בי"ג מידות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: נפילת אפיים בברית – זמני אי-אמירת תחנון נקבעים במנהג העם. ב-2019/09: לא הבין מדוע חייבים להיצמד דווקא למנהג האחרון או לראשון; "החיים זה לא לוגיקה, ומנהג זה לא דבר לוגי, אלא צירוף נסיבות (עובדות, מקום, תרבות, רגשות)". ב-2020: במנהג הקדום בתימן לא אמרו "ויעבור" בתחנון רגיל; התחילו כששינו מהרמב"מיים; "אין נוסח מחייב, אלא כל מקום וקהילה לפי רצונם. אין למדין מן הכללות". ראיות ומקורות: הל' תפילה; עדות על ר' עזריה בסיס שבלדי עמדו.
• יגאל גיל: "נראה לי" אינו טיעון לוגי; הוא "רמבמיסט" הפועל רציונלית. מקור: הל' תפילה ונשיאת כפים ה, יג ("ומתחנן בכל התחנונים שירצה"). שחר עדוי / יוגב עמרם: מה רציונלי במנהג הראשון? מספר חסוי 19: מהרי"ץ לא אימץ "לדוד אליך" ושמר על נוסח הרמב"ם. נוגן צברי: בבלדי כולם יושבים; בשאמי הציבור עומד. נהוראי: נפילת אפיים ביטוי צער. שחר: ויעבור מנהג עתיק מימי הגאונים.

סיכום: נשאר במחלוקת בין גישת אוהד לגישת יגאל; בוי"ג מידות לא הוכרע.

קטניות, יום טוב שני ואמינות ראשונים בגיאוגרפיה

הועלה לראשונה: 10/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם ראוי שאשכנזים יבטלו מנהג קטניות כשהוא מונע שמחת יום טוב; ומה מעמדם של ראשונים שלא הכירו את המציאות המזרחית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא בכל נושא" – יש דברים שחכמים מקבעים למנהג למרות שאין סיבה. רבנו: יום טוב שני תקנת חכמים ("שייזהרו במנהג אבותיהם"), "מנהג שהפך לתקנה"; הכרה בטעויות חכמים אינה זלזול; ראשונים שגרו רחוק לא הכירו את הטבע המזרחי ופירשו לא מדויק. אשכנזים נחלקו אם קטניות מנהג, תקנה או גזרה. ראיות ומקורות: הל' קידוש החודש ה, ה; רמב"ן לתורה במהדורה בתרא (יהונתן קרני).
• spc: יום טוב שני תקנה ולא מנהג; מקור הקטניות לא ידוע. בנימין שרעבי / מספר חסוי 20: ויכוח על מלומדות רש"י (הירדן והכנרת).

סיכום: נשאר במחלוקת.

הדלקת נר לעילוי נשמה ומקורות המנהג

הועלה לראשונה: 02/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם יש מקור יהודי להדלקת נר לנפטר או שהוא הושפע מדתות אחרות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הנפש משולה לנר, ולכן "מנהג הדלקת נרות בעד נפטרים לא צריך בהכרח לינוק ממקורות זרים, אלא שורשיו גם בקודש"; הנר מסמל שהעיקר הוא הרוחני. ראיות ומקורות: שבת לא ("נשמה שנתתי בכם קרויה נר"); שבת קנא; פתרון תורה למצורע; במדבר רבה טו, ד; תנחומא אמור יז; שמות רבה לו, ג; דברים רבה ד, ד.
• מספר חסוי 01: אורחות חיים ערב יום הכיפורים; יחוה דעת ה, ס. בנימין שרעבי: המקור בנדבת שמן לבית הכנסת, והתגלגל למדורות וקברי צדיקים.

סיכום: לא ניתן מקור מפורש; לא התפתחה מחלוקת.

מא כבר בהגדה ואמירת קודש בערבית

הועלה לראשונה: 15/03/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם יש טעם לשמר את "מא כבר" ופרקי ההגדה בערבית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "למה צריך היום מא כ'בר?" – "היה טוב, וטוב שהיה". מסכים שיש ללמוד ערבית "אבל למה לדחוף אותה בענייני קודש וקדושה?!", חוץ משירי הדיוואן. המצווה לספר באופן שהילד מבין: "לפי דעתו של בן אביו מלמדו".
• נוגן צברי: רבים זוכרים מילדותם. מספר חסוי 10: "מא כבר" לנשים, פולקלור. בנימין שרעבי: רושם שילווה כל החיים. מספר חסוי 07: נגד חוסר הפרופורציה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

מימונה ואימוץ מנהג שמקורו אצל גויים

הועלה לראשונה: 08/04/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם יש במימונה "ניצוץ עבודה זרה" כיוון שחוקרים טוענים למקור ברברי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה לא משנה אם (גם) הגויים חגגו אותו ולמה. משנה למה אנחנו חוגגים אותו." על הויכוח עם Morsamina על קאת ונרגילה: "ויכוח סרק. אדם קרוב אצל עצמו… גם אנו הרמב"מיים קרובים אצל עצמנו" (כוזרי א, ה).
• מספר חסוי 21: כך אפשר לטעון על חנוכה ופורים. Morsamina: מארי כתב שיהודים למדו קאת ונרגילה מהגויים.

סיכום: הוכרע בהסכמה שאין פסול במימונה.

ל"ג בעומר והיחס של לומד רבנו למנהגי חוגים אחרים

הועלה לראשונה: 01/05/2018 · חזרות: 02/05/2018 (רש"י על "ריגלי" כמקור לכינוס ביום פטירה)

השאלה: האם ראוי להתנגד ל"פולחן המוות" או לבטל את ל"ג בעומר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ת"ח אמיתי "לא הורס חגים" אלא בוחן את השורש הרוחני, התועלות והסיגים. "התורה לא ניתנה בסיני למשה בן מימון, אלא למשה בן עמרם"; "איזהו חכם המכיר את מקומו"; "לאו כל כמינך" לשלול 'קים לי'; "חוזק הביטוי – סימן לחולשת הטענה". דנים במנהג לפי החכמים ולא לפי קלקולי ההמון; "במבחן התוצאה עדיף לוותר", אך מאחר שאיש לא יפסיק – לחזק את החיובי. ראיות ומקורות: רש"י יבמות קכב (יום פטירת גדול קובעים לכבודו); "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע".
• יהונתן קרני: יש מקרים שבהם נבטל מנהגים; להפריד בין המנהגים לנוהגים. spc: "חג זה מאוס", ראוי לבערו. מצות גיל: זיהום וכד'. מספר חסוי 07: בקטע מהרח"ו אין חלאקה או סעודות.

סיכום: נשאר במחלוקת; יניב טוילי "מסכים עם שניכם".

סימני ראש השנה (קרא, רוביא, כרתי, סילקא, תמרי)

הועלה לראשונה: 26/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם הסימנים חובה או מנהג, והאם יש בהם חשש ניחוש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "גם 'מנהג' צריך לעשות, למרות שהוא לא חובה (אבל לא כל דבר שההמונים עושים נקרא 'מנהג')"; לא הבין "איך עלה על הדעת עניין ניחוש בזה". אילו נהגו רק תימנים היו מתהללים בו, וכיון שנהוג אצל אחרים "יבואו ויוכיחו באלף הוכחות למה זה לא מועיל". תיקן את שחר: "לא הבן אלא האב, רבי מימון" עשה את הסימנים. ראיות ומקורות: הוריות יב א ("השתא דאמרת סימנא מילתא היא"); גאונים.
• נועם ממכון משה: מקור תלמודי, אין איסור אם עושים כראוי; מארי עשה כן עם נכדיו; הטור תקפג, השו"ע, קושיית דרכי האמורי, המאירי. נוגן צברי: ניחוש רק אם משנה דרכיו. יהונתן קרני: מנהג מחייב לפי מיקום. 7365-694006 / יהונתן: בכתבי היד גרסו "למחזי".

סיכום: הוסכם שיש מקור תלמודי; הוויכוח על ניחוש לא הוכרע.

נענוע לולב לארבע רוחות ואמירת פסוקים בלי הבנה

הועלה לראשונה: 10/10/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם מנהג שהנוהגים בו אינם מבינים את טעמו נפסל (ברכת הלבנה, צירוף שמות).

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "האם כל גדולי ישראל שמחזירים למפרע הפסוק בברכת הלבנה עושים מעשיהם בבלי דעת?" וכי נענוע הלולב אינו נעשה בידי פשוטי העם בבלי דעת? "צריך לשבת ולעיין ולגזור… זה לוקח זמן"; על צירוף שמות: "זוכים בזה לחיי העולם הבא". ראיות ומקורות: ברכת הלבנה ("כאבן ידמו זרועך"); נענוע הלולב.
• מספר חסוי 03: "חוכא ואיטלולא"; יחס רבנו שלילי ביותר. שחר עדוי: המצווה רק מוליך מביא. נוגן צברי: "אנחנו אלופים בלפסול כל דבר שאיננו מבינים או שלא מוזכר ברבנו". מספר חסוי 16: אין מקור קדום.

סיכום: נשאר במחלוקת.

פסיעות לאחור ב"עושה שלום" ובסיום קדיש

הועלה לראשונה: 04/10/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם יש טעם לפסוע לאחור גם בקדיש ושלא בסיום עמידה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אם חכמים לא תיקנו, אין זה אומר שאין טעם למנהג – "זה רק אומר שזה מנהג ולא חובה". "היכא דנהוג נהוג"; כל עוד ההמון יודעים שזה מנהג בעלמא עם טעם הגיוני – אין חשש; פסיעות הן של המתפלל ולכן שייכות לש"צ בלבד.
• יאיר עוזרי: אין קשר מוכרח בין "עושה שלום" לפסיעות; רס"ג ורבנו לא הצמידו. spc: טעם ר' נחשון גאון: יצאנו ממקום קדושה. ד"ר רפאל מינס: לרבנו מנהג אינו מחייב.

סיכום: נשאר במחלוקת.

"מי שברך" לחולה בשבת והושענא רבה כיום חתימת הדין

הועלה לראשונה: 05/10/2023 · חזרות: 06/10/2023 (תחנונים בשבת, נפילת אפיים)

השאלה: האם מי שברך הוא תחנונים אסורים בשבת, ומהי מהות הושענא רבה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מי שברך אינו תחנונים כי הוא ברכה בגוף שלישי; "לא כל תחנון הוא אסור בשבת"; נפילת אפיים בשבת מנהג בלבד. הביא מספר המנהיג מזמורי שבת וקדושה רבה בהושענא רבה וטעם חתימת ג' ספרים. מקור: ספר המנהיג.
• יגאל גיל: תחנונים אסורים בשבת. יאיר עוזרי: יתכן בקשת צרכים. מספר חסוי 07: לפי הרמב"ם נידון בכל יום. הרב אבידור דאר: הפתקים אינם בספר המנהיג.

סיכום: לא הוכרע.

תפילה בציבור בנץ אשכנזי או בתימני אחרי הזמן

הועלה לראשונה: 17/03/2025 · חזרות: אין

השאלה: מה עדיף בשבת: מניין תימני שאינו בנץ (עם תרגום) או אשכנזי בנץ בלי תרגום.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אפשר גם שניהם (שחרית בנץ אשכנזי, קריאה ומוסף בתימני). פוסק רשאי להביא דבר כמוכרע כשיקול דעתו כמנהיג, גם אם פרטנית היה אפשר לענות שלא מוכרע.
• יהונתן קרני: עדיף בנץ – מצוה כמצוותה מול מסורת אבות. יאיר עוזרי: "מצוותה" פירושו זמן תחילי, ואחריו עדיין לכתחילה (ק"ש א, ט, יא; תפילה ג, א; ביכורים י, טו). 52-591-9171: מצוה כמצוותה עד סוף שעה רביעית.

סיכום: לא הוכרע בכללותו.

גניזת חנוכייה ו"תשמיש מצווה" – רגש מול הלכה

הועלה לראשונה: 06/07/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם לגנוז חנוכייה שבלתה או לזרוק לפח.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מצד הדין "תשמיש מצוה" ולא "תשמיש קדושה", ואין צריך לגונזה; "אולם הרגש הפנימי שהביא אותך לשאול הוא נכון, וטוב להתחשב בו". "יש דברים שאע"פ שאין בהם קדושה ראוי לנהוג בהם כבוד או לפחות לא לבזות אותם בידיים" – כמו שלא יזרוק תמונה של מארי לאשפה. ראיות ומקורות: ברכות לט ב ("הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא"); שו"ע או"ח כא; דברי רבנו ש"אין מנהג לבטל דבר האסור, אלא לאסור את המותר".
• spc: איך רגש מנוגד להלכה יכול להיות נכון. מספר חסוי 07: הרגש נובע מהטמעה שהכלים קדושים (סוף הל' מעילה). נהוראי יהב: אין לפסוע על ההושענא. 52-894-3475: לא תמיד יש הלימה בין הלכה לראוי.

סיכום: נשאר במחלוקת; הוסכם שמצד הדין אין צורך בגניזה.

לימוד מרב שאינו הולך בדרך טובה; שירה ופיוטים של חוטאים

הועלה לראשונה: 07/01/2018 · חזרות: 04/11/2019 (לימוד מרבותינו התימנים: "אין אדם לומד אלא ממקום שלבו חפץ")

השאלה: האם מותר לשיר פיוטים של ר' ישראל נגארה ולהשתמש בספרי חוטאים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: המוסיקה פועלת על האדם חשיבות גדולה ביותר (לדעת רבנו והיהדות); הלימוד מרבנים חוטאים בהלכות ת"ת. ראיות ומקורות: מורה ג, מה; שו"ת רבנו סי' רכד; הל' תעניות ה, כז (במארי).
• מספר חסוי 07: אין מתלמדין מרב שאינו הולך בדרך טובה (הל' ת"ת: "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות"). מספר חסוי 02: יש להבדיל לימוד מרב מלימוד עובדות ממדען. 50-864-6303: "אוכל תוכו וזורק קליפתו". אלי נגר: אי אפשר לפסול את כל התורה בגלל מקור.

סיכום: נשאר בלי הכרעה.

ברכה לפני או אחרי נטילת ידיים, ו"קראות רמבמית" מול מנהג

הועלה לראשונה: 27/01/2026 · חזרות: אין

השאלה: האם ברכה לפני הנטילה היא "קראות רמבמית", והיכן הגבול בין שחזור הלכה כתובה למסורת בעם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ברכה לפני הנטילה, כי המנהג לברך אחריה "ספק ברכה לבטלה"; השו"ע עצמו פסק שמברכים אחר ששפשף, שכבר ידיו נקיות, ונשמר "עובר לעשייתן" כי הנטילה השנייה היא העיקרית. תימן לא היתה "מקשה אחת"; כל עדה צריכה לשמור על מנהגיה, ושאל מדוע דעת אחרים צריכה לשנות לו. ענה על דעתו ולא הורה. ראיות ומקורות: שו"ע או"ח קנח, יא.
• שחר עדוי: מברך לפני בצנעה; המנהג והספרים (שו"ע המקוצר, עריכת שולחן) הפוך; איפה הגבול להחזיר עטרה ליושנה? יהונתן קרני: נכון רק אם לא נטל רביעית בראשונה; רבנו תם; מנהגי גלות אינם מחייבים בארץ. יאיר: לא הבין כאוהד. ד"ר רפאל מינס: יש הלכה והיא מחייבת, מנהג לא.

סיכום: נשאר במחלוקת.

מצה וחיטה בתימן, וכזית מצה בכורך

הועלה לראשונה: 12/04/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם בתימן אפו מצות מדי יום ואיך שמרו על החיטה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל יום טרי"; כל משפחה אפתה נגלה אחת קטנה (פחות משיעור חלה); שמרו חיטים לשנים בערבוב עם אפר (מארי); מארי הביא בשם הראב"ש מסורת קדומה שאין דין "חדש" נוהג בשל גוי בחו"ל. כזית בפיתה תימנית קשה לקיפול; "קודם דאורייתא ואז דרבנן". ראיות ומקורות: מארי בשם הראב"ש; תולדות הרש"שב"ז; יהדות שרעב; הל' קרבן פסח.
• דן עמיאל: לא בכל מקום הכינו מצה; גשמי מונסון. נוגן צברי: לומדים ממקום שיש. יאיר עוזרי: ארגנו מראש. spc: הקשה מדברי מארי; אוהד: לא חלק עליו.

סיכום: ללא הכרעה בשאלת המנהג; אוהד: אין נתונים באחוזים.

הגייה תימנית – קוף וג'ימל והמסורת

הועלה לראשונה: 04/10/2019 · חזרות: נוספו הערות קצרות על געיות (19/10/2017), "לישב" (17/10/2019), דגש (02/08/2020), ניקוד "פרטן" (04/08/2020) וחולם תימני (18/05/2020)

השאלה: האם הק' חיכית או גרונית, ומה משקל מסורת הקריאה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הק' חיכית (גיכ"ק); ההגייה הגרונית "טעות (עילגות)", החולם כצירי השפעה בבלית. "'שמירה על מסורת' לא אומר שעצם המסורת היא נכונה על פי האמת" (וכן ב-2020: "מסורת עתיקה אינה ראיה לנכונותה"). בהערות: אם הדפוס מדפיס "לישב" בפתח – "זה יותר נכון ממסורת שבע"פ?!"; על געיות – "אין כאן עניין של נכון או לא נכון".
• יונתן עמיאל: כל מסורת הקריאה התימנית בבלית; מארי (מפי בנו): "לכתחילה צריך להתפלל במבטא תימני". בנימין שרעבי: אוהד מצדיק בכוח את הצנענים. spc: יחס מארי בהקדמה לספרו של שלום כהן.

סיכום: נשאר במחלוקת.

מניין השנים לחורבן הבית (1951 מול 1952)

הועלה לראשונה: 29/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: מדוע שני מניינים לחורבן; מה היה במנהג תימן.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "יש שתי גרסאות/שיטות במניין השנים"; רבנו: "שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני", 4938 ליצירה, 1484 לשטרות – ויש הבדל של שנה; יש הערה בתכלאל תורת אבות בליל ת"ב. ראיות ומקורות: הל' קידוש החודש יא, טז; תכלאל תורת אבות.
• שחר עדוי: קשור למניין הרמב"ם.

סיכום: לא הוכרע מדוע הרב רצאבי סופר שונה מרבנו.

סדר העליות ו"הקטן קורא" – טעמי קבלה כמנהג ולא כחובה

הועלה לראשונה: 09/08/2020 · חזרות: אין

השאלה: מה הטעם לעולה רביעי, "הקטן קורא" ויתרון שישי לפי הזוהר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הקטן קורא כי הוא עדיין לא פגם במידת היסוד". אינה חובה אלא מנהג: "למי שמכוון את מעשיו על פי המידות (ג, נד), הוא נותן טעם ומוצא סמליות גם בסדר העליות… אף אחד לא אמר שזה מוכרח." שאל את "המשכיל התורני" אם כבר השכיל את סתרי התורה עד שעורך עימותים בין פילוסופיה לקבלה. ראיות ומקורות: מורה נבוכים ג, נד; הזוהר.
• 50-320-2044 / איתי טיירי: רבנו לא ציין עדיפות; המנהג דרדעי. יונתן עמיאל: פרופ' שגיא מול מארי.

סיכום: ללא הכרעה; נועם ביקש לשמור על כבוד התורה.

מיקום הלכות שקלים בספר זמנים וסדר ספר המצוות

הועלה לראשונה: 12/01/2018 · חזרות: אין

השאלה: מדוע הרמב"ם שם הלכות שקלים בזמנים, ואם יש משמעות בסדר החיבורים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: נתינת השקלים "מתבצעת במדינה ולא במקדש" ומוטלת בזמן מסוים; ספירת העומר – כשתיים וחצי הלכות, "ואיידי דזוטר מירכס". מערער על ההנחה שסדר ספר המצוות כולל משמעות: "הרי תמיד הדגיש שהעיקר מניית המצוות". ראיות ומקורות: הל' שקלים; הל' תמידין ומוספין.
• spc: הסדר פוצח במאמרים; הרב רבינוביץ' הקביל את מנין המצוות לחלק ג של המורה; מי שאומר שהסדר אקראי אינו מכיר את הרמב"ם. 54-224-0172: ספירת העומר אפשר להצמידה לחמץ ומצה.

סיכום: נשאר בלי הכרעה.

קמח שנרטב וחיטה שנבללה: חמץ דרבנן ו"דעת רבנו"

הועלה לראשונה: 06/03/2018 · חזרות: אין

השאלה: מה דין קמח חמץ שנרטב בפסח, ומה דין חמץ דרבנן.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: חיטה שנבללה או קמח שנרטב הם "מדרבנן" אך נאסרים בהנאה כחמץ דאורייתא; תבשיל עם דגן שלא נתבקע "אינו אלא מדברי סופרים". ראיות ומקורות: פיה"מ פסחים ב, א; ג, א; הל' מאכלות אסורות ה, ח-ט.
• יגאל גיל: זה סיכום של אוהד ולא דעת רבנו; לקרוא חמץ ומצה פרק א ובעיקר ד. בנימין שרעבי: איך יודעים דעת רבנו אם כל אחד מפרש. נוגן צברי: סומכים על המפרש שסומכים עליו.

סיכום: אוהד: "כבר דשנו בזה כאן לפני שנה, ואף צד לא שיכנע את השני"; נשאר במחלוקת.

עלות השחר לשיטת רבנו ומעמד הסוגיה האגדית

הועלה לראשונה: 07/04/2020 · חזרות: 08/04/2020 (תיקון: מעלות השחר); 09/04/2020 (אופי סוגיית השעות)

השאלה: מתי סוף זמן אכילת חמץ וביעורו לפי רבנו, והאם מחשבים מהנץ או מעלות השחר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: כתב תחילה "מהנץ" ותיקן "מעלות השחר. רק השאלה כמה מחשבים". חלק מהסוגיה (במיוחד עלות השחר) הוא "סימבולי אגדתי מחשבתי" ("לדידי חזי לי"), ולכן רבנו לא התייחס אליו, והכוח להקשות ממנו על הלכות מפורשות חלש. מקור: סוגיית פסחים.
• יאיר עוזרי: עלות השחר שעה וחומש לפני הנץ; שעה זמנית כ-63.5 דקות. spc: גדולים טעו בחישוב.

סיכום: לא הוכרע; מחלוקת על משקל האגדה בסוגיה.

הגעלת כלים – משך השהייה במים רותחים

הועלה לראשונה: 30/03/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם די בהכנסה והוצאה מהירה או שצריך להמתין עד שיפליט הבלוע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בכלי ראשון הכלים מונחים מתחילת החימום ולכן יש זמן; בכלי שני יש להמתין זמן ארוך יותר, "בתוצאה בפועל"; מלשון רבנו "צריך לשער כמה זמן לוקח לכלי להפליט", לא "כמו טבילה במקוה". ראיות ומקורות: פיה"מ ע"ז ה, יב ("שירתיחם במים הרתחה רבה"); הל' כג.
• דן עמיאל: בדפוסים "עד שיפלטו" בשניהם, צריך לבדוק כ"י; הסכים לבסוף עם אוהד ("צודק"). מארי: בכלי ראשון מכניס ומוציא.

סיכום: הוסכם שיש צורך בפרק זמן מסוים; לא נדון התנור הפירוליטי.

ישיבת הרמב"ם במצרים – "השתקעות" ו"דן לכף זכות"

הועלה לראשונה: 08/07/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם הרמב"ם עבר על איסור ישיבה במצרים, והאם צריך תירוצים דחוקים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "רבנו לא התיישב במצרים אלא 'גר' במצרים. האיסור הוא על ה'השתקעות'" – שנמדדת בכוונת הלב; ישב עד שיוכשרו התנאים לצאת, ויהדות מצרים נסמכה עליו. כמו "מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם". "זה בדיוק עניין הלימוד זכות." ראיות ומקורות: הל' ישיבה במצרים; הגדה של פסח; פיה"מ אבות (דן לכף זכות).
• ד"ר רפאל מינס: השתקע לכל דבר; "רבינו אומר לדון לכף זכות, הוא לא אומר לכבות את השכל". נועם ממכון משה: חובה מהתורה לדון ת"ח לכף זכות גם "בדרך דחוקה" (פיה"מ אבות; ספר המצוות).

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "רוצה לקבל, תקבל; רוצה לעשות אוקימתות… לחיי".

נוסח הרמב"ם וכתבי יד: האם הנוסח המצוי או מסורת הזקנים גוברים על נוסח קדמון

הועלה לראשונה: 14/05/2017 · חזרות: 15/05/2017 (הבהרה מול יגאל גיל); 30/08/2017 (משקל מסורת זקני תימן מול כ"י); 06/11/2019 (נוסח כ"י מול דפוס בתפילה); 23/02/2023 (ניתוח נוסח וביקורת טקסט, שביעית ט, ח); 31/08/2026 (גרסת "בבא" בתלמוד)

השאלה: האם להעדיף את הנוסח שבדפוס ("אם ה' סיבב") או לטרוח לאתר נוסח קדמון מכתבי יד, וכיצד לשקול מסורת זקנים מול כ"י.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "באותה מידה ניתן לומר שאם ה' סיבב שבימות המשיח יתגלו מחדש הנוסחים המקוריים, אזי סימן שזה הנוסח שראוי" – ושניהם (הוא ויגאל) בעד מאמץ לאתר נוסח מקורי. ב-2017/08: תשובת הרמב"ם על "ניזונת תנן או הניזונת" – "וכי המשנה ספר העזרה", הנוסח מן הזקנים ולא מן הספרים; הרב שילת נתן בכורה לכ"י מזרחיים ולא תימניים. ב-2023: "לשיטתך כל קבצי תורה שבעל פה הם רק היכי תמצי לניתוחי טקסט ופלפולים משפטיים. אין עבודת ה', אין מסורת איש מפי איש מסיני". ב-2026: עדות הראשונים "כמסיח לפי תומו" שווה לפחות לכ"י מתקופתם; ריבוי עדי ראשונים (רבנו חננאל, רי"ף, רש"י, אשכול, מנהיג, פסקי הרי"ד, ריא"ז, ילקוט שמעוני) – ולכן אי מציאתו בכ"י שנשתמרו "אינה מעלה ואינה מורידה"; "אין שום משמעות הלכתית מעשית"; הרמב"ם לא לבדו בהבנתו. ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' תמב; מבוא הרב שילת; "תורה חדשה מאיתי תצא"; תשובת הרשב"א; בית יוסף.
• יגאל גיל: התנגד לטענת הרב שטרן שהנוסח בדפוס הוא הראוי; תשובת הרמב"ם עסקה בנוסח ספרים מול מסורת אחידה. יהונתן קרני: כ"י של ספרות התנאים מדויקים יותר; בשביעית ט, ח נוסח הרמב"ם נגד כ"י; ב-2026: עדות ראשונים לא תמיד כעדות כ"י, הגאונים הביאו הפוך. אלי שעובי: מתקשה להאמין שכ"י טוב משל רבנו. spc: אין לדיין אלא מה שעיניו רואות; יש לתפוס גרסה התואמת פסק התלמוד. נועם: תשובת רבנו על חסר ויתר. מספר חסוי 02 (2026): צריך להגדיר מתי נפק"מ לתיקון גרסה, "אחרת נהפוך לקראים של הרמב"ם".

סיכום: לא הוכרע; עמדת אוהד: מאמץ לאתר נוסח מקורי לצד כבוד למסורת, ומחאה נגד ביטול כל מסורת בשם ניתוח טקסט.

גרסת "רוח נבואה" או "רוח הקודש" במהדורת הרב שילת מול מארי

הועלה לראשונה: 24/12/2017 · חזרות: אין

השאלה: מהי גרסת הרמב"ם: הרב שילת גורס "רוח נבואה", ומארי אחרת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין לו גישה לאוטוגרף; שילת העתיק מהאוטוגרף ומארי מכ"י תימן שאולי הושפעו מגרסת התרגום, ולכן גרסת מארי אינה ראיה מוכרחת; גם ר' אברהם במספיק גרס "רוח נבואה". ההבדל בין נבואה לרוח הקודש אינו נפק"מ גדולה. ראיות ומקורות: מספיק (שער הענווה, עמ' 79); מהדורת שילת.
• אלי נגר: אונקלוס "רוח קודשא", יונתן "רוח נבואה"; כנראה לרמב"ם הייתה גרסה אחרת בתרגום.

סיכום: אלי נגר קיבל; אוהד: "ברוך תהיה". נשאר פתוח עד לבירור כ"י.

חילופי גרסאות: "הכותים" או "גויים" ("שלושה דברים עכו"ם נאנחים")

הועלה לראשונה: 18/06/2020 · חזרות: אין

השאלה: מה כתוב בצילום כ"י/דפוס שהציג נועם: "קטני'", "הכותים" או "גויים".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי מקבילות בפרויקט השו"ת צ"ל "גויים"; "הכותים" התעוותה ("נבלעה רגל ימנית של התיו בשמאלית"), והמילים נראות כתובות על מחק. ראיות ומקורות: ספר כלבו סי' קיח; פרויקט השו"ת.
• שחר עדוי: לפי ההיגיון עם אחר. יאיר עוזרי: ייתכן חילוף גרסאות גם בכלבו.

סיכום: לא הוכרע; הסכמה חלקית שמדובר בלא-יהודים.

"וכמה גאונים הורו" בהלכות קריאת שמע ג, יא

הועלה לראשונה: 19/07/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם המשפט "וכמה גאונים הורו שאסור לו לקרות אם היו ידיו מטונפות; וכך ראוי לעשות" מקורי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא את הלשון וביטל בעיה: "אין ספק מוציא מידי ודאי". מקור: הל' קריאת שמע ג, יא.
• יהונתן קרני: המשפט נוסף על הלשון המקורי; הרב שילת: בכל כ"י המזרחיים חסר, ובכ"י הנטינגטון 80 נוסף מאוחר; כל כ"י התימניים גרסו מתחילה. מספר חסוי 22: גאונים שונים מחכמים.

סיכום: שאלת נוסח המגיה נשארה פתוחה.

פירוש "עירניות" ו"לבבתני באחת מעיניך" בהלכות שבת

הועלה לראשונה: 03/05/2022 · חזרות: אין

השאלה: מה פירוש "עירניות" (שכוחלות שתי עיניהן) אצל רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: סתם גרסאות רבנו כר"ח, אך כאן לא "עניות" אלא "עירוניות", כי תלה במקום ("ובמקום שאין דרכן"); ה"עיר" בחז"ל היא הכפר וה"כרך" העיר; הפשט ב"לבבתני באחת מעיניך" בירושלמי. ראיות ומקורות: פיה"מ עדיות ב, ה; ירושלמי שבת ח, ג; הל' שבת (הערה ל"ח למארי לפרק י"ח).
• נהוראי יהב: מסכים (עיר – כפר). יאיר עוזרי: "עירניות" – ערות לסביבה (הבנת מארי). spc: "אין כלל כזה" על קביעת אוהד.

סיכום: נהוראי הסכים ("ברוך שכיוונתי"); יאיר פירש אחרת.

נוסח "אין חייבין עליו כרת" בהלכות חמץ ומצה ה, ב

הועלה לראשונה: 11/04/2024 · חזרות: 05/02/2026 (יהונתן: נוסח שהכריע מארי קשה לקבל)

השאלה: האם הגרסה "אין חייבין עליו כרת" במקום "מותר באכילה" בבצק שנילוש במי פירות היא מרבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ההלכה ה, ד מתירה בפירוש ובפיה"מ פסחים ג, א; אם שינה, למה שכחו לתקן במקומות אחרים; שילת במהדורת שטיינזלץ לא נקט נוסח זה. ב-2026: יש מקומות שהכרעת מארי מסתברת יותר.
• יהונתן קרני: עדות כ"י תימני ומזרחי של מהדורה בתרא ועדות הראב"ם; הרמב"ם עשוי לשכוח לתקן. יאיר עוזרי: מארי מעיד שהשינוי בכתב ידו של הראב"ם ובשולי הגליון; רוב הראשונים דחו.

סיכום: נשאר במחלוקת בין אוהד ויאיר לבין יהונתן.

נוסח "ייחוד שאין כייחודו ייחוד אחר כמותו" ביסודי התורה א, ז

הועלה לראשונה: 26/10/2025 · חזרות: אין

השאלה: במהדורת מארי "אלא ייחוד שאין כייחודו ייחוד אחר כמותו", ובמקבילי "אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו" – מהו המדויק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בפורטל פרידברג, במכון ממרא ובילקוט שינויי הנוסחאות של פרנקל לא מופיע "כייחודו"; סביר שטעות מארי מחוסר תשומת לב, או טעות סופר מכפילות הביטוי ברישא.
• יאיר עוזרי: אין נפק"מ. spc: כך גם בשילת; לבדוק את כ"י של מארי. יהונתן קרני: בין כ"י של מארי שלושה קטעי גניזה; כ"י תימניים מאוחרים כוללים לעיתים נוסחים מעובדים.

סיכום: אין נפק"מ; מוסכם שכנראה טעות או כפילות.

מהדורות משנה תורה וספרי הלכה "על פי רבנו" החסרים

הועלה לראשונה: 13/09/2017 · חזרות: 06/11/2017 (קיצורים מול ספרים על שאלות אקטואליות); 16/09/2020 (מקבילי מול שטיינזלץ); 29/07/2021 (הערה); 05/02/2026 (מהדורות והנוסח)

השאלה: האם חסרים ספרי הלכה לפי הרמב"ם ומארי, ואיזו מהדורה ראויה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לרמבמיסטים יש רמב"ם"; חסר בעיקר תקציב. פירוש מקבילי "מדויק ויעיל", אך לא לפסיקה; נוסח מארי "לא כל כך מדויק" לפי עבודה השוואתית במכון – צריך לתקן טעויות ולא להחליף. הציע מהדורת מארי מקוצרת. ב-2017/11: "עוד אין ספר בהלכות שבת על פי רבנו. לבושתנו"; רפואה קשה לפסוק "על פי רבנו". ב-2020: שטיינזלץ "ללומדי הלכה", מקבילי "למי שרוצה לדעת מה הרמב"ם אמר". ב-2026: או שלומדים רבנו כמות שהוא או בעיון עם פרנקל ומארי; "רמב"ם לעם" טובה לפני 30–40 שנה. ראיות ומקורות: קובץ אור המועד עמ' 2; מאמר נדב שנרב.
• אלי נגר: הטקסט יעמוד בנפרד, ההערות כהערות; אין צורך להחליף את מארי. נועם: חסרים ברכת משה וטהרת משה. spc (2017): ספר הלכות שבת יושלם בעוד שנה וחצי (כ-80 אלף ש"ח). יהונתן קרני: שטיינזלץ כ"בית יוסף חדש"; מקבילי "רמב"ם על פי רמב"ם". מספר חסוי 07: בשטיינזלץ מעקמים לשו"ע.

סיכום: לא הוכרע; קונצנזוס שחסר ספר מעשי הצמוד לרמב"ם.

תרגומי פירוש המשנה, הכוזרי ומסכת אבות; מהדורת שילת מול מארי

הועלה לראשונה: 08/09/2017 · חזרות: 09/09/2019 (איזה תרגום עדיף); 24/04/2022 (אבות מכ"י רבנו)

השאלה: איזה תרגום ומהדורה מדויקים יותר (כוזרי, פיה"מ, אבות), ומה אחריות מתרגם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תרגום מארי לכוזרי כבד ומסורבל, וסגנון שילת כבד בכוונה; אבן שמואל מאפשר ללומדים צעירים – "בית המדרש הוא לא מחקר מדעי אקדמי"; חמור להטיל צביעות בת"ח. ב-2019: "תמיד טוב להיעזר בתרגומים מוקדמים ומאוחרים"; מארי לא הסתמך על כ"י כי לא נתגלה בזמנו. ב-2022: "שום הוצאה ושום תרגום אינו מושלם"; יש ללמוד משתיהן; שתי המהדורות לא על אותו כ"י. ראיות ומקורות: אורות ישראל פ"ג; פיה"מ אבות; פרויקט השו"ת.
• אלי נגר: תרגום חייב להיות נאמן; "להפוך רבנים לקדושים זה חטא בל יכופר"; לנגרמן: התרגום מעולה. נהוראי / Morsamina: מארי כתב שתרגומו כבד אך צמוד. spc: מהדורת שמונה פרקים חדשה מכ"י – לא נמצאו שינויים משמעותיים; (2022) "קשקוש", מארי אינו מפסיד. נועם: זיכוי הרבים אינו על חשבון זכויות המהדיר.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד פרש כשהדיון התדרדר ב-2017.

עריכה מחודשת של ספרי מארי ומעמד "עריכה על עריכה"

הועלה לראשונה: 19/05/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר למהדיר מאוחר לערוך מחדש, להוסיף ולגרוע בספרי מארי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: חלק מהספרים זקוקים לעריכה בגלל הזמן והמדע ("גילוי נאות: אני נוגע בדבר"); אין לשנות דברי המחבר, ויש להבחין בין מחבר למהדיר; אי אפשר "עריכה על עריכה" כי "אין מעירין הערה להערה". ציטט את מארי: "אני מקווה שהאחרים ישלימו את המלאכה אף אם לא לפי דרכי אלא לפי דרכם". מקור: "אין מעירין הערה להערה".
• אלי נגר: אין רשות לגרוע; מארי סבר שהרמב"ם חזר בו – האם לשכתב הל' דעות? כוונת מארי להוצאות עצמאיות. 54-479-7327: אפשר הערת עורך. spc: הצדק עם אלי. בנימין שרעבי: מי שנמנע בגלל עריכה גרפית אינו חושק בידע.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד טען שאלי לא קרא את הבחנתו בין מחבר למהדיר.

נוסח ספר תורה: גרסאות, תאג' תימני ומסורה

הועלה לראשונה: 10/10/2024 · חזרות: 03/11/2024 (נוסח כתר ארם צובא)

השאלה: איזו מהדורת תאג' לקנות, והאם נוסח ספרי תורה שונה בין העדות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מה שהכי נוח לך. שום געיא אינה הלכה למשה מסיני" וההבדלים מזעריים; אך "אנחנו תימנים, אם לא היינו כל כך מדקדקים בכל געיא לא היינו מצליחים לשמר את מסורת הקדמונים"; "הספרים שלנו הם המסורה בעצמה".
• 50-676-7674: מומלץ תורת אבות. יהונתן קרני: לבדוק ס"ת קדומים; יש חילופי נוסח. 52-540-4095: האם הרבנים שאומרים שהתורה לא השתנתה משקרים? שחר עדוי: חילופי נוסח מול כתר ארם צובא.

סיכום: לא הוכרע.

שינויי נוסח בתפילה: תוספות, פיוטים וסידורים חדשים

הועלה לראשונה: 22/09/2019 · חזרות: 06/11/2019 ("המהולל" ושינויי נוסח); 14/12/2019 (סידור בנוסח ארץ ישראל מהגניזה); 13/09/2020 (שו"ת הרמב"ם רנד); 22/06/2022 (תכלאל קדמוני, "חמדת ימים – אות קראת"); 24/10/2022 ("ואין אנו יכולים"); 19/12/2022 (מדוע לדייק בנוסח)

השאלה: מותר לשנות או להוסיף לנוסח התפילה, והאם עתיק משמעו נכון.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2019/09, ויצמח פורקנה) "על כגון זה מארי היה אומר 'לא מעלה ולא מוריד'"; "זה לא שאנחנו מבעלי הקבלה שדורשין כל וא"ו"; "לשון ודקדוק זה לא מתימטיקה טהורה". (2019/11) "גם מייסוד אנשי כנה"ג עד לרמב"ם חלו שינויים רבים. החיים דינמיים"; תפילה "רחמי נינהו, ולא משוואה מתמטית"; התנגדות לשינוי "טיעון רגשי ולא שכלי". (2019/12) הסידור מהגניזה "אולי גם מסוכן. מקהה את עוקץ המאבק מול הרפורמים"; "גם לקראים ולאיסיים יש כ"י"; להחיות נוסחים שאיש אינו נוהג בהם "יוהרה בעלמא". (2020) מתשובת רנד: אסור לשנות ממטבע חכמים; פיוטים הם "תוספת עניינים" ומשקל וניגון – "הסיבה היותר גדולה לחסרון הכוונה"; לפעמים "דברי משוררים, לא תלמידי חכמים". (2022) "לא כל מה ש'עתיק' הוא גם נכון ומותר"; "רוב מהומה על לא מאומה"; על קושיות קלושות אפשר לשנות את כל התפילות. (2022/10) על "ואין אנו יכולים": "בשום אופן לא. זה כבר 'דובר שקרים' לדעתי". (2022/12) "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים", ומאידך "עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה". ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' רנד; מורה א, נט; הל' תפילה (משנה ממטבע); ברכות יז; "השכם והערב עליהם לבית המדרש".
• spc: "כל המדבר לשון הקודש שלא כתקנה עובר בלאו". יגאל גיל: תכלאלים ישנים דומים לנוסח הרמב"ם ושונו בהשפעת ספרד. נהוראי יהב: אם התוספת ממלאת צורך – אינו מתנגד. ד"ר רפאל מינס: אין "פליק-פלאק" להכשיר שרץ. יהונתן קרני: גם בנוסח רבנו יש פיוט ב"יוצר אור"; תוספות כ"באהבה" חסרונן מעיד על נוסח נקי. נוגן צברי: היו תקופות שהנוסח לא התקבע. 54-479-7327: הנוסח נתון. 54-724-3203: הסידור מהגניזה קיבל הסכמות. בנימין שרעבי: אין לסמוך על הגניזה.

סיכום: נשאר פתוח; אוהד מתנגד לשינוי על סמך קושיות או כ"י, ומסכים שהציבור קובע ושכל נוסח כשר ביסודו.

חוזק הביטוי והיחס לפיוטים ולתפילה על קברי צדיקים

הועלה לראשונה: 25/07/2018 · חזרות: אין

השאלה: מדוע רבנו תקף בחריפות פיוטים ופייטנים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כשצריך לתקוף משהו בחריפות זה כי איסורו רעוע"; "'תקף' זה לא 'אסר'". רבנו תקף לפי מדרג: התוכן, אל מי מכוון, המיקום. כך גם לשונות חריפות באיסורי ביאה (החיבוק והנישוק של קרובות, "כתרנגול"), שם האיסור אינו דאורייתא והפוסק "שיש לו אג'נדה חינוכית" מוסיף מילים חריפות. ראיות ומקורות: שו"ת רבנו סי' ריח ("ולא יבדילו בין האסור מן התורה לאסור מדבריהם ולמגונה בלבד"), קפא, רסא.
• איתי טיירי: רבנו תקף פיוטים אף שאפשר לפרשם (מו"נ עמ' צו). spc: "תחלוק על הרמב"ם… אבל למה בשמו?". שלום עמרם: רבנו השאיר "אל ברוך גדול דעה". 58-726-7226: תחינה על קבר אינה ע"ז (הל' תעניות ד, יח).

סיכום: לא הוכרע.

סידור תימני לפני הרמב"ם ומקור נוסח התפילה של רבנו ושל תימן

הועלה לראשונה: 11/12/2017 · חזרות: 22/09/2022 ("אתה קדוש" ביחיד בחזרת הש"ץ); 19/11/2022 (הערות מארי על הסידור)

השאלה: האם נמצא סידור תימני לפני הרמב"ם בנוסח בלדי, ולכן הרמב"ם כתב לפי נוסח תימן; מה מקור נוסח התפילה בספר אהבה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הטענה על סידור בלנינגרד עם חתימת הרמב"ם לא אומתה – ר' יוסי פרחי חיפש ולא מצא; ומברכת "השכיבנו" בסדר התפילה של רבנו רואים ש"לתימן היה נוסח עצמאי עוד לפני הרמב"ם". (2022) "יש הוכחות ברורות שהנוסח של יהודי תימן היה עצמאי, ורבנו ראה אותו והושפע ממנו"; לציבור שרבנו תיקן לו תפילה אחת, ברכת היחיד כלולה בנוסח הש"צ. (2022/11) "ברור שהמילה הנכונה היא סידור ולא תכלאל". ראיות ומקורות: הקדמת שיח ירושלים; דברי ר' יוסי פרחי; פירוש המשנה.
• נתנאל מלמד: מארי אמר/כתב שנמצא סידור תימני לפני הרמב"ם. נוגן צברי: מארי: שותקים, עונים אמן וחוזרים "אתה קדוש"; הנוסח הבלדי כמעט זהה לרבנו. יגאל גיל: יהודי תימן העתיקו מהרמב"ם (שינויי תכלאלים לאורך 500 שנה). נהוראי: הערות מארי לרוב מה שהעדיף, לא כפה דעתו. יאיר / spc: גם שיקולים טקטיים; בתימן קראו לתכלאל סידור.

סיכום: לא הוכרע; אוהד חולק על ההוכחה ועל המסקנה.

"חי העולם" ומשמעות "עולם" כמקום או כזמן בנוסח הברכות

הועלה לראשונה: 31/07/2025 · חזרות: אין

השאלה: האם "עולם" במקרא ובמטבע הברכות משמש גם כמקום.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רס"ג תרגם "עולם" בקהלת ג, יא "דניא" ובדניאל "וישבע בחי העולם" – "עאלם", כמקום ולא כזמן (כהערת מארי); אם חכמים השתמשו ב"עולם" כמקום, חזקה שהבינו שמשמעות זו קיימת במקרא; כך ר' אברהם בהמספיק על "קלס".
• spc: אין ראיה לשימוש מקראי כמקום; בדניאל "חי העולמים"; אבן עזרא ומלבי"ם על זמן; "אפשרי אבל דחוק"; תיקון ברכות דורש "כר נרחב ובטוח".

סיכום: נשאר במחלוקת; spc קיבל את ראיית רס"ג כ"יפה" אך לא את המסקנה.

"מדינה" ו"עיר" בלשון הרמב"ם, והאם "חשב בערבית"

הועלה לראשונה: 04/05/2017 · חזרות: 08/11/2017 (ים המלח וים הגדול)

השאלה: מה פירוש "מדינה" בהקדמת משנה תורה, והאם לשון הרמב"ם מושפעת מהערבית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: مدينة בערבית היא עיר גדולה ואזור; "עיר" בעברית מקום קטן, וכרך הוא ה"מדינה"; "ברבנו זה בא בערבוביה". בית דין הגוזר בהקדמה אפשרי רק בקהילה גדולה ("אלף נכנסין"). "כבר הראה מארי בכמה מקומות שרבנו חשב בערבית בזמן שכתב בעברית". ב-2017/11: 'ילכו לים המלח' ביטוי של המשנה ולא "חשב בערבית"; רק בחלזון התכלת ("ובים המלח הוא מצוי") בחר ביטוי חדש, והערת מארי מציינת חשיבה ערבית; "לא על כל דבר אומרים 'חשב בערבית'". ראיות ומקורות: שביעית ט, ב; פיה"מ ברכות ט, ד; רס"ג לאסתר ולדברים ג, ד; מעשרות יג, יב; שבת כז, טו; הערת מהר"י קאפח בספר אהבה עמ' תנא-תנב.
• בנימין שרעבי: מדינה עיר רבתי; שפת אמו אולי ספרדית. מספר חסוי 01: הרמב"ם תרגם מערבית. אלי נגר: "בעל כורחו" בהשפעה ערבית ופילוסופית.

סיכום: לא הוכרע; אוהד מסכים להשפעה חלקית אך לא בציטוט זה.

הכינוי "הנשר הגדול" ומקורו

הועלה לראשונה: 27/07/2020 · חזרות: 05/03/2025 (בעקבות תרגום רס"ג "על כנפי נשרים")

השאלה: מקור הכינוי ומי נקראו כך.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הכינוי לגדולים החל בנבוכדנצר (יחזקאל יז, ג) והשתרש ברבנו בתהליך עממי. ב-2025: "כל חכמי ישראל קראו לגדולי דורותיהם בכינוי הזה, זה לא מיוחד לרבנו"; הביא ציטוטים מתוספות יום טוב, מלאכת שלמה, שושנים לדוד, מעדני יו"ט, קרבן נתנאל ועוד (רמב"ם, רש"י, ראב"ע, הגר"א). את "כאילו" אין במקור הערבי.
• יאיר עוזרי: ר' אהרן מלוניל כינה ראשון. דן עמיאל: סלנג ערבי בצפת. 54-807-0378: גימטריה.

סיכום: לא הוכרע.

אמינות "שערי תשובה" ותשובות רב האי גאון

הועלה לראשונה: 08/01/2025 · חזרות: 06/09/2026 (רבנו בחיי ורמד"ל)

השאלה: האם מה שאין לו מקור מקביל באוסף "שערי תשובה" הוא זיוף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: קבצי תשובות שנאספו רנדומלית ובמקום לא ידוע אינם "מקור מפורש" יותר מעדות הראב"ע המצוטטת באבודרהם; המהדיר כותב שהקובץ מעורב מתקופות; "הכל יחסי". ב-2026: "למה לחשוד ברבנו בחיי?" – משושלת מעבירי סתרי תורה; מי הוכיח שלא היה לו מקור קדום מקביל? מקור: שו"ת רבנו סי' רסז.
• יהונתן קרני: שערי תשובה כולל זיופים (אולי של משה די ליאון); כ"י גסטר 931 ומוסאפיה מייצגים המקור; "זיוף הרבה יותר מרושע". 54-479-7327: אין לומר שלדעת רב האי המנהג טעות. נהוראי: תשובת רה"ג על תקיעות אותנטית.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מדגיש יחסיות.

מכילתא ברמב"ם ו"מפורש בתורה" מול אסמכתא

הועלה לראשונה: 02/09/2026 · חזרות: 03/09/2026 (אין הוכחה מהמגמה)

השאלה: מה מעמד "והרי הדבר מפורש בתורה" ברמב"ם, והאם המכילתא נכללה במקורות ההלכה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי מאמר י"נ אפשטיין בספר הרמב"ם של "תרביץ", כשרבנו מדבר על "ספרי" הוא מתכוון גם למכילתא.
• אלי שעובי (בשם חכם פאור): רבנו לא כלל מכילתא ברשימת החיבורים לפסיקה. זאק מילנצ'יק: "מפורש בתורה" אינו אסמכתא. spc: אין הוכחה.

סיכום: לא הוכרע.

"ירושלמי" ברש"י וראשונים – האם הכוונה לזוהר

הועלה לראשונה: 31/08/2020 · חזרות: 01/09/2020 (מפענח נעלמים; גרעין הזוהר)

השאלה: האם ציטוט שרש"י הביא ל"ירושלמי" מקורו בזוהר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש אומרים שחלק ממה שראשונים ציינו "ירושלמי" הוא קבצים קדומים הכלולים בזוהר; הביא משו"ת מפענח נעלמים סי' ב (ירושלמי = נוסח מארץ ישראל; תשובות גאונים מצטטות מהמדרש הנעלם בשם ירושלמי); "גרעין הזוהר" אינו אחיד. סירב להמשיך – נדוש וחסר תוחלת. ראיות ומקורות: מפענח נעלמים סי' ב; ממ"כ הל' שחיטה א, ט. בהערה: טיעון "רבנו תנא ופליג" "רגשי" ואינו מכריע.
• spc: הזוהר העתיק מאותו מקור; לא מצינו זוהר עד המאה ה-13. 58-431-2111: מדרש הנעלם אינו הזוהר.

סיכום: לא הוכרע; אוהד פרש מהדיון.

כבוד מלכות ופירושי רס"ג בלקט מארי

הועלה לראשונה: 15/01/2026 · חזרות: אין

השאלה: פירוש רס"ג וחז"ל על "ירדו כל עבדיך אלה אלי" וחלוקת כבוד למלכות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רס"ג שינה את מבנה הפסוק, אולי מסגנון הערבית; "תפסיר" תרגום יותר מפירוש; מקורות חלוקת הכבוד: מכילתא דר' ישמעאל בא פרשה יג, שמות רבה ה, טו, פסיקתא דרב כהנא; הקטע הוא לשון התשב"ץ ולא של מארי.
• יאיר עוזרי: הקטע דברי התשב"ץ. דן עמיאל: המימרא מפי עליון ולא פרעה.

סיכום: הוסכם שהקטע ציטוט התשב"ץ; בן שיחו הודה בטעות.

ר' אברהם בן הרמב"ם ושינוי מדרך אביו; "המספיק"

הועלה לראשונה: 15/07/2021 · חזרות: 30/01/2024 (השפעת הצופיות; פרופ' אידל)

השאלה: האם ר' אברהם שינה מדרך אביו (נטילת ידים ורחיצה בתשעה באב ויוה"כ), והאם אפשר לפסול ספרו כחסידות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא התרשמתי שהר"א שינה כל כך מדברי/דרכי אביו"; לגבי רחיצה, אפשר לומר "חמיר על דרך המוסר ולא מצד הדין", כי קשה לטעון איסור דיני מדיוק מאמירה שבאה להתיר. ב-2024: אין "לפרשן" גדולי ישראל בלי בית מדרש, יראת שמים וענווה, אך כלי האקדמיה חשובים; האמירה ש"לא קיבל חינוך מתאים" היא "חרטוט גמור". ראיות ומקורות: מהדורת מארי להל' תפילה ז, יז הע' נ; תשובת הראב"ם סי' פג; הל' תעניות ה, ח; שביתת עשור ג, ג.
• אלי שעובי: הדעה שר' אברהם שינה היא תוצאת חוקרים; "יותר מחצי המספיק עוסק בהלכה". יאיר עוזרי: שינה בחלק קטן. 50-727-6818: אין ראיה לנט"י. גיא האוס (2024): מעולם לא שמע ברבנים תימנים.

סיכום: לא הוכרע.

קריאת רבנו לאור חז"ל או לאור הפילוסופים; מעמד הנביאים והמורה

הועלה לראשונה: 02/11/2017 · חזרות: 22/11/2017 (עיוות חז"ל והמיסטיקה); 23/05/2018 (דרכו של אוהד); 03–04/05/2020 ו-13/05/2020 (השבעת הקורא); 11/07/2020 (חכמי תורתנו המפורסמים); 15/08/2020 (רמב"ם מרמב"ם מול מקובלים); 16/11/2025 (הנרבוני)

השאלה: האם להבין את רבנו לאור חז"ל או לאור הפילוסופים, ועל מה נסמכים בפירוש המורה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2017/11) ההשקפה על דברי הנביאים וחז"ל, "אני מחויב לפסיקת רבנו בנושאים הלכתיים ועקרונות היהדות, אך איני מחויב בתורת הגלגלים ופסיכולוגיה". "הרמב"ם לא התאים את חז"ל להשקפתו, אלא בנה את השקפתו על חז"ל"; אינו משמיט מיסטיקה אלא "יישומים מעשיים של עקרונות מיסטיים". (2018) בהלכה צריך הכרעה, "אבל בתחום המחשבתי… כולן נכונות, כל אחת בתנאיה ובזמנה"; במורה כותב "צריכים עיון" ולא "אינם נכונים". (2020) רבנו ביקש לקרוא אותו לאור חז"ל, והפילוסופיה ל"צורה" ולא ל"תוכן"; ההשבעה: רק מה שמפורש בדברי "חכמי תורתנו המפורסמים"; "מגלה טפח ומסתיר טפחיים". (2020/08) "כאן בפורום משתדלים להוכיח קודם כל רמב"ם מרמב"ם"; "אתה תוקע החץ ואחר כך מסמן סביבו המטרה". (2025) מי שניסה להבין את רבנו הפוך – עדיף להימנע; "אין לנו עניין ללמוד את תורת משה מפי משה הנרבוני". ראיות ומקורות: שמות רבה טו; הקדמת המורה; מורה ב, ב; א, יז; ב, ח; ג, לא; ג, יח; הקדמת פיה"מ; פסחים קיב; הל' רוצח יב; הראי"ה; אצל שילת "בין הרמב"ם לכוזרי" עמ' פג-פד.
• spc: ההשבעה היא שלא יפרש לאחרים; "להבין את הרמב"ם על פי חז"ל זו אנטינומיה"; הרמב"ם הנחה את אבן תיבון ללמוד אלפראבי. יגאל גיל: לא כל דברי חז"ל מרוח הקודש. אלי נגר: ללכת לפי השכל. נועם ממכון משה: ביד ובפיה"מ רבנו ביאר יסודות בבירור. יוגב עמרם: להתחקות אחר מקורות רבנו. 58-431-2111: יש ללמוד גם מקובלים. 52-646-6446: יש רעיונות עמוקים אצל הנרבוני. ד"ר רפאל מינס: "להכללות אין קיום במציאות".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מבחין בין הלכה ועקרונות היהדות לבין מדע, ומקדים את חז"ל כמפתח לקריאת רבנו.

ישעיהו ליבוביץ' ויחס מהר"י קאפח אליו

הועלה לראשונה: 10/05/2018 · חזרות: 11/05/2018 (הפורש מדרכי ציבור; "לא קביל"); 19/10/2020 (מנהג שהוגדר "מינות", קנאות, דן לכף זכות); 26/08/2025; 18/11/2025 (ליאו שטראוס, קריטריונים להבנת המורה)

השאלה: האם ליבוביץ' ת"ח שמבין את רבנו, והאם ללמוד ממנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הבין היטב. הא ותו לא"; למד הרבה אך "תלמיד חכמים הוא לא היה" – לא שימש ת"ח, "תורה שאין לה בית אב"; לקח את הרמב"ם "איפה שהיה לו נוח"; מי שנבנה בביהמ"ד יכול לעיין בזהירות ("צריכים להיות 'רבי מאיר'"). הבחין בין "לא מוסכם" ל"לא קביל". (2020) מארי אמר שהרמב"ם כמו ראי; "הבעיה היא עם ה'משונים'"; אסור לחרף חכמים; "אי אפשר להזניח את החולק ולומר שאינו לגיטימי"; פנחס – נביא מחוקק, "קנאים פוגעים בו". (2025) חוסר יושר אינטלקטואלי וחוסר קוהרנטיות; "אל תערבב בין פיסיקה ותורה"; שגיאות מחוסר ידע או "צ'רי פיקינג"; "האם ליאו שטראוס האמין ב-13 העיקרים?". ראיות ומקורות: הל' תשובה (הפורש מדרכי ציבור); הל' אבל; שבת יט ב, קל א; הל' סנהדרין פ"א–ב; מורה ב, טו; יסודי התורה ד; מורה א, לא-לד; הקדמת חלק ג.
• ד"ר רפאל מינס: היה ת"ח; "שמע את האמת ממי שאמרה"; פירש תחיית המתים אלגורית; בדעות אין כף זכות אלא צודק וטועה. יונתן עמיאל: הרב ערוסי – ילמדנו רק בקיא. spc / בנימין שרעבי: מארי הכיר כשומר מצוות; לא למד ממקורות נאמנים. נועם: חובה מה"ת לדון לכף זכות (הל' ת"ת פ"ד ה"ב; ספה"מ עשה ו). 50-676-7674: המצדד בליבוביץ' כופר בתחיית המתים. 52-646-6446: ליבוביץ' הבין המון ברמב"ם. יהונתן קרני: שגה בהנחות יסוד אך שמר מצוות; הרב קאפח וערוסי לא פסלו.

סיכום: מחלוקת חריפה שלא הוכרעה; אוהד ונועם הסכימו על דירוג גדלות בתורה, ואוהד אינו מתכוון לחזור על דיונים קודמים.

עמדות קצרות נוספות

• 02/08/2019 — מנהג בשר בתשעת הימים בעליה לארץ — "נהג כאבותיך ורבותיך. וזהו" — ללא מקור
• 31/07/2019 — קבלת האמת — הפנה להקדמה לשמונה פרקים על קבלת האמת מכל אדם ("שמע האמת ממי שאמרה") — הקדמת שמונה פרקים
• 01/08/2019 — עדויות על שינוי דעת מארי — (יהונתן קרני): גם כ"י אפשר לזייף; כשאדם אמין אומר ושומעים מכמה מקורות הצורך בחקירה קטן — ללא מקור
• 30/07/2019 — מהדורות מורה נבוכים — בציניות: מהדורת מארי "שרבנו חתם עליה"; "אינני סבור כך בהכרח"; מהדורה למתחילים בעיון של זמנו — הקדמת המורה
• 15/08/2020 — מחלוקות בית שמאי ובית הלל — לא כל אחד נדרש להסכים עם "גדולי ישראל"; מחלוקות גם בין המקובלים — הקדמת פיה"מ
• 31/08/2020 — "תנא ופליג" — הטיעון "רבנו תנא ופליג" "רגשי בעיניי" ואינו מכריע; יש פרטים במחשבת רבנו שלא זכה להשתוות להבנת מארי — מאמר מארי "קריאת שמע ותפלה במקום טומאה"
• 07/09/2020 — מסורת פרשנית — "מסורת פרשנית אינה דעה קדומה אלא נשמת אפה של תורה שבעל פה"; רבנו חתם בפיה"מ בבקשה שיעירו על טעויותיו — סיום פיה"מ
• 14/05/2020 — הלל בדילוג בפסח – "כל מדרש אגדה נידון לגופו", ואין לפסול בקטגוריות — ללא מקור
• 13/10/2020 — תקנה והמצאה — "איפה עובר הקו שבו תקנת חכמים מסוימים נקראת 'מקור' ותקנת חכמים מסוימים נקראת 'המצאה'?" — ללא מקור
• 22/02/2022 — מעמד אוהד בפסיקה — "איני פוסק/מורה הוראה"; "איזהו חכם – המכיר את מקומו" — הל' ת"ת (תלמיד שלא הגיע להוראה)
• 25/02/2022 — מנטליות מחמירה מול מקילה — הקלקול של "תמיד לפי המקל" עורר מנטליות הפוכה; תהליכים דיאלקטיים באומה בלי סנהדרין מכינים לכהונתה — הקדמת פרק רביעי לשמונה פרקים
• 03/12/2022 — סמכות סנהדרין — הפנה לדברי מארי (א, ר"פ עא; ג, מא) — מארי
• 18/04/2023 — "ציוו חכמים" — לעיתים עצה טובה ולא חובה גמורה — הל' יסודי התורה ב, יב
• 30/09/2023 — חרם על רב — על ת"ח מלמדים זכות; "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" — ללא מקור
• 17/06/2024 — הדפסת הזמנות בכתב אשורי — הביא את תשובת הרמב"ם על כתיבת פסוקים ברקמה (חשש ביזוי תורה) — שו"ת הרמב"ם סי' רסח
• 05/01/2025 — הכרעה בממונות — בממונות חייבים להכריע כפי הנכון בין שני בעלי דין, ולכן אי אפשר לסמוך לפי מה שנוח — ללא מקור
• 08/10/2025 — קיבוץ גלויות ושינוי עולם ההלכה — תהליכים כלליים באומה "אינם מקריים אלא מושגחים ויש להם תכלית", ולכן להשאיר זאת לקב"ה — ללא מקור
• 13/11/2025 — קהילות מנותקות ותושבע"פ — קהילות מנותקות התרחקו כי גם חכמיהן נזקקו לקבוע הוראות לציבורן; אחרות כיסו פערים — ללא מקור
• 20/10/2026 — האינטרנט בדעת הרמב"ם — הרמב"ם היה אומר "לשאול את חכמי הדור", ויש לציין אילו מבין "מיליון ואחד אספקטים" — הקדמת פיה"מ ("שמשון בדורו כשמואל בדורו")
• 21/02/2018 — ביקורת על עלון — מוחה על ביזוי חכמים בעלון הנכתב "בשם רבנו ומארי" — ללא מקור
• 06/03/2018 — קדיש תתקבל אחרי שחרית שבת — "'מנהגנו', של מי?"; בשיח ירושלים הודפס "על פי המקובל ושגור בפי רוב" — הערות קאפח לספר אהבה, סדר התפילות עמ' תשכ הע' לד

הוי"ה, אלהים, עצמות ושם מושאל

הועלה לראשונה: 16/05/2019 · חזרות: 31/08/2020 (ההבדל בין הוי"ה לאלהים כמדת רחמים ודין; ספרי ובברכות ס ב); 11/07/2022 ("אלוהים" שם מושאל, ריבוי "אלים" אינו כפירה); 18/09/2022 (ראו "איסור עשיית אמצעים")

השאלה: האם יש הבחנה בין שם הוי"ה לשם "אלהים", ובין עצמות האל לאופן התגלותו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש להבחין בין "עצמות" (אמיתת מהותו) ל"ממשות" (אופן ביטויו בפועל). "התורה כבר עשתה הבחנה… למה רבנו צריך לעשות שוב?". הוי"ה שם מפורש ללא משמעות בלשון, ו"אלהים" שם משותף ומושאל לדיינים ולמלאכים, ולה' כ"דיין על המלאכים", ולכן ריבוי אלוהים אינו כפירה אך עלול להגיע לע"ז. את השמות מגדירים לפי המסורת מסיני ולא לפי "סברות כרסיות". ראיות ומקורות: מו"נ א, סא; ב, ו; ב, ל; ספרי ואתחנן; ברכות ס ב; ירושלמי ברכות ט, ה; שו"ת הרמב"ם סי' רסז; הל' ע"ז פרקים א-ב.
• spc: במדרש הגדול יש ההבחנה ואין ברבנו, ו"עצמות" ביטוי מגשים. ב-2020: הוי"ה ואלהים נחלקו בתלמודים, ור' תנחומא יחיד.
• מספר חסוי 23: לספרי ולמדרש רבה מעמד, ו"בכל מקום" כלל גורף.
• מספר חסוי 16: רבנו מבאר את שם הוי"ה ומכאן מבינים מה אינם שאר השמות.

סיכום: ב-2019 spc קיבל ("בשמחה"). ב-2020 הדיון ירד לסגנון חריף ואוהד ביקש לעזוב. ב-2022 לא נמצאו חולקים.

צמצום, התלבשות ו"אלוהות" כמושג נברא

הועלה לראשונה: 12/01/2025 · חזרות: 13/01/2025 (מסורת מעשה מרכבה, ראשי פרקים); 16/10/2025 (חב"ד: "נמנע הנמנעות" והתלבשות); 14/07/2026 (הרחבה מול בנימין); 16/07/2026 ("אלוהות" מושג נברא); 30/07/2026 (אחדות האל בק"ש)

השאלה: האם צמצום (כפשוטו או לא) והתלבשות פוגעים בייחוד ובשלילת ההגשמה, ומה יחס הרמב"ם לכך.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין לערבב בין אלוהים (העצמות) לבין ה'אלוהות' (דרך הפעולה, הנהגות, מידות)". "הוא לא צריך לצמצם כלום. אתה רואה וקולט מהמציאות מה שרצה שתראה"; הצמצום עוסק באופן גילוי מעשיו. "מעולם בתורת האר"י לא נאמר שיש בקב"ה שינוי". "אור אין סוף" הוא הגילוי הראשוני. רבנו מדבר על העצמות ולכן רק שלילה, המקובלים על ההתגלות. אין להשתמש ב"התלבשות" בלי לברר כוונת אומרה. אין "צמצום כפשוטו" ממש כפשוטו. ראיות ומקורות: מו"נ א, ע-עב; ב, י; ב, כט; א, נד; הל' ק"ש.
• גיא האוס: המקובלים הראשונים דיברו על האצלה ממש; אין ספרות קבלית לפני הרמב"ם; חב"ד: הגילוי בתודעה; הרשב"א והרמב"ם אולי לא נחלקים.
• בנימין (תלמיד חן שאולוב): העולם והאל באותו רובד אצל המקובלים, וצמצום "כפרני"; פעולות ה' אינן עצמותו.
• יהונתן קרני: במורה ה' אינו עושה נמנעות והרבי סבר אחרת, "עבודה זרה".
• spc, מספר חסוי 24: שינוי אינו בהכרח הגשמה; מעשה מרכבה אינו עובר במסורת.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד עקבי: לא לשים בפי המקובלים מה שלא אמרו, והנושא אינו לשרשור וואטסאפ.

השכל הפועל, השתלשלות ומקור הנשמה

הועלה לראשונה: 11/09/2017 · חזרות: 31/07/2019 ("השתלשלות" וה"שר" מול קבלה; יונתן עמיאל: אנכרוניזם); 18/09/2023 (מדוע סיבה ראשונה של הפילוסופים אינה אלוהית)

השאלה: מדוע הניחו הפילוסופים שכל פועל, והאם ה"השתלשלות" אצל חז"ל והרמב"ם היא קבלה זרה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: המבט הפילוסופי "מצומצם": כל חלקי האדם מתחת גלגל הירח ולכן המציאו שכל פועל; התורה אומרת שהנפש "מאת ה' מן השמים", ומכאן צלם אלהים ושאיפה לדבקות. "השתלשלות" אצל חז"ל והרמב"ם היא מערכות כוחות רוחניים שמנהלות את התחתונים בהדרגה, ולאדם יש השפעה עליהן, לא על העצמות; זה טכני ולא ספירות. הרמב"ם משווה שכל פועל ל"שר העולם". אצל הפילוסופים ההשתלשלות שרירותית ללא רצון וחכמה, ו"זו שלנו כן אלוהית, כי כך קיבלנו". "כל דבר שלא מוסבר בדיוק כפי שאתה רוצה… כבר סותר הכל?". ראיות ומקורות: מו"נ ב, ד; ב, י-יא; ב, ו; א, ע; אלפארבי (עפ"י spc).
• אלי נגר: השכל הפועל מקור ההשכלה והנבואה; מארי טוען שרבנו חזר בו; השכל הנקנה הוא הצלם. מקורות: יסוה"ת ג, הערה כא; שמונה פרקים א-ב.
• spc: השכל הפועל מתווך ולא מקור.
• יונתן עמיאל: אצל חז"ל אין מסורת השתלשלות; הרמב"ם ביקר את ר' אליעזר; הרמב"ם היה מודה היום שפיזיקה יוונית אינה נכונה.

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד הדגיש שאינו קובע שהשכל הפועל ברמב"ם זהה לאריסטוטלי.

"צלם אלהים" – מבנה גוף האדם כרמז להנהגת האל

הועלה לראשונה: 06/08/2018 · חזרות: אין

השאלה: כיצד מראה ויזואלי מתאר מידות, והאם צלם אלהים הוא המראה הגשמי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: גוף האדם בנוי "בהקבלה מסוימת לדרך פעולת הקב"ה במציאות ('אלהים')", ולכן מעשיו צריכים להדמות. אם הצלם מכוון להוי"ה, הוא ההשגה השכלית; אם למלאכים או להנהגת הבריאה, הוא מראה האדם, ומאבריו לומדים על הנהגת המציאות, וכך מעשה מרכבה בהקבלה ל"דמות אדם".
• מספר חסוי 25: הקשה איך מראה ויזואלי מתאר מידות.
• שלום עמרם: הפנה להלכה ז.

סיכום: אוהד הציע פשרה בין הפירוש השכלי לחזותי; לא נתנגד מהותית.

"שבעים פנים לתורה", הגשמה והשגת הראב"ד

הועלה לראשונה: 19/10/2017 · חזרות: אין

השאלה: מה גבול הפרשנות, והאם מותר לקבל פירושים נוגדי פשט.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא "שבעים פנים בתורה". הראב"ד מזכיר חכמים שדמיינו את ה' כצורת אדם גדולה ובהירה; "לא היו טיפשים", אך בנושא זה "עמי ארצות". תפיסת הרמב"ם התקבלה רק ב"תפיסת האלוהות. לא תפיסות מחשבתיות אחרות". מקורות: במדבר רבה יג, טו; השגת הראב"ד, הל' תשובה.
• יגאל גיל: מקבל כל פירוש ראוי דתית; 70 פנים לתורה ולא לספרי רבנו.
• אלי נגר: הגשמה נוגדת עיקרי תורה.
• spc: לכן אסר רבנו לפרש את המורה.

סיכום: לא הוכרע.

מעמד לשון הקודש (הסכמית או אלוהית) וחוש המישוש

הועלה לראשונה: 26/05/2017 · חזרות: 28/05/2017 (קריאת השמות על ידי אדם הראשון, ביקורת הרמב"ן, גימטריאות, קמיעות ומעונן); 03/06/2017 (spc מסכם שלוש גישות; "שיטת חז"ל")

השאלה: האם לדעת הרמב"ם ללשון הקודש קדושה מהותית, והאם קיבל את אריסטו בעניין חוש המישוש ("חרפה הוא לנו").

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ללשון הקודש מעמד אלוהי, שבה כתב ה' את התורה; ה"הסכמה" במורה היא בין אדם הראשון לבוראו; כל אות מבטאת מהות. את המישוש ייחס הרמב"ם לאריסטו: "לפי אריסטו לעולם ההנאה הגופנית תהיה שלילית… לפי התורה… חיובית". הקמיעות נפסלו כהמצאה מדמיון ולא משום שצירופי שמות אינם כלום. "שיטת חז"ל" היא כשאין דעה שקולה, ו"אמרו חכמים" לעתים דעת יחיד. מקורות: פיה"מ ידים ד, ה; שו"ת הרמב"ם סי' רסח, קנד; היסוד השמיני; שבת פט א; הל' שבת; הל' מזוזה; כתבים א עמ' 81.
• אלי נגר: לשון הסכמית סותרת קדושה עצמית; "אין שום דבר עם קדושה מהותית פרט לאלהים", גם לא תפילין. מקורות: מו"נ ב, ל; א, סא; הל' ק"ש והשגת הראב"ד.
• spc: הלשון הסכמית אך קודשה בציווי; בשלוש גישות (שביד, אלי, אוהד) מעדיף את אוהד.

סיכום: נשאר במחלוקת; spc מצדד באוהד בעניין המישוש.

שמות קבליים: ע"ב שמות, "דיקרנוסא" ומהות ה"שם"

הועלה לראשונה: 05/02/2018 · חזרות: 06/02/2018 (מאמר אוהד על מהות "שם", הגיית השם מתוך "יהושפט"); 02/05/2018 (דיקרנוסא: סרטון טוען שהמילה לטינית ורומזת לישו); 03/05/2018 (מקור בפרי עץ חיים); 10/05/2018 (מלאך הממונה על הפרנסה)

השאלה: האם קמע ע"ב שמות ושם "דיקרנוסא" בתפילה הם ע"ז או שמות קבליים לגיטימיים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מתנגד ל"הבלי ע"ז" בקמע, אך יש להפריד בין שם ע"ב המקורי (מג' פסוקי "ויסע") לשימוש בו. "כל אות בלשון הקודש מבטאת אידיאה רוחנית", ו"שם" מבטא תכלית; יש שם בן י"ב ומ"ב ולכן גם ע"ב. רבנו אינו "הסמכות האחרונה והמוחלטת" בתחום הרגיש. לגבי דיקרנוסא: "כל כפרנות בגרוש הפכה לאמת"; מה שחשוב כוונת המשתמשים עכשיו; יש לברר אצל גדולי לומדי הקבלה; "אם יש מלאך הממונה על התאווה… למה לא על הפרנסה?". אינו מביע הזדהות אלא מסביר. מקורות: מו"נ א, סא-סב; תשו' רבנו סי' תמח; פרי עץ חיים שער העמידה פי"ט; תשובות הגאונים החדשות סי' קטו.
• spc: שם הוא קריאה וצירוף חסר משמעות אינו שם; "יש גבול כמה אפשר לסלף את דברי רבנו"; ה"ממונה על הפרנסה" – תפילה לאל זר.
• מספר חסוי 26: המילה לטינית, יש לבער (ר' יוסף משאש).
• יהונתן קרני, יונתן עמיאל: הרמב"ם הכיר ספרות ההיכלות ויצא נגדה (שיעור קומה).

סיכום: לא הוכרע; אוהד ו-spc חלוקים על מעמד השמות ועל היקף סמכות רבנו בתורת הסוד.

מציאות המלאכים ופעולתם

הועלה לראשונה: 09/11/2017 · חזרות: 17/11/2019 (הוכחת מציאותם, "מעל ומתחת"); 23/08/2025 (סמאל ולילית, איוב); 26/08/2025 (מלאכים כבעלי תודעה ובחירה, גלגלים חיים)

השאלה: מי הם המלאכים (שניים המלווים את האדם בשבת, מלאכי השרת, סמאל ולילית), והאם הם כוחות הפועלים במציאות או יצרים והרהורים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ב-2017: שבת קיט ב והרמב"ם "כל אדם נצמדו לו שני מלאכים… יצר טוב ויצר רע"; המדרש מדבר על שבת בראשית. ב-2019: "אי אפשר להוכיח מציאות דבר שאינו בחוקי הטבע, אלא רק לקבל את מה שהתורה אמרה"; "מעל ומתחת" במובן מעלתי. ב-2025: "לא תמצא כלל פעולה שיעשנה ה' כי אם על ידי מלאך"; מלאכים מציאות ממשית לא גשמית, בעלי בחירה ב"היאך" ולא ב"האם"; הגלגלים חיים ובעלי נפש. אריסטו על תנועה פיזיקה ועל מהות הגלגלים השערה. "מי אמר שהם לא פועלים במציאות?". מקורות: שבת קיט ב; מו"נ ג, כב; ב, ה-ו; א, ע; מאמר תחיית המתים פסקה ו; הל' מזוזה ה, ד.
• אלי נגר, נוגן צברי: הם הרהורי האדם והיצרים.
• בנימין שרעבי: אם יצרים, מה ההבדל; "משרתי עליון" הם מלאכים.
• בנימין (תלמיד חן שאולוב): מלאך שם משותף לחוקי הטבע ולכוח המדמה; השטן מלאך המוות ויצר הרע; אמונה בסמאל ולילית שיתוף.
• spc, מספר חסוי 27: דורשים פסוקים מפורשים לגלגלים חיים (מו"נ ב, כה).
• יגאל גיל: קשה מקריאת המלאך לאברהם בעקידה.

סיכום: נשאר במחלוקת בכל המופעים.

איסור עשיית אמצעים (היסוד החמישי), "מליץ" וכוחות צדיקים בשמים

הועלה לראשונה: 15/08/2019 · חזרות: 18/08/2019 (מה זה "אלוה", מלאך מליץ); 18/09/2022 (ייחוס כוחות לצדיקים שבשמים והשם "אלהים" לנבראים)

השאלה: האם בקשת עזרה מצדיק או תפילה של אדם בעד חברו, או אמונה בצדיקים הפועלים בשמים, היא "עשיית אמצעים".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו כתב על "מלאכים, כוכבים, גלגלים ויסודות" שמוטבעים בפעולותיהם, ולא בני אדם שיש להם בחירה. "אין עושים אותם אמצעים" = עבודה להם כאלוהות. מלאך מליץ מציאות (מו"נ ג, כג); בתשובה ג, ז נאמר "העובד אלוה". ב-2022: "'אלוהות' זה מושג ארצי"; לקרוא לנברא "אלוהים" אינו כפירה; פעולת צדיקים בשמים נזכרת בחז"ל. מקורות: הקדמת פרק חלק יסוד ה; מו"נ ג, ח; ג, כג; א, ב; ב, ו.
• spc: "לשיטתך מותר לעבוד אדם אם זה עוזר?… איסור תורה גמור"; בשם הרב ערוסי מלאכים הם כוחות שכליים או פיזיים; אלוה = ישות מעבר לטבע.
• יחיאל כהן: רוחניות מתגשמת דרך חוקי הטבע.
• גיא האוס: מלאך, אליל ונשמת צדיק אותו דבר. מקורות: מו"נ ב, ו; אברבנאל.
• נוגן צברי: נשמת צדיק מבקשת רחמים; ייתכן בעיה ברבנו אך רבים סברו להפך.

סיכום: לא הוכרע; spc קיבל שאין הכרח בפירוש אחד.

שדים – מהותם בדברי חז"ל ורבנו

הועלה לראשונה: 16/05/2017 · חזרות: 26/11/2017 (חז"ל והמחקר, "פרת" בירמיהו)

השאלה: האם השדים יצורים ממשיים, ומה כוונת הרמב"ם במורה ומארי בקושייתו על רש"י.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שד" שם משותף: שדים שנבראו בין השמשות בלי גוף; ולדות אדם בתבנית אדם שהכוח ההוגה שבהם משמש להיפך; ואולי שדים בדמיון. ב-2017/11: "'יש חכמה בגויים – תאמן. יש תורה בגויים – אל תאמן'"; "התורה מתדמה לטבע ומשלימה אותו"; רבנו פירש "פרת" בחלום נבואי, וביקורת על הרמב"ם בספקולציה היא "עזות". אוהד לא הכריע בקיום השדים. מקורות: מו"נ א, ז; ב, מו; ג, מו; הריטב"א; דרך ה' א, ה.
• אלי נגר: בפרק ז לא כתוב שהם בעלי גוף; הם יצירי הדמיון (מו"נ ג, מו).
• מספר חסוי 09: "ולדות" ו"תבנית אדם" – תת-אדם.
• spc: אין שדים; מה נפקא מינה להלכה. מספר חסוי 01: חז"ל הושפעו מהסביבה. בנימין שרעבי: בשו"ע יש הלכות על שדים.

סיכום: ב-2017 הסכימו אלי ו-מספר חסוי 09 ששד שם משותף; אוהד הוסיף שגם אם קלקול מהדמיון זה יצור ממשי. ב-26/11 נשאר במחלוקת.

אסטרולוגיה, כוח הכוכבים והגלגלים – ע"ז או הנהגה אלוהית

הועלה לראשונה: 01/06/2017 · חזרות: 07/01/2018 (הגר"א, ביאור יו"ד קעט, ושאלת השדים והקמיעות); 06/11/2019 (מזל לס"ת); 08/12/2019 (מו"נ ב, כד – גבולות ידיעת האדם בשמים); 15/12/2019 (השגחה על העמים דרך המזלות); 23/01/2020 ("ברית כרותה לשפתיים", גלגלים חיים)

השאלה: האם ייחוס כוח לכוכבים (כתר מלכות, מזלות) הוא ע"ז, ומה דעת הרמב"ם על השפעתם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מה עבודה זרה בזה? לא כתוב בפרשת בראשית שהכוכבים נבראו למשול?"; רבנו מביא שלכל עשב מזל ברקיע; הפיוט "מעורר". ההנהגה האלוהית שופעת דרך הכוכבים והגלגלים, אך ניסיון אנושי לחזות לפיהם ולפעול הוא ע"ז ושקר. "הכל יורד דרך המזלות… כתוב במפורש"; על ישראל ההנהגה לפי שכר ועונש ולא טבע. אל תצטט את הגר"א במקום ציטוטים מרבנו. ב-2020: דיבור "יוצר מציאות" ו"עלול להשפיע"; הגלגלים חיים, ונסים בתוך "טבע העליונים". מקורות: מו"נ ב, י; ב, ה; ב, ז; ב, כט; א, לא; שלהי הל' ע"ז; מאמר תחיית המתים (אין מזל לישראל); מו"ק יח; סנהדרין צ.
• spc: מו"נ פיזיקה ואסטרולוגיה מטא-פיזיקה; כל טעות בהשתלשלות היא ע"ז.
• אלי נגר: האמונה בה טיפשות, ע"ז רק כשפועלים על פיה. מקורות: שמונה פרקים ח; הל' תשובה ה.
• מספר חסוי 01: הגר"א: הרמב"ם נמשך אחר הפילוסופיה הארורה.
• מספר חסוי 28: הגלגלים כבעלי שכל הופרכו; אולי רק זהירות בדיבור.

סיכום: נשאר במחלוקת; בשנת 2019 לא נחלקו על ציטוטיו המפורשים.

סימנים, מסוגלות וזמנים – מול איסור מעונן ואמונות הבל

הועלה לראשונה: 04/09/2017 · חזרות: 05/09/2017 (חמסה לנוי); 19/09/2017 (ברייתא מושחים על המעיין); 20/09/2017 (המאירי); 01/05/2018 (מו"נ ג, לז); 02/05/2018 ("יום מסוגל", קטב מרירי); 06/07/2018 (בין המצרים); 20/09/2020 (הנחת רגל החתן, "חסד לאברהם"); 21/09/2020 ("כל דקפיד קפדינן בהדיה"); 13/08/2024 (פוטנציאל רוחני של תאריך)

השאלה: האם סימני ראש השנה, חמסה, יום מסוגל או מנהג דריכה על רגל הכלה הם מנהג מותר או ניחוש ואמונה תפלה, וכיצד זה מתיישב עם הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "איסור לא תעוננו הוא לממציא עונות מדעתו", לא למתייחס לעונות שהתורה קבעה; "אם התורה אומרת, זה לא ניחוש. אם אדם מנפיץ מדעתו, כנראה שכן". "סימנא מילתא הוא" אינו הבל; דבר שהסכימה עליו האומה "כבר תורה"; "התורה היא לא הרמב"ם. הרמב"ם הוא חלק מהתורה". עירור הלבבות משנה מציאות. על חמסה: אין איסור הלכתי מוגדר, רק נפיצות השקפתית. על "כל דקפיד קפדינן": למיחש מיבעי, ושאל במה "חסד לאברהם" שונה ממסקנת המורה (הליכות חסד צדקה ומשפט) – "שתיהן עבדו". על קטב מרירי: פירוש "חום" דחוק, "כאילו חכמים באו ללמד הלכות בטיחות". מקורות: הוריות יב א; הל' כלי המקדש א, יא; מאירי; מו"נ ג, לז (סגולה שנתאמת ניסיונה); ג, נד; ח"ב סוף; חסד לאברהם מעין ד נהר מח; ת"ב "מוכן לפורענות"; "שלהי דקייטא קשי מקייטא".
• אלי נגר: הבל וניחוש; מו"נ ג, כה; אמוראים אינם חסינים מטעות.
• spc: "סימנא לאו מילתא היא"; רבנו מבקש "אמת טהורה".
• נוגן צברי: יש על מי לסמוך אך לא על רבנו; הנחת הרגל מנוגדת לדרך רבנו.
• מספר חסוי 21, Morsamina: תועלת אופטימיות, ואולי סמלי.
• מספר חסוי 29, מספר חסוי 07: תפיסה פגאנית, גובל ב"לא תעוננו".
• דוד משה: אין בעיה בחמסה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "בוא נסכים לא להסכים". בחמסה – אין איסור מוגדר.

מצוות וקריאת תהילים כסגולה ו"תועלת השגחתית": מזוזה ותהילים לחולה

הועלה לראשונה: 10/09/2017 · חזרות: 06/01/2018 (תהילים, ריה"ל והלכות ע"ז יא, יב); 16/05/2018 (מזוזה); 17/05/2018 (רובדי ההשגחה, "מיסטי", תהילים לחולה)

השאלה: האם למצווה (מזוזה) יש תועלת שמירה, והאם מותר לקרוא תהילים לרפואה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מצוות האל נועדה (גם) לשמירה"; "התועלת הבחירית אינה סותרת את התועלת הסגולית"; לא המזוזה הפיזית שומרת אלא המצווה, ומי שחיסר – לא תועיל לו. ההשגחה לפי שכל, אך יש רובד שניתן מראש, נקנה במעשים או בזכות אחרים. "מי שמנתק את רבנו מכתבי חז"ל הוא ה'קראי'". הרמב"ם אסר שימוש ב"דברי תורה" כקמיע לחולה, והתיר לבריא ששינן פסוקים "שתגן עליו זכות קריאתן"; תהילים כלחש על בעיה קיימת – אסור, כשינון או כבקשה – מותר. מקורות: סוטה כא ("מצוה… אגוני מגנא"); הל' ע"ז יא, יב; ירושלמי פאה א, א; אונקלוס "והוא משמרן מבחוץ"; העומר ושתי הלחם.
• אלי נגר: התורה אינה תחליף לאקמול; לא ריה"ל ולא רמב"ם. נהוראי יהב: בהל' מזוזה זו הפיכתה לקמיע; השמירה היא שכר המצווה. יגאל גיל: מזוזה לקיום מצוות ולא לשמירה. ד"ר רפאל מינס: רבנו התיר רק לבריא.
• Morsamina: השמירה היא תודעת האדם. יונתן עמיאל: חז"ל פתחו פתח לעובדים שלא לשמה.
• מספר חסוי 30: למה השפעה צריכה להיות נס ולא כוח טבעי.

סיכום: לא הוכרע.

תפילה על רפואת הגוף מול נטילת תרופות

הועלה לראשונה: 08/10/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם תפילה על הגוף היא עבודת ה', ומה מקום התרופה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "תפילה זה שאילת צרכים. צרכי הגוף… זו עבודת האל"; אחרת "אתה משקר שלוש פעמים ביום" ב"שומע תפילה". גם התרופה פעולת ה' ("והא בלא הא לא סגיא"); אי אפשר להסיק מניסוי כי איננו יודעים את כל הגורמים; התורה "מתדמה לטבע ומשלימה אותו". מקורות: הל' תפילה ו, ג; פיה"מ פסחים ד, י; ע"ז נה א; הל' תשובה ג; הל' דעות ד.
• אלי נגר: מטרת התפילה רוחנית; דרכי ה' חוקי הטבע. מקורות: מו"נ ג, נא; היפוקרטס וגאלינוס.
• מספר חסוי 31: "האדם צריך להרגיש את זקיקותו לה'".
• spc: הקשה על הערבות; אמר שאוהד "מפליג".

סיכום: לא הוכרע; spc ו-מספר חסוי 31 קרובים לאוהד בעיקרון.

שכר ועונש, עולם הבא ו"הנהגת המשפט" מול "הנהגת הייחוד"

הועלה לראשונה: 06/01/2018 · חזרות: 07/01/2018 (צדיקי תימן, התאמה בין צדקות למצב); 10/05/2018 (מדוע התורה מבטיחה שכר גשמי בלבד)

השאלה: האם הרמב"ם ראה בהבטחות התורה שכר גשמי, והאם מותר להשתמש בהבחנות הרמח"ל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: זו "דוגמה מצוינת לחוסר ההבחנה בין 'הנהגת המשפט' ל'הנהגת הייחוד'"; שהרמב"ם לא ניסח במושגיו אינו אומר שאינן קיימות; "מי שלא רואה – לא רואה". הנביאים ציפו להתאמה בעולם הזה; "בדורות האחרונים הגבירה ההשגחה את הנהגת הייחוד על הנהגת המשפט". ב-2018: "שכר רוחני אי אפשר להבין בעולם הזה, אז לא יעזור לתת הבטחות לדבר בלתי מושג להמון"; השכר הרוחני של הפרט מצד קישורו לכלל. מקורות: הל' תעניות (והלכתם עמי בקרי); מו"נ ג, מה; שו"ת רבנו סי' רכד; מלאכי ג, י.
• אלי נגר: הבחנות הרמח"ל; הקב"ה אינו משנה הנהגתו (מו"נ ב, כט); עולם הבא הישארות השכל (שמונה פרקים א-ב; מו"נ א, מא-מב); מארי, הערה 100.
• spc: אין קשר בין שכר ועונש בעולם הזה לצדקות.
• מספר חסוי 30: אלי מניח הנחות חיצוניות. נועם ממכון משה: משל הסוכריה. נוגן צברי: גשמי לאומה, הפרט בעולם הבא. יגאל גיל: האם ניתן להוכיח שכר גשמי.
• מספר חסוי 01: הנהגת הכלל הנבואה שהתגשמה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד העדיף "שינוי בהנהגה" ואלי דחה.

גשמים והשגחה: אביב מאוחר וגשם בשדה אחד

הועלה לראשונה: 07/05/2018 · חזרות: 08/05/2018 (הגשם כאיתות השגחה, אקולוגיה); 01/07/2020 (גשם בשדה יחיד, תענית ט ב)

השאלה: האם יש לראות בגשם סימן השגחה מוסרית, והאם הגשם יכול לרדת בשדה אחד ולא בשכנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: חקלאית – כנראה טוב; רוחנית – פחות, "כי אין זה זמנם"; הגשם "סימן או איתות של ההשגחה העליונה". "מעונן" הוא זמנים מאיצטגנינות, לא זמנים שחז"ל קבעו. על הערה 100 של מארי: "רמת הסברה נמוכה… אין זה אומר שהיא לא נכונה". לנוגן: העולם לא נברא לשמירתו כתכלית. ב-2020: "לא הבנתי מה שייך 'דעת רבנו' בדבר מציאותי"; גשם יכול לרדת עד גבול ולהיפסק; הבלטת הסתברות נמוכה, לא שינוי חוקים; למושגח "הטבע מסתדר". מקורות: עמוס ד, ז; הל' תשובה ט, א; מו"נ ג, יח; ג, לו; מאמר תחיית המתים עמ' צז-צח.
• spc: אין לתלות דעות כאלו ברמב"ם. ד"ר רפאל מינס: "האין זה מעונן?". נוגן צברי: אחריות אקולוגית. בנימין שרעבי: סימן אינו השפעה.
• מספר חסוי 02: זה שינוי חוקי הטבע (2020). מספר חסוי 08: הסכים שאולי אגדה.

סיכום: 2018 במחלוקת; ב-2020 מספר חסוי 08 קיבל, חבר אחר נשאר בהסתייגות.

השגחה על הכלל מול הפרט ועשרת השבטים

הועלה לראשונה: 01/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם ההשגחה על ישראל היא צירוף השגחות על פרטים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כלל הוא לא אוסף של פרטים אלא מהות בפני עצמה, שממנה נובעים הפרטים. ולכן ההשגחה על הכלל אינה קשורה למעשי הפרטים". אמירת "למרות נבואת הנביאים" – "אמירה חמורה"; שאל מה קרה עם עשרת השבטים.
• יגאל גיל: אסור לנוח על זרי הדפנה; הסליחות באלול אינן ברמב"ם.
• יוגב עמרם: בראשית רבה א, ד; ישראל ושם משיח עלו במחשבה.

סיכום: במחלוקת.

ייסורים של אהבה, איוב, שואה ושאלת הרע

הועלה לראשונה: 06/12/2017 · חזרות: 07/12/2017 (אליפז, אליהוא, איוב); 12/01/2018 (צרות במקום עבודה); 25/02/2018 ("בלא הא לא סגיא"); 01/05/2019 (השואה, "בהדי כבשי דרחמנא")

השאלה: האם רבנו מתנגד ל"ייסורים של אהבה" ולמה הרע מוטל על האדם, ואיך מתייחסים לשואה ולצרות אישיות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו אינו "מתנגד" אלא מדריך לא לבנות על כך כי "דעת יחיד"; "דעת תורתנו" כוללת שלוש גישות, והמצווה גם שכר. אליפז "נוטה" לדעת התורה ואליהוא מוסיף "קומה"; איוב "תם" ולא "תמים". אין לדעת אם צרה בעבודה מאת ה', עליו לשקול ולבחור: "אנחנו לא יכולים לדעת, וזה גם לא ממש משנה". בשואה: רבנו טוען שאין שאלה, "וזה הרבה יותר טוב לבטל את מציאות השאלה"; על "היעמוד ה' מנגד?" – "ברור!" והסתר פנים. מקורות: מו"נ ג, יז; ג, לב; פיה"מ סוף מכות; ברכות י א; דברים לא, יז.
• אלי נגר: דעת רבנו היא דעת איוב שחזר בו; ייסורי אהבה למועתזילה. מקורות: מו"נ ג, כג; הערת מארי א, נד.
• מספר חסוי 01: רבנו שולל ברכות ומקבל שבת (ג, כד).
• חגי: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". spc: מארי יחיא אלאביץ' תלה פטירת בתו בחסדים.
• יונתן עמיאל: שאלת הרע מהדהדת; בתשובת אוהד "דאיסטיות".
• מספר חסוי 02: הרע לנאצים בעלי הבחירה.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "מנין לך הביטחון שאתה מבין מהי דעת הרמב"ם אותה הוא מנסה לרמוז?".

תמונת רב שניצלה משריפה – השגחה, קדושה והתפעלות

הועלה לראשונה: 08/01/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם נכון לראות השגחה בתמונת רב שנותרה בבית שנשרף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: למה לראות את השלילי? הם מצדיקים עליהם את הדין ומביעים שהעולם אינו הפקר; "מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום". דורש הגדרת קדושה.
• אלי נגר: עיוות מדרגה ראשונה; אין קדושה בעצם הדברים; הרישעות לייחס חורבן לאל.
• נועם ממכון משה: ההתפעלות על ה'.

סיכום: במחלוקת.

אסונות טבע ועונשי העולם בעקבות ישראל, ו"נוכלים" בעלי סגולות

הועלה לראשונה: 13/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: היכן המדרשים על רעידות אדמה ואומות העולם, וכיצד מתייחסים למוכרי סגולות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין 'לא ראינו' ראיה"; "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל"; האומות סובלות כעונש וכאזהרה. על מוכרי סגולות: הבעיה "הצורך של האנשים בדבר שכזה", ויש כאן "תהליכי התעוררות לאומית לחידוש הנבואה" שרואים בהם סיגים. מקורות: צפניה ג, ו-ט; יבמות סג א; מו"נ ב, כט.
• אלי נגר: המדרשים מתארים את עולמם. מספר חסוי 01: ירושלמי ברכות ט. בנימין שרעבי: מותר לפרסם שמו כמזייף.

סיכום: ללא הכרעה.

בחירה חופשית, "מכתוב" והתוכנית האלוהית לכלל

הועלה לראשונה: 15/05/2017 · חזרות: 21/02/2018 (בת פלוני לפלוני, זיווג משמים); 29/10/2020 (בחירת הפרט מול תוכנית כללית)

השאלה: האם יש דברים "מכתוב" ומה מעמד נבואות, האם הקב"ה קובע זיווגים, והאם לכלל יש בחירה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ברור שיש דברים שהם מכתוב", ומה שלא על תנאי מוכרח. "'השפעה' אינה החלטה והכרעה". בתשובת הרמב"ם יש זיווג קבוע משמים כשכר/עונש, לא בכל אדם. "רוב מעשי האדם הם בבחירתו. ויש מעשים שאינם בבחירתו, על פי התוכנית האלוהית (אלא שאינו נענש ומשתכר אלא על מה שנעשה בבחירתו)"; "אין מערבבים הנהגת הפרט והכלל"; המהלך ההיסטורי קבוע, הפרט נידון לפי מעשיו. מקורות: תשובת הרמב"ם (הסיום); הל' תשובה סוף פ"ו; יחזקאל יא; לו.
• בנימין שרעבי: שום דבר לא מכתוב בבחירה. אלי נגר: המכתוב הוא חוקי הטבע; הנבואה על תנאי.
• נהוראי יהב: רבנו שלל פשט המדרש (ספר חסידים). מספר חסוי 31: בת קול היא מה שאומר הציבור. יונתן עמיאל: הרמב"ם עצמו כתב.
• יוגב עמרם: אין בחירה ביחס לכלל. ד"ר רפאל מינס: "אוי ואבוי" – האם הוכרחו לחטוא ונענשו. מספר חסוי 02: אין משמעות ל"בחירה לכלל".

סיכום: נשאר פתוח; ב-2020 מספר חסוי 02 הסכים לאוהד, מינס לא השתכנע.

גזירות ובחירה במצרים: "ועבדום וענו", הכבדת לב פרעה ו"מנהגו של עולם"

הועלה לראשונה: 25/10/2017 · חזרות: 31/12/2017 (גזרה או עונש); 22/01/2018 (פרעה); 23/09/2023 ("מנהגו של עולם")

השאלה: האם העינוי במצרים גזירה חלוטה, והאם הכבדת לב פרעה שלילת בחירה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: שיעבוד מצרים ואשור כלי ביד ה', לאומה אין בחירה אך הענישה על התוספת. "או – או"? אולי "וגם – וגם": "אתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטובה". על פרעה: "מי אמר שצריך להציל את פירוש רבנו?", הרי כתב "התבונן בדבריי… ובחר"; הכבדת פרעה עצמו – ההחלטה הרצונית; הכבדת ה' – שהגורם הבורא שלל חופשיות. "מנהגו של עולם" – תהליך כללי, אך אין גזרה על כל מצרי ולכן הרשיע בבחירתו. מקורות: הל' תשובה ו; שמונה פרקים ח; ישעיהו על אשור.
• מספר חסוי 01: מדוע "וענום" גזירה חלוטה (הל' תשובה ו, ה; הראב"ד). אלי נגר: "וענו אותם" הודעה נבואית. מספר חסוי 02: הקב"ה מנע גורם חיצוני; בעיית הענישה. מספר חסוי 16: טבעו של עולם שאומה משתעבדת. מספר חסוי 08: מה כוונת מארי.

סיכום: נשאר פתוח; על הסבר פרעה הסכמה חלקית.

השטן והבחירה החופשית

הועלה לראשונה: 13/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם השטן במורה ג, כב הוא בחירת האדם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "השטן מאפשר את הבחירה החופשית. הוא לא בא בעקבותיה".
• מספר חסוי 26: אם כך מאפשר את התורה והמצוות.
• אלי נגר: השטן החומר והדמיון (ב, יב; פירוש לאיוב).

סיכום: לא התבהר.

שוגג כאשם ושכחה כאונס

הועלה לראשונה: 27/12/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם שכחה אונס או רשלנות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "השוגג הרי הוא אשם, לפי שאילו הרבה ביישוב הדעת… לא היה בא לידי שגגה, אבל אינו נענש כלל, אך צריך כפרה"; "פן תשכח" – כל זמן שלא עוסק בלימוד שוכח. מקורות: מו"נ ג, מא.
• מספר חסוי 01: שכחה אונס (אבות). נהוראי יהב: אינה אונס משפטית.

סיכום: במחלוקת.

מהות הנבואה: "ה' מנבא" מול "האדם מתנבא", הכשרה וטבעיות

הועלה לראשונה: 11/09/2017 · חזרות: 15/08/2020 (מו"נ ב, לב: הראוי שלא יתנבא "כעין כל הניסים"); 12/11/2025 (נבואה נותנת השגות שאין בשכל פשוט)

השאלה: האם הרמב"ם הסכים להשקפה האריסטוטלית (נבואה "מלמטה למעלה") או שהנבואה רצון ה'.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אצלנו ה' מנבא, אצלם האדם מתנבא". ההשקפה השלישית: "ה' מנבא מי שירצה ומתי שירצה". הנבואה היא קבלת השפע, וההכנה היא "התנבאות". "דימוי ההשקפות כבובת שעווה ואדם חי". אם הכשיר עצמו ולא התנבא – נס. "השכל של אריסטו שמקבל את השפע הנבואי, אינו השכל של התורה". הנבואה טבעית רק "בהגדרת התורה". מקורות: מו"נ ב, לו; ב, יט; ב, לב; ב, לב (ירבעם וחיל מלך ארם); הל' יסוה"ת ז, א; ב, ד; ז, ב, טו.
• אלי נגר: הסכים להשקפה השנייה בהכנות; לה' זכות וטו; תהליך טבעי. מקורות: מו"נ ב, מח; שמונה פרקים ח; י"ג עיקרים.
• מספר חסוי 07: טבעית למי שהגיע (2020). מספר חסוי 23: בלי רצון ה' ההכנה לא תועיל.
• בנימין שרעבי: נבואה "בתנועה" והאדם "מושך". ר' חיים גיאת: "אתה מדבר שטויות".

סיכום: נשאר במחלוקת בשני המועדים.

רוח הקודש, מגיד מישרים ודרגות הנבואה

הועלה לראשונה: 17/05/2017 · חזרות: 15/08/2020 (רוח הקודש ונבואה, דניאל, שמשון); 23/09/2021 (דרגות נמוכות בימינו); 15/01/2023 ("חלום צודק", רוח הקודש לא בטלה)

השאלה: האם מגיד מישרים של מרן הבית יוסף הוא רוח הקודש, ומה היחס בין רוח הקודש לנבואה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: משנה תורה וכנראה המורה נאמרו ברוח הקודש; מרן נאמן על עצמו, ואין נפק"מ להלכה ("לא בשמים היא"). "נבואה מכונה גם רוח הקודש (אבל לא תמיד רוח הקודש היא נבואה)": כמו מסכת טהרות בסדר טהרות; המעלה הראשונה והשנייה אינן נבואה ממש. שמשון ויפתח – סמכות ולא מעלה. לא מן הנמנע שהדרגות הנמוכות קיימות גם היום. מקורות: מו"נ ב, מ"ה; ג, כב; ב, לח; הקדמת הרמב"ם למשנה תורה; פיה"מ סנהדרין פ"ו מ"ב.
• אלי נגר: מארי: רוח הקודש הכרה פנימית; שפע אלהי נביעה שכלית. נועם ממכון משה: הערת מארי (הקדמה לג, הערה 23).
• בנימין שרעבי: מלאך שמנהל שיחה שונה מרוח הקודש.
• spc: המדע האלוהי כולו נבואה עם מדרגות. רמי שרעבי: רוח הקודש הדרגה הנמוכה. מספר חסוי 23: דניאל לא היה נביא.

סיכום: אוהד חלק על "הכרה פנימית" (לפי ב, לח חזיונות הרמאים הם הכרה פנימית); spc ואוהד לא הסכימו.

מוצאו של משה והאם הנבואה מיוחדת לישראל

הועלה לראשונה: 27/08/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם מעלת משה במוצאו או בשכלו, והאם הנבואה אפשרית לגויים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: שכלו של משה ניתן "בגלל מוצאו האתני": "כי טבע המתכת הכרחי שיהא מצוי בדבר שנחצב ממנו". נבואה לגויים: "נצטרך לחכות לחזרת הנבואה", מחלוקת שאינה להלכה.
• אלי נגר: משה גדל בבית פרעה; האבות לא היו "יהודים" ולא נפגמה נבואתם.
• spc: הדברים לפני מתן תורה.

סיכום: לא הוכרע.

פי האתון, בארה של מרים ועשרה דברים שנבראו בין השמשות

הועלה לראשונה: 15/06/2022 · חזרות: 16/06/2022 (פירוש "פי הבאר" של יעקב); 08/07/2022 (פרשת בלעם במראה הנבואה, מו"נ ב, מב); 18/07/2024 (פי האתון מול נבואת בלעם)

השאלה: כיצד לפרש את משנת אבות על הנבראים בין השמשות, ביחס לבאר של מרים ולאתון שהמורה מפרש כמראה נבואה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "למה צריך למצוא פירוש אחר?"; בארה של מרים היא הבאר שבקעו משה ואהרן, נבראה בין השמשות, נקראת על שם מרים שבזכותה נעה עמם; "עם 'פי הבאר' של יעקב לא היה שום נס". "בין השמשות" – מצב ביניים הקרוב לחוקיות הטבע; הנבראים הם בסוף היום השישי; "אין למדים לשון תורה מלשון חכמים בהכרח"; מארי מתנגד לפרשנות השותלת. על האתון: "פי האתון" הוא דיבור האתון, ובמורה זה במראה הנבואה. מקורות: משנה אבות ה; פיה"מ שם; מו"נ ב, מב; ע (הרוכב).
• יחיאל כהן: "פי" מוסב לבאר יעקב (נזכר 5 פעמים). ד"ר רפאל מינס: מדרש ולא פשט. מספר חסוי 16: הראשונים נחלקו; בין השמשות – פוטנציאל לעתיד.

סיכום: אוהד דחה את הפירוש החדש; לא הוכרע.

עילוי נשמה, קדיש ותהילים לנפטר, ו"בריך שמיה"

הועלה לראשונה: 27/09/2017 · חזרות: 12/10/2017 (מהות הנפש, עולם הבא פרטי או קולקטיבי); 16/01/2020 (קדיש יתום); 17/01/2020 (הגדרת הנפש); 18/01/2020 (מצוות אינן צריכות כוונה); 19/01/2020 (ידיעה שלילית על המיתה)

השאלה: האם מעשי החיים יכולים להשפיע על הנפטר, ומה מקום הקדיש, "לעילוי נשמת" ותהילים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "רבנו כתב שאדם לא יכול לעשות לעצמו כלום… אחר המוות. לא שאחרים לא יכולים לעשות לו". הקדיש נאמר "כלפי הנשמה, שהיא לא מתה". "יש רבדים שנשארים כמות שהיו. יש רבדים שיכולים להיות מושפעים"; ההשפעה "שולית ומועטה". מותר לפני הקבורה (יביע אומר). הדבקות לאומית ולא רק פרטית; גם טיפש קונה עולם הבא במעשה מצוות. הנפש מעשה מרכבה, והגדרתה בלשון פילוסופית "הסברה חיוורת ושטחית". "בדור שאנו מוצפים תמונות… מוטב שתהיינה גם חיוביות". ההפיכה לאדמור "גרועה" יותר. מקורות: פיה"מ סוף מכות; יביע אומר ו יו"ד לג; חגיגה רפ"ב; קידושין א, י; יסוה"ת ספ"ד; הל' מעילה סוף; צרור החיים.
• אלי נגר: אזכרות והתפילות לנפטר מהקבלה; תהילים ללא הבנה "תוכי"; האדם נידון לבד.
• ד"ר רפאל מינס: "שאין אחר המוות שלימות ולא תוספת" (פיה"מ אבות ד).
• מספר חסוי 31: מארי: אין לנפטר תוספת ידיעה. נהוראי יהב: מדרש באור זרוע. יגאל גיל: עיוות דעות רבנו. בנימין שרעבי: אפשר על הספק. נוגן צברי: הבחנה בין הנצחה להקדשה.

סיכום: מחלוקת עקרונית שלא הוכרעה; ב-12/10/2017 אוהד פרש באמצע הלילה.

"קישור" לצדיקים, השתטחות על קברי אבות ו"משה משמש במרום"

הועלה לראשונה: 25/11/2017 · חזרות: 12/04/2018 (חיים ומוות כיחסיים); 13/01/2020 (משה משמש במרום); 13/05/2020 (כלב בחברון); 14/05/2020 (מכתב רבנו על המערה)

השאלה: האם מותר ל"קישור" לצדיק ולתפילה על קברי אבות, והאם צדיקים "חיים" ופועלים אחרי מותם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "השאלה איזה תוכן יוצקים לתוך 'קישור'". "צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים". משה: "היה זה מותו ביחס אלינו… משה רבינו לא מת אלא עלה ומשמש במרום"; "כמו שהקב"ה פעל דרכו בחייו, כן ממשיך ופועל גם בלא גוף גשמי"; "האבות הן הן המרכבה". "האבות לא מתו, ובוודאי שיש בכוחם להושיע (כלומר לפעול מול הקב"ה)". כלב נישק קברי אבותיו והתפלל. "בענייני טבע" הולכים אחר מה שרואים, לא ברוחניים מופשטים. מקורות: מו"נ א, מב; ספר המצוות; הקדמת פיה"מ; מדרש הגדול; חולין ז ב; ירושלמי ברכות ב, ג; בראשית רבה פב; מאירי ב"ב קטז א, סנהדרין לח ב; מו"נ א, ע; ג, נג; אגרת רבנו (חברון).
• אלי נגר: אצל הרמב"ם הקישור עם צדיקים בחייהם (אבות טומאה).
• בנימין שרעבי: דברי אלי מסתברים. מספר חסוי 08: כתוב שהתפלל שם ולא אל הצדיקים. מספר חסוי 32: בזכות האבות ולא בכוחם. spc: "אין כאן מציאות, יש אגדה". ד"ר רפאל מינס, מצות גיל: חיים ומוות סובייקטיביים; "ובחרת בחיים".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד ו-spc חלוקים על דרך קריאת רבנו.

חלקן של נשים בעולם הבא ובגלגול

הועלה לראשונה: 14/02/2018 · חזרות: אין

השאלה: בעקבות דברי דוקטור אבישי בן חיים: מה חלק נשים בעולם הבא ובגלגול.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה מפורש בדברי רבנו ספ"ד מיסוה"ת, ובפרק י מהל' תשובה. זיל קרי בי רב". בגלגול: "לא שאינן חוזרות כלל. אלא עניין זה נדיר הרבה יותר אצלן"; סבוך וללא נפק"מ הלכתית.
• בנימין שרעבי: אגרות לחכמי לוניל מפוקפקות. יונתן עמיאל: אין לקרוא את הרמב"ם קריאה מחתרתית. spc: מאמרו על יחס הרמב"ם לנשים.

סיכום: כולם הסכימו שלנשים חלק לעולם הבא; אוהד סגר את הדיון.

עיתוי תחיית המתים ומעמדה כיסוד

הועלה לראשונה: 09/07/2018 · חזרות: 10/07/2018 (ברכת "מחיה מתים", מעמד האגרת, "דגל" הניסים)

השאלה: האם תחיית המתים כפשוטה מוגבלת לתקופה או שיכולה להתרחש לאורך הדורות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: התחייה לצדיקים בלבד, כשכר; בברכת גבורות נזכרת בין פעולות תמידיות – אולי יש רבדים. "מי שכופר… אין לו חלק"; מי שאינו מקבל את האיגרת "לא כ"כ בר שיח". "דגל" לאפשרות הנס אך תוכנה יסוד מרכזי, ובלי המשיח: "תחיית המתים זה סתרי תורה. ומלך המשיח לא". הנס שעליו משתיתים אמונה הוא מעמד הר סיני. מקורות: יסוה"ת ספ"ב; מו"נ ב, ו; פיה"מ אבות; הל' תשובה ח; איגרת תימן.
• שלום עמרם: מוזכרת כדי לקבע האמונה בניסים; לא בתדירות; אפשר אליגורית (אגרת, מהדורת שילת).
• אלישע ליפקין: הל' מלכים יא, ו מנתקת מהמשיח; האגרת לא מקובלת על כולם. יונתן עמיאל: רס"ג (מהתורה) מול רבנו (מדניאל); השגת הראב"ד. מצות גיל: פרדוקס. מספר חסוי 07: מו"נ ב, כט.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "לא מרכזי" אינו נכון, ולא קיבל תשובה לשאלתו.

תחיית המתים כפשוטה, שיבוט ומדע

הועלה לראשונה: 17/03/2018 · חזרות: 15/05/2019 ("זה נס", אין מציאות טבעית לקב"ה); 26/04/2022 (נשמה אלוהית, אמפיריות)

השאלה: האם שיבוט או מדע יכולים לקרב את התחייה, והאם היא כפשוטה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו תיעב שאלות "היאך יקומו המתים". "שיבוט יוצר גוף… אך מאיפה הנשמה?"; "מדע הרפואה יכול להתערב בהקמת גוף חי. לא לנפוח בו נשמה אלוהית"; "תחיית המתים כפשוטו. זה נס"; "לקב"ה אין מציאות טבעית"; "הרמב"ם הגדירה נס שמעבר לטבע ולכן אין צורך ב'קומבינות מציאותיות'". "'אלוהים' אינו ה'. אלא ה' הוא האלוהים". לכו"ע התחייה לגופות ולנשמות; המחלוקת עם הרמב"ן על העולם הבא. מקורות: מאמר תחיית המתים; מו"נ ג, ח; קהלת יב, ז.
• ד"ר רפאל מינס: התחייה אמפירית; שיבוט יצירת חי מחי; "אלוהי" משמע חלק אלוה ממעל.
• מספר חסוי 33: אולי בתודעה. spc: "תהיה… איך? רק הקב"ה יודע". יונתן עמיאל: הנסים נבראו בבין השמשות. ר' יאיר עוזרי: קרוב לטבע מצמיחת פרי מגרעין.

סיכום: ב-2018 spc הסכים; 2019 רוב צידדו בפשט; ב-2022 אוהד ומינס חלוקים.

התכלית האנושית: ידיעה, יראה ומעשה (וספורט ושמירת הגוף)

הועלה לראשונה: 04/12/2017 · חזרות: 09/01/2023 (ספורט כעבודת הקודש, הל' דעות ג)

השאלה: האם עיקר התכלית הדעה וידיעת ה' או גם מעשה המצוות; והאם ספורט הוא עבודת קודש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מו"נ ג, נב: היראה מושגת במעשה, האהבה בהשקפות; השגת המושכלות בהקדמת פיה"מ היא "החלק החיצוני והשטחי". רבנו השמיט "מיום שחרב ביהמ"ק" ממאמר "ארבע אמות של הלכה", ולכן הצמצום לזמן החורבן ובהשראת שכינה התכלית "גם במעשים". ב-2023: הל' דעות ג, ט-יא – המנהיג עצמו על פי הרפואה לדעת את ה': "נמצאת שינה שלו, עבודה למקום". מקורות: מו"נ ג, נב; ברכות נח א; חתימת המורה.
• מספר חסוי 01: העיקר הדעה (הרב אבינר). אלי נגר: הפנה למו"נ ג, כז-כח. נועם ממכון משה, מספר חסוי 34: ספורט אמצעי.

סיכום: נשאר במחלוקת; בספורט אין הכרעה.

מקומה של החוויה בהלכה ובעבודת ה'

הועלה לראשונה: 08/05/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם ההלכה מתבססת על חוויה, או שמטרת המצוות תיקון השכל והמידות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מה הם טעמי המצוות שלרבנו… אם לא השפעה חווייתית?!"; "בוודאי שיש גדרי הלכה שנקבעים על פי החוויה"; "עבודה בלי חוויה לא שווה"; "'התעוררות הנפש' = חוויה". מקורות: לולב ח, טו-טז; פיה"מ אבות ג, טו.
• אלי נגר: שמחה אינה חוויה; עבודת המידות דורשת מאמץ (שמונה פרקים ה). נועם ממכון משה: "הויה עם חוויה".

סיכום: לא הוכרע.

מהי קדושה: הבדלה, עצמית או מצוות

הועלה לראשונה: 08/01/2018 · חזרות: 14/05/2019 (ליבוביץ': רק הקב"ה קדוש); 15/05/2019 (ימין ושמאל)

השאלה: האם יש קדושה עצמית או שהיא נוצרת רק מהמצוות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש מדרגות בקדושה; "המלאכים נקראים קדושים למרות שאין להם מצוות". ב-2019: "כל התורה מלאה מענייני קודש שאינם הקב"ה"; "הקב"ה מקדש אותנו מלמעלה, בלי קשר למעשינו, ואנחנו קונים קדושה עצמית על ידי מעשינו". מקורות: "כי אני ה' מקדשכם"; הל' תפילה יא, יד; הל' בית הבחירה ז, יג; משך חכמה.
• spc, בנימין שרעבי, אלי נגר: קדושה = הבדלה (הקדמת ספר קדושה). יגאל גיל: מצוות. מספר חסוי 01: ארץ ישראל והכוכבים בעלי נפש.
• מצות גיל (2019): הימין מקדש מדינה, השמאל מחלן. יונתן עמיאל: ליבוביץ' נשען על המשך חכמה.

סיכום: ללא הכרעה.

טעמי המצוות: תלות בדור, פרטי המצוות וטעם הקרבנות

הועלה לראשונה: 10/05/2017 · חזרות: 04/10/2017 (ארבעת המינים); 08/11/2017 (אין קשר הכרחי בין הטעם לאופן העשייה); 21/01/2018 (טעמי פרטים, מו"נ ג, כו); 03/05/2021 (הקרבנות: הסתגלות לפגאניות או עבודה מקורית)

השאלה: האם טעמי המצוות תלויים בנותנם ובדור, האם יש טעם לפרטים, והאם הקרבנות עבודה מקורית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם"; "טעמי המצוות אינם מוחלטים אלא תלויים במי שנותן אותם", ואיני מחויב לטעמי רבנו; "המצווה היא דבר ה'. עצם עשייתה תמיד רלוונטי". נתינת טעם "מעצימה את מקורן האלוהי". "בוודאי שיש טעמים לפרטים" – אך אנו יכולים רק לכללים, והלשון חינוכית. הקרבנות: "האופציה השנייה" – "והבל הביא גם הוא"; "בורא האדם היודע היאך הכי טוב לו"; טעמם האמיתי סודי. מקורות: סוף הל' תמורה ומעילה; מו"נ ג, לא; ג, כה; ג, כו; ג, מו; הקדמת פיה"מ; ספרא שמיני; ע"ז ח א; רמב"ן ויקרא א, ט.
• יגאל גיל: קבלת עול ללא תלות בטעמים. אלי נגר: הטעם המרכזי ידיעת ה'. יהונתן קרני, אלי שעובי: אין טעם לפרטים (מו"נ ג, כו). מספר חסוי 07: אם לא רלוונטית, למה לקיים. נועם ממכון משה: למה לא פירטה התורה.
• ד"ר רפאל מינס: אין "עבודת ה' מקורית". יאיר עוזרי: "חוקים" – שאין טעמם גלוי. מספר חסוי 22: הרב רצון: אחד הטעמים.

סיכום: הדיון נמשך; בפרטים אוהד מול קרני ושעובי.

כוח הדמיון בתפילה ובעבודת ה'

הועלה לראשונה: 26/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: מקום הדמיון בקרבה לה'.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אם מבוררת ההרחקה מהגשמה, כל הפעלת דמיון טובה. "הדמיון הוא 'יצר הרע', אך לא כל פעולתו רעה. הוא הכלי לנבואה". הדרכות רבנו בתפילה הן עיצוב הדמיון; מטרת המצוות להרגיל גם אותו להתמקד בקב"ה. מקורות: הל' תפילה ד, טז; ה, ד; מו"נ ג, נא.

סיכום: לא נדון בהמשך.

מדוע נמסרה התורה שבעל פה בעל פה

הועלה לראשונה: 01/12/2021 · חזרות: 01/12/2021 (תורה לעומת מצווה; הנמקת הדרשות)

השאלה: מדוע לא נכתבה התורה שבעל פה: טעם טכני או חיות ושינוי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "גם וגם". "תורה – שבכתב; מצוה – פירושה. וציוונו לעשות התורה על פי המצוה". התורה שבכתב "האידיאה", והפעולות לפי תושב"ע; חלק ניתן בסיני וחלק מתפתח. "כל סיפור… לתועלת הכרחית". מקורות: מו"נ א, עא; ג, נ; הקדמת הרמב"ם למשנה תורה; פיה"מ סנהדרין י, א; שמות כד, יב.
• נהוראי יהב: אי אפשר לכתוב הכל. נוגן צברי: ההלכה מתפתחת. אלי שעובי: רטוריקה בדרשות. מספר חסוי 02: חלק מהדרשות הכריעו דבר חדש. יאיר עוזרי: שלא יטען שאתרוג רימון.

סיכום: במחלוקת; סיבות מרובות.

פסוקים אחרונים בתורה – משה כתבם

הועלה לראשונה: 28/09/2021 · חזרות: אין

השאלה: מי כתב שמונת הפסוקים האחרונים לפי הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: משה. מקורות: הקדמת פיה"מ (13 ספרי תורה); פיה"מ סנהדרין י, א; הל' תפילה יג, ו ("הואיל ומשמען שהן אחר מיתת משה… נשתנו"). spc: מאמר מקרא של פלי.

סיכום: אוהד: רבנו סובר משה כתבם.

"תורה חדשה" והתחדשות לעתיד לבוא (ישעיה נא, ד) וביטול הנביאים

הועלה לראשונה: 16/01/2018 · חזרות: 22/02/2018 ("כל הנביאים והכתובים עתידין ליבטל"); 25/02/2018 (spc: כבר בטלו; אוהד: "דווקא מי שאומר שהגיעו ימות המשיח לומד נביאים")

השאלה: מה פשר "תורה חדשה" ו"ביטול הנביאים והכתובים".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: התורה לא תוחלף, "חדשה" היא התחדשות, ועם הבנייה "תורה של עולם ומלואו". בביטול הנביאים: קודם מהי הכוונה (מארי – זכרון הצרות יבטל), ואחר כך ההיגיון: "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה". מקורות: ישעיה נא, ד; יב"ע; מו"נ ב, כט; ירושלמי מגילה א, ה; נדרים כב ב; ברכות יב ב.
• נבו נגר: "הבנתי… לא תורה חדשה אלא התחדשות". נהוראי יהב: ההפטרות יבטלו. spc: כבר בטלו.

סיכום: התורה החדשה הוכרע בהסכמה; ביטול הנביאים – אוהד לא "חותם" על ניסוח נהוראי.

ספר החיים וספר הזכרון – ממשי או מושאל

הועלה לראשונה: 06/09/2021 · חזרות: אין

השאלה: מהו "ספר החיים" ומקור "ספר זכרון".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מלאכי ג, טז; רבנו מפרש כהשאלה: "מחני נא מספרך" ו"ימחו מספר חיים" – דימוי, "לא שיש לו יתעלה ספר שכותב בו". מקורות: מו"נ ב, מז; פיה"מ אבות. נהוראי יהב: פשט ספר שמיימי; "מספרך" ספר התורה.

סיכום: הוסכם שהמקור במלאכי.

הדרגתיות בתשובה

הועלה לראשונה: 10/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם רבנו מצדד בהדרגתיות בתשובה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "רבנו מצדד בהדרגתיות בכמה צדדים"; "אי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת" (מו"נ ג, לב), גם אם בהל' דעות ההליכה לקצה הנגדי. נועם ממכון משה: הל' דעות – קיצוניות נגדית. איתי טיירי: מו"נ ג, נא.

סיכום: ללא סיכום.

שכל מול מסורה: קדמות העולם, גבולות ההיגיון וכללי הלוגיקה

הועלה לראשונה: 31/03/2017 · חזרות: 30/04/2017 (פירוש הפסוקים אינו קובע את האמונה); 13/09/2020 (האם כללי ההיגיון אובייקטיביים)

השאלה: האם "אין לנו אלא שכלנו", והאם הוכחת הקדמות הייתה משנה את פירוש התורה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הרמב"ם קרא פסוקים באופנים שונים, "וכולם נכונים במקומם ובדרגתם"; יש מסורת אבות מסיני והשכל כלי לפרשה; מידות התורה אינן לוגיקה רגילה. "הנבואה מבארת עניינים שאין בכוח העיון להגיע אליהם", ולכן גם אילו הוכחה הקדמות לא היינו סוברים כן. "לפרש את הפסוקים בהתאם" אינו אומר שהעולם קדמון. ב-2020: "לתורה יש מידות משלה. לא כללי היגיון אובייקטיביים בהכרח… לתורה יש מגמה"; "גלים וחלקיקים זו לא סתירה?". מקורות: מו"נ (קדמות); "ואם הוא רק – מכם הוא".
• יגאל גיל: הרמב"ם לא סובר כאוהד; בדבר שאין לו השלכה מעשית אין "הלכה כפלוני" (פיה"מ).
• spc: רבנו כותב "בדיוק ההפך".
• ד"ר רפאל מינס: כללי ההיגיון אובייקטיביים; גלים וחלקיקים שתי תיאוריות. מספר חסוי 02: מידות התורה "קומה נוספת על הלוגיקה". יוגב עמרם, יהונתן קרני: הבחנה בין "טועה" ל"מבטל".

סיכום: לא הוכרע.

"קו ירוק" ו"חושך" בבריאה, ויחס הרמב"ם לאריסטו

הועלה לראשונה: 21/05/2017 · חזרות: אין

השאלה: מהו מקור "קו ירוק" ומהו ה"חושך" הראשוני, ומה יחס הרמב"ם לפיזיקה של אריסטו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: המקור בגמרא (חגיגה יב א) והפיוט מכוון לקבלה; "חושך" ראשון הוא האש היסודית. דברי אריסטו "טענות שלא נתקיימה עליהן הוכחה", מלקטים מהן את התואם לתורה; ברוחניים דבריו השערות והתורה ידע ודאי – "אריסטו כמאיץ רקטי שנופל". התיאום אילוץ טכני. מקורות: מו"נ ב, ל; ג, ט; ב, ג.
• spc: קו ירוק מושג תלמודי, החושך יסוד האש. רבנו מעריך את אריסטו (ב, יז/יט). בנימין שרעבי: הקו הירוק בקבלה שונה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

חטאי האבות: יעקב ועשו, העקדה ושרה והגר

הועלה לראשונה: 18/10/2017 · חזרות: 19/10/2017 (עקדת יצחק, "הניסיון"); 30/10/2017 (שלמות האבות והאימהות)

השאלה: האם האבות חטאו, ויחס הרמב"ם לברכת יעקב, לעקדה ולעינוי הגר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יעקב רצה גם ברכת העולם הזה (האומה); רבקה קיבלה נבואה "לה" בלבד; יצחק הבין ואישרר. "גם תליית דברים מסוימים ברבנו היא חטא לאמת". האבות והאמהות שלמים ויש לדון לכף זכות: "הערצה. אבל לא עיוורת. הם לא אנשים שחטאו והיו מסוגלים להתעלות, אלא אנשים עליונים שגם מסוגלים לחטוא". בעקדה שאל: "איך יהיה הניסיון, אם אברהם לא יבין כך?… למה 'נמנע' שהאל יצווה דבר כזה?". מקורות: מו"נ ב, לט; ג, נא; א, טז; ג, ח; הל' נחלות ו, יא; אונקלוס "במרמה"; "כל האומר פלוני חטא אינו אלא טועה".
• אלי נגר: אין פגם בחטאי גדולים; שלמות שכלית אינה התנהגותית; משה חטא בכעס; ציווי העקדה נמנע (מו"נ ב, מו). מקורות: שמונה פרקים ז; אברבנאל.
• אלישע ליפקין: התורה אינה מכסה פשעים. נועם ממכון משה: הצטרף לאוהד (30/10); שמונה פרקים ד, ז. מצות גיל: קשה להצדיק מרמה. מספר חסוי 02: הנחת צדקת האבות מביאה לפרשנות מגמתית. יחיאל כהן: הסיפור בא ללמד שאין חפץ ה' בקרבן אדם.

סיכום: נשאר במחלוקת (בעקדה אוהד הציג שאלות בלבד); הסכמה חלקית שאפשר לפרש לשני הכיוונים.

"מצאתי דוד עבדי בסדום" – ירידה לצורך עלייה ו"גדולה עבירה לשמה"

הועלה לראשונה: 25/10/2017 · חזרות: 26/10/2017 (שמעיה אפל ובנימין: בבא קמא, נזיר ושמונה פרקים)

השאלה: האם מלכות בית דוד נבנית דרך סיבוכים ולכלוך, ומה הסכנה ב"עבירה לשמה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לעצם הסיבוך או הלכלוך יש תפקיד הכרחי (מהותי או טכני)" בתהליכים היסטוריים; התהליכים הכלליים מלמעלה והפרטיים בבחירה; אי אפשר לדעת בזמן, "רק ממרחק הזמן"; האדם אסור לעבור, וההנהגה האלוהית משתמשת. מקורות: בראשית רבה מא, ד; ב"ק לח; נזיר כג; שמונה פרקים ה; הל' מלכים; ירמיה.
• שמעיה אפל: "למרות" ולא "בגלל" (מבוא קאפח לזרעים עמ' 8). בנימין שרעבי: הכרח רק בדיעבד. אלי נגר: פוגע בבחירה (שער המלך). נועם ממכון משה, spc: "ד' אמות של הלכה".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד יצא מהדיון.

גנים רוחניים וירושת תכונות האומה מהאבות

הועלה לראשונה: 02/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם בעצם היותנו צאצאים ירשנו תכונות רוחניות; שוויון האימהות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: האימהות שוות לאבות "במהות, לא באיכות ובכמות". "כשם שירשנו הגנים הגופניים, כך ירשנו הגנים הרוחניים"; נפש הישראלי נאצלת מכנסת ישראל; הגאולה בזכות אבות; "אם אני מסתכל במעשיהם… אינן נגאלים לעולם". הרמב"ם והרמב"ם/כוזרי "לא נחלקו" בבחירת ישראל. מקורות: ספרא בחוקותי; ישעיה נא; שמות רבה טו, ד.
• יגאל גיל: ההשפעה בחיקוי בלבד. מצות גיל: איפה הבחירה. בנימין שרעבי, אלי נגר: חסד כתורשה לעומת בחירה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

האומה כישות רוחנית: ערבות, אחריות הכלל ותיקון

הועלה לראשונה: 06/12/2017 · חזרות: 07/01/2018 (האומה כמושג רוחני: "היכן רבנו כותב שהיא לא ישות רוחנית"); 08/01/2018 (שבירה, חטא אדם הראשון, "ישראל קדמו לעולם"); 09/01/2018 (אחריות הפרט לכלל, "הכריע עצמו ואת כל העולם"); 06/10/2023 (בעיית המניין)

השאלה: האם האדם יחידה בפני עצמה או חלק מכלל רוחני, ומה פירוש "ערבות" ו"תיקון".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ברור שכולם קשורים זב"ז, והשכר והעונש אינם רק בבחינת הפרט"; הערבות "זה בזה, לא זה לזה". "איפה רבנו כותב שהאומה היא לא ישות רוחנית, אלא רק משפטית?"; כדי לשלול צריך להראות מפורש. יש "שבירה בסיסית ויסודית" לתיקון, וחטא אדה"ר בנטייה לדמיון מתוקן בעבודה בדמיון; החוטא ביקש מחילה "הוא וזרעו וזרע זרעו". הכלל "מחשבי", ו"ישראל קדמו לעולם". אדם הראשון היה הכלל. "אדם יכול (וצריך!) לקחת אחריות על מעשיהם של כולם… אחד השינויים הדקים בינינו לבין הפילוסופים". ירמיה: חסד צדקה ומשפט "בארץ". מקורות: סנהדרין כז ב; מו"נ ג, מו; ג, נא; א, ב; הל' שבועות יא, טז; ויקרא רבה ד, ו; חגיגה יב; חתימת המורה.
• אלי נגר: כל אדם יחידה בפני עצמה; "ערבים" מושג משפטי; הכלל בתודעה (ג, יח, כח); "יותר מהר"ל מאשר רמב"ם"; "תיקון" הסדרה; מארי: "אין תלמוד, יש ר' עקיבא". הרמב"ם תופס טומאה לא כמציאות (דוד הנשקה).
• spc, יגאל גיל: אדם אחראי למעשיו; הציטוט ממורה ג, מו מכניס קבלה. מספר חסוי 02: יש מוסר מוחלט. מצות גיל: מקשה על נקודות המוצא.

סיכום: נשאר במחלוקת לאורך כל המועדים.

"השכינה היא כללות נשמות כל ישראל"

הועלה לראשונה: 11/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: מה פירוש שהשכינה היא כללות נשמות ישראל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: שכינה – נוכחות אלוהית בעולם התחתון, ביטוי לפעולותיו, לא העצמות. "כללות נשמות" – מציאות רוחנית יסודית שקדמה לבריאה ממנה נאצלות הנשמות ("כנסת ישראל"); ישראל הם הכלי להשראת השכינה, ובעצם נוכחותם יש נוכחות אלוהית. הסביר "בקיצור נמרץ ובשטחיות".
• יונתן עמיאל: הגרי"ד סולובייצ'יק, "בית הכנסת – מוסד ורעיון". יגאל גיל: "חשבתי שזה פורום של משנת הרמב"ם".

סיכום: לא נדון.

חטא אדם הראשון וכפרת הבנים על חטאי האבות

הועלה לראשונה: 22/05/2018 · חזרות: 23/05/2018 (מדוע אין זה בהל' תשובה); 17/06/2020 (חטא עץ הדעת – לפני ההיסטוריה)

השאלה: האם לרמב"ם החטא פגם בבריאה והבנים שותפים בכפרה; האם החטא היסטורי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ניתן לכפר על חטא אחר 'ברובד בו יש בינינו שיתוף', ועל חטא האבות בוודאי". לא כתוב בהל' תשובה כי "זה לא חיוב הלכתי אלא תפיסה מחשבתית 'למתקדמים'"; יש "רובד נוסף, נסתר מהבנת ההמון". ב-2020: החטא "לא קרה בהיסטוריה. אלא לפניה/מחוצה לה"; האישה אכלה מהפרי ולא מהעץ. מקורות: מו"נ (טעמי הקרבנות); א, עב; "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם".
• מספר חסוי 07, ד"ר רפאל מינס: מטאפורה; אי אפשר לכפר על חטא אחר. spc: הרב רצון: המציאות צריכה התחדשות. יונתן עמיאל: אפיגנטיקה; "רבנו דחה סגולת ריה"ל" – אוהד: "איפה?".
• בנימין שרעבי (2020): החטא הקדמון; אוהד שם אותו מחוץ לזמן.

סיכום: spc הודה "יתכן" לרובד נוסף; בשאר לא הוכרע.

אדם וחווה: היסטוריות, אבולוציה, יצירה מאין ולילית

הועלה לראשונה: 02/08/2019 · חזרות: 28/02/2020 (משל והיסטוריה, צלם אלוהים); 08/07/2021 (ילוד אישה); 07/05/2023 (לילית ו"דו פרצופים"); 14/07/2026 (יצירה מאין והתפתחות הדרגתית)

השאלה: האם מעשה בראשית ואדם וחווה משל, והיחס לאבולוציה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ברור שזה משל (מעשה בראשית הוא משל בלבד)", ועם זאת אדם וחווה דמויות היסטוריות: הומו-ספיינסים היו לפניהם, אך בהם הושם "צלם אלוהים" – "נפש אלוהית"; האנושות "נוצרה" מהם; שאר ההומוסאפיינסים "נמשל כבהמות נדמו". "מי אמר שהיהדות אינה מסכימה עם אבולוציה?". מו"נ ב, ל – ימי בראשית אינם פיזיים. "דו פרצופים": גב לגב, "נסירה". ב-2026: "רבנו (וגם מארי) לא באו לסתור שום תחום מדעי שהוכח דיו"; "המציאה" כוללת בריאה ועשייה, ובישום התפתחות. מקורות: מו"נ ב, ל; ב, ב; א, לז-לח; ב, יג; ג, יג; ספורנו (מאחר).
• בנימין שרעבי: "אני כופר בהתבטלות הזו למדע המודרני". spc: אינו תואם. מספר חסוי 20: למדע אקסיומות. מספר חסוי 35: מקור לילוד אישה. מספר חסוי 04: הימים פיזיים. בנימין (חן שאולוב): הרמב"ם כוון נגד האצלה ניאו-אפלטונית; ייתכן שהיה מקבל אבולוציה.

סיכום: לא הוכרע.

גיל העולם, ימי בראשית ומניין השנים

הועלה לראשונה: 19/10/2019 · חזרות: 23/10/2019 (מאמר הרב אבינר); 24/10/2019 (גן עדן, הנחש); 16/11/2025 (מניין ליצירה)

השאלה: כיצד מניין 5780 מתיישב עם גיל העולם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כך התורה ציוותה לחשוב. על פי השכל והחושים… היא גם לא אמרה ההיפך"; המניין לפי חיי האדם, שאז קיבל העולם משמעות מוסרית; 'עולם' אינו 'מציאות'; "רבנו לא כותב את המניין ל'בריאה' אלא ל'יצירה'". "'גן ועדן' המקורי הוא בגופות. בתחתונים".
• בנימין שרעבי: האתר דתילוני. מספר חסוי 36: "ערב ובוקר" תקופות. מספר חסוי 32: אין חובה לשלב מפץ. יחיאל כהן: גן עדן עולם הנשמות; הנחש החושים. ד"ר רפאל מינס: התנ"ך אינו ספר פיזיקה. יוגב עמרם: מוסרי או מדעי.

סיכום: נשאר פתוח.

מדע וממצאים: ארכיאולוגיה, צורת הארץ, מרכז העולם ופירוש מקראות

הועלה לראשונה: 02/02/2018 · חזרות: 12/04/2018 (מרכז העולם); 08/12/2019 (מו"נ ב, כד); 16/03/2023 (התהוות עכבר מעפר, פיה"מ חולין ט, ו); 18/09/2024 (מים מעל הרקיע, צורת הארץ)

השאלה: האם יש לחפש הוכחות למקרא ולהתאים פירוש מקראות לממצאי המדע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אי אפשר ללמוד מהמדרש שהוא בא בהכרח לתאר מציאות ריאלית"; התנ"ך "היסטוריה מגמתית… של המגמות האלוהיות"; "לא צריך להאמין שכך קרה בפועל, אלא שכך התורה רוצה שנסתכל". ב-2024: "כבר אין ויכוח, יש ידיעה ברורה"; התורה לא ללמד מדע אלא מוסר; מים אינם רק H2O; "אין דורשין במעשה בראשית בשניים"; "אומן לא מרע אומנותיה". "גם אני מאמין שהיא במרכז העולם" (בהלצה). פיה"מ חולין ט, ו כראיה לפער מדעי; מו"נ ב, כד: מה שבשמים לא הקיפה ידיעת האדם. מקורות: ירמיה; ריה"ל; מו"נ; בראשית רבה.
• נוגן צברי: צריך להאמין ולא לחפש; קיבל ניסוח אוהד. בנימין שרעבי: אין הוכחה בסרטון. ד"ר רפאל מינס: כל נקודה מרכז. מספר חסוי 29: הרמב"ם האמין שהארץ במרכז. יוחאי מרחובות: צורת הארץ קובעת פשט. יאיר עוזרי: ידיעת ה' דרך המדעים. יהונתן קרני: ירושלמי חגיגה ב. מספר חסוי 24: הרמב"ם השתמש במודל אריסטו.

סיכום: לא הוכרע; הדיון ב-2024 הופסק על ידי נועם ממכון משה.

התורה והמציאות: מדעים, ניהול מדינה ועצת יתרו

הועלה לראשונה: 09/06/2020 · חזרות: 21/07/2020 (ת"ח וניהול; עצת יתרו, ערכאות)

השאלה: האם התורה מתארת את המציאות ומלמדת מדעים ומדינאות, והאם עצת יתרו הוכיחה צורך בניהול חיצוני.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "בוודאי שהתורה מתארת את המציאות… והתורה מלמדת אותנו איך ה' רואה את המציאות"; לשלמות האחרונה צד מעשי. אמירה שת"ח אינם מבינים בניהול – "פטרונית ומתנשאת"; מדעים כדאי ללמוד סמוך לבית המדרש. יתרו "לא הבין שיש חשיבות למסירה הישירה, ממשה מהגבורה אל הישראלי הפשוט"; "האם משה לא הסתדר טוב לפני שיתרו?"; ייתכן שקיבל מכבוד חמיו; הדרגתיות ערכאות מיוחדת לארץ ישראל. מקורות: מו"נ ג, כז; חתימת המורה; קידוש החודש סוף פי"ז, פי"ט.
• ד"ר רפאל מינס: "כשם שלא לומדים פיזיקה מהתורה, כך לא ניהול"; משה קיבל כי הבין שצודק ("וישמע משה"); ההתנהלות לא יעילה. יוגב עמרם: השלמות האחרונה השקפות. נועם ממכון משה: ספר משפטים מיותר? מתמלל משה קורח: העצה כשלה, נבחרו שבעים זקנים.

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה.

ישעיהו ליבוביץ', הרב קוק והרמב"ם

הועלה לראשונה: 07/01/2018 · חזרות: 21/02/2018 (האם ללמוד ממנו תורה ואמונה); 14/05/2019 (מעמדו, צאצאיו); 15/05/2019 (תלמידיו; ימין ושמאל); 24/05/2022 (האם כופר)

השאלה: מה מעמדו של ליבוביץ' בהבנת הרמב"ם, והאם ניתן ללמוד ממנו; מה חידוש הרב קוק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין מה להשוות. הרב זצ"ל היה איש תורה. ולייבוביץ' לא"; חידוש הרב קוק "החיפוש אחר האחדות הכוללת". "תורה ואמונה לא לומדים ממנו"; "יצר תורה משל עצמו"; "תלמיד חכם הוא לא היה: מי היו רבותיו?"; "תורה שאין לה בית אב"; "רמבמיסט הוא לא היה"; ב-2022: "לייבוביץ' כופר… בד"כ מחרטט, או לוקח חצאי אמיתות"; כפירה בתחיית המתים, השגחה ושכר ועונש; "צ'רי פיקינג"; אינו מצליח לאסוף ציטוטים, "התרשמות אישית". "מין או כופר או אפיקורס משמשים בערבוביה" (הקדמה לפרק חלק). מקורות: הקדמת פרק חלק; הל' תשובה (שלושה אפיקורסים); מדע עמ' תרט.
• יונתן עמיאל: יש מה ללמוד, רוב האורתודוכסיה אינה רמבמיסטית; מארי טען שהבין רבנו. מספר חסוי 31: עבודת ה' לשמה. spc: צריך ללמוד כתביו. ד"ר רפאל מינס: צריך ראיות; אין לשפוט לפי בנים. אלי שעובי: "הוו מתונים בדין". גיא האוס, נהוראי יהב: לא כפר בשום עיקר ממש. מספר חסוי 30: רשע ואפיקורוס.

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה; אוהד לא גיבה בציטוטים מדויקים ב-2022.

מחקר מודרני, פילוסופיה ולימוד תורה ממי שאינו ירא שמים

הועלה לראשונה: 23/11/2017 · חזרות: 24/09/2019 (ספר מיכה גודמן, התגלות ויג עיקרים); 25/09/2019 ("קריאה אזוטרית"); 19/04/2020 (קריאת חוקרים חילונים)

השאלה: האם מותר לסמוך על חוקרים או על ספרי הגות חילוניים בהבנת המורה, ומה מקום חכמת הגויים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אחת הטעויות… שיש קוראים את המקרא במשקפיים של המבקרים הנוצרים ואת התושבע"פ במשקפיים של חילונים"; "קושיות שמקשים אנשים מבחוץ, יש להן גם תשובות מניחות את הדעת". אמונה בהתגלות בלי פירוט – "פרי הבאושים הקונסרבטיבי" (היסוד השמיני); "קריאה אזוטרית" ו"יציבות דתית" המצאה כפרנית; יש מנהיגות: "תורה… לומדים מרב הדומה למלאך ה'", "בתורה מתייחסים גם לדובר"; מה שרבנו למד מגויים הוא חכמה ולא תורה; "אמת מדעית אפשר ללמוד מכל אדם, אמת רוחנית… רק ממי שקיבל מחוץ לעולם"; החכמה האמיתית לא סותרת את התורה. מקורות: הל' תשובה ט; הקדמת פיה"מ; מו"נ ב, ח; ג, נד; הל' דעות ב, ד-ו; ע"ז מ.
• נהוראי יהב: אמונה בהתגלות בלי פירוט מבדילה בין כופרים ללא. יונתן עמיאל: גודמן פופוליסטי; כל מדע על אקסיומות. ד"ר רפאל מינס: "שמע האמת ממי שאמרה"; אי אפשר בלי לוגיקה ואסטרונומיה. מספר חסוי 02: יושר אינטלקטואלי; "אוקימתא" – אוהד: "אוקימתא לא נכונה כלל". יוגב עמרם: ללמוד תורה מירא שמים. spc: רבנו ביקש גם תורה וגם מדעים.
• מספר חסוי 01: הרמב"ם יצר "דת חדשה" לפי היסטוריונים; הגשמה בזוהר; ללמוד כטקסט סיני. נהוראי יהב: יש לעיין גם במחקר. אלי נגר: אין ציווי להאמין ברבוי.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד ויוגב מול מינס ו-מספר חסוי 02.

"ולבך תשית לדעתי": יחס רבנו לחז"ל ולחכמי האומות

הועלה לראשונה: 07/02/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם רבנו מעמיד עצמו מול חז"ל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ה"חכמים" בפסוק הם חכמי הגויים, ורבנו מתנצל ברמז; "תוכו אכל קליפתו זרק". "לא חלק על חז"ל כלל"; "לדעתי" ולא "לדבריי". "אתה לא יכול 'לעקוץ' אותם… לחז"ל אני חייב את חיי העולם הבא שלי". מקורות: חגיגה טו ב; מו"נ ג, יז; ג, כב; ב, כו.
• spc: רבנו עוקץ גם חכמי ישראל; "קבל האמת ממי שאמרה".

סיכום: לא הוכרע; spc הבטיח דוגמאות.

יחס לאגדות חז"ל: פשט, מיסטיקה ו"כלים" להמון

הועלה לראשונה: 13/05/2019 · חזרות: 26/09/2019 (חוקים רוחניים); 25/10/2019 (אגדה ומיסטיקה); 24/11/2019 (הקדמת פרק חלק)

השאלה: כיצד מתייחסים לאגדות חז"ל שפשטן מזיק או מנוגד לטבע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ויכוח הרמב"ן – "מובאה לא חוקית"; הרמב"ן פרסמו לתועלת בסביבה נוצרית ואינו משקף את כלל ההשקפה. "מה זה מיסטיות? הן נכונות מבחינה תורנית או לא?" – יש מערכת רוחנית ברואה המנהלת את העולם לפי מעשי הבריות; אין איסור להבין אגדה כפשוטה, אך אם סותרת טבע ידוע – סכלות. "מי הזכיר את הזוהר?". "גישתו של רבנו מוסכמת על רוב ככל מי שבא אחריו"; "רבנו לא אומר שלא יכול להיות כלל, אלא שאנו מרחיקים אפשרות שינוי הטבע"; מלאכים ושדים – "אם קבלה – נקבל". מקורות: ויכוח הרמב"ן; סנהדרין; הקדמת פרק חלק; משל האי; הקדמת עין יעקב.
• שי שבח: מדוע לבחור "כלי" מסוכן להמון. מספר חסוי 32: חיזוק אמונת ההמון. יגאל גיל: בחז"ל דעות מיסטיות. מספר חסוי 08: מדוע אינה נחלת הכלל.

סיכום: לא הוכרע.

כתיבה להמון, סתירות ו"מונהג ומנהיג"

הועלה לראשונה: 26/09/2017 · חזרות: 09/12/2017 (אחריות מופחתת וצייתנות)

השאלה: מתי דברי הרמב"ם "להמון", והאם יש בני אדם שנבראו "מונהגים".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה להמון" – "דמגוגי"; "כל התנצלות רבנו שחרג מסגנונו הרגיל"; גשמיות המלאכים "טעות גמורה". יש בני אדם שמגיע להם שפע לשלמותם בלבד; "גם להיות מונהג צריך תבונה"; לכן יש אנשים "שיש להם אחריות מופחתת, או שיש על החשיבה שלהם אפוטרופסות מסוימת. כך גזרה חכמתו". מקורות: מאמר תחיית המתים; מו"נ ג, יח; ב, לז; הקדמת פיה"מ.
• אלי נגר: כתיבה כפולה; "המטרה חשיבה עצמאית ולא מינוי אפוטרופוס למחשבה". בנימין שרעבי: "מתאים להמון". נועם ממכון משה: צייתנות ל"עיני העדה".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד הסכים שהמטרה פתיחת השכל.

לגיטימיות לימוד הקבלה, נטל ההוכחה ונזקי הקבלה העממית

הועלה לראשונה: 25/10/2017 · חזרות: 03/05/2020 (זוהר ולימוד המורה); 11/04/2024 (תורת הסוד והאר"י); 14/06/2026 (ספר "כפירותיו של הרמב"ם")

השאלה: האם הקבלה חלק לגיטימי מהתורה, ועל מי נטל ההוכחה בביקורת עליה ובדיון בה בפורום.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביקורת המבזה נובעת מ"חסרון מידותי" ("אל תכניס את ראשך לוויכוחים בין גדולים"); עניינים עליונים עוברים לעתים דרך "עטיפה מלוכלכת" והאומה מבררת הבר מן התבן; הקבלה אינה הגשמה – "מי שלומד קבלה… רואה שאין בה הגשמה". ב-2020: לומר "לא מכיר" או "מה שטוב לו טוב לך"; ללמוד זוהר אחרי מקרא, משנה ותלמוד; למורה "אין בית אב" וגם הזוהר; "ככל שעברו דורות התרבתה ההסכמה". ב-2024: "כל הנביאים הם סתרי תורה"; "תלמד את האר"י קודם… זו תורה שלמה"; המבזה רשע. ב-2026: כל מה שאנשים יודעים על הקבלה מקורו בכופרים, בדרשני יוטיוב או בקריאה שטחית; "הישיש ומארי למדו היטב את מה שהם חולקים עליו"; "לשלול את פנימיות התוכן צריך ראיות"; מסכים שהקבלה העממית גורמת נזק (הציע 'תמים תהיה' של הרב יעקב משה הלל). מקורות: בראשית רבה מא, ד; סנהדרין צח; בא"ח דעת ותבונה, פתיחה שנייה; מאמרי הראי"ה עמ' 518; הל' יסוה"ת (מעשה מרכבה).
• אלי נגר: בקבלה יש הגשמה ("איברי תשמיש"). מספר חסוי 37: קשה ללמוד יסוה"ת ואחר כך זוהר. נועם ממכון משה: הוצאת שם רע; מארי לא לימד מלחמה בקבלה. spc: "אין פוסקים ממדרש"; ריבוי הסכמה כהתפשטות האסלאם. יוגב עמרם: אין צורך בזוהר ללמוד קבלה. מספר חסוי 11: אין סיבה לצרף את הקבלה לתורה. מספר חסוי 13: הרמב"ם האמין בסודות. שמעיה אפל: מארי קורא למקובלים "רבותינו". שחר עדוי, מספר חסוי 02, נדב יהב: מי שטוען טענות על הקבלה צריך להוכיח. ד"ר רפאל מינס: נזקי סגולות ומיסטיקה.

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה; בשנת 2026 הסכמה חלקית על נזקי הקבלה העממית.

מינות, כפירה ובירור אמונות: מי "כופר" באמונת הזוהר, ו"אלו ואלו" בענייני מחשבה

הועלה לראשונה: 06/08/2018 · חזרות: 04/06/2025 (אבלות על אח המאמין בזוהר; הל' ממרים ג); 01/09/2026 (איחוד שיטות – "דייסה בבלנדר")

השאלה: האם מי שאינו מאמין בזוהר כופר, ומי מין; והאם ניתן לאחד שיטות בענייני אמונה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "תגדיר 'כפירה'… לכפור בזוהר זו 'כפירה' בו"; האם מי ש"כופר" במדרש תנחומא כופר? ב-2025: "תגיד לחבר שיפסיק לשמוע את חן שאולוב"; "מי שרואה בכל מקום ע"ז כנראה עושה השלכה"; מארי נידה מי שאינו ראוי לנידוי ולא בגלל אמונות; הראב"ד אמר "כמה גדולים" ולא "רבים". ב-2026: "אם 'אמונת ישראל' כל כך מדויקת, למה רבנו כתב שאין פוסקים הלכה בענייני מחלוקות אגדה/מחשבה?"; יש לברר כל שיטה ולהעמידה "כמו שבונים שכבות בפיתה"; "'ראש פתוח' זה לפעמים דם שותת מהמכה". מקורות: הל' תלמוד תורה ו (נידוי); הל' ממרים ג, א-ב; פיה"מ חולין א, ב; שו"ת הרמב"ם סי' תמט; ירושלמי מו"ק ג א.
• נוגן צברי: הכל תלוי בהגדרת הזוהר. בנימין שרעבי: "כופר" בסתם – בתו"ש ובתושב"ע; בנימין (2026): "דייסה בבלנדר". איתי טיירי, נהוראי יהב, Morsamina: חכמים אחרים לא ראו כופר. נועם ממכון משה: כשרב מכריע ביסוד, האם החולקים מינים. יהונתן קרני: מארי לא היה בעל סמכות להפוך עם הארץ לכופר. שחר עדוי: "אני חולק על הבנתך". נהוראי יהב (2026): פסק בענייני אמונה (ציצית ג, ח; תפילין ד, י). מספר חסוי 38: המורה דברי גשמות מין.

סיכום: ב-2018 רוב הסכימו שאין כאן כפירה בתורה; ב-2025 ו-2026 ללא הכרעה.

קבלה ושלילת הגשמה: מיין נוקבין, ספירות וזעיר אנפין

הועלה לראשונה: 01/06/2017 · חזרות: 21/02/2018 (ספירות וכוונות); 21/02/2023 (חליצת תפילין במוסף ר"ח); 22/02/2023 (תשובה סי' ריח)

השאלה: האם מושגי הקבלה (מים נוקבין, ספירות, זעיר אנפין) מגשימים ונוגדים את הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: שואל אם המקובלים חלקו על דרכי הרחקת הגשמות. "קבלה צריך ללמוד באופן כולל (ומעמיק) מפי חכמיה"; "ככל שאני נחשף יותר, אני מוצא את זה פחות בעייתי". "אין כל כך הרבה הבדלים בין הרמב"ם לקבלה, לא ברבדי המחשבה המשמשים ביומיום"; הכוונות מכוונות לספירות – דרכי פעולת העצמות, ותארי השלילה לעצמות. הפנייה לה' שיפעל לפי מידותיו כ"יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך". "עתיק וז"א אינם אלוהות, אלא גילוי האלוה למי שראוי"; הבעיה בהתפשטות להמון; המקובלים הצהירו שאינם מתייחסים לעצמות; אוהד מצטט מהזוהר; "הוכיח סופו על תחילתו". מקורות: יומא נד א; "והפרוכת תזעק"; "יהי רצון מלפניך"; הל' יסוה"ת; זוהר בארמית; מלחמות ה'; שו"ת סי' ריח.
• spc: אי אפשר ללמד זכות על "מים נוקבין"; הספירות ממוצע בין האדם לבורא; "אין דבר כזה מקובלים". אלי נגר: האר"י לא קיבל ייחוד ושלילת הגשמות; "קבלה שנפלה בה מחלוקת בידוע שאינה ממשה". מספר חסוי 09: הרמ"ק מצטט הרמב"ם. יונתן עמיאל: הספירות צרמו לריב"ש. ד"ר רפאל מינס: מארי במלחמות ה': מינות להאמין ברשויות. מספר חסוי 04: הספירות "מספרים"; קבלה מאוחרת. מספר חסוי 02: הבנה בלי הגשמה לגיטימית תאולוגית אך לא בהכרח נכונה (אוהד: "נכון").

סיכום: נשאר במחלוקת; ב-2017 spc ואוהד הסכימו "להניח לזה".

קבלה וזוהר מול י"ג העיקרים, הרמב"ם ומהר"י קאפח

הועלה לראשונה: 06/08/2025 · חזרות: 07/08/2025 ("מתיישב", עצמות מול הנשפע, "אחד" בק"ש); 12/08/2025 (קבלה כמושג רחב); 28/12/2025 (הרב קוק, "מנופת צוף"); 02/01/2026 ("החושד כשרים", הבן איש חי); 10/01/2026 (מעמד הזוהר, זעיר אנפין, כרובים); 12/01/2026 (רשימת הבדלים הלכתיים)

השאלה: האם הקבלה והזוהר סותרים את י"ג העיקרים וראויים לקדושה, והאם אפשר לקבל גם את הרמב"ם וגם את המקובלים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הרמב"ם מדבר על X, והקבלה על Y". אפשר לקבל את שניהם, אחד או אף אחד; בלי ללמוד טענות שני הצדדים זה ביטול תורה. מקובלים מקבלים את י"ג העיקרים; "מקובלים" מושג בעייתי; "מי אמר שאנחנו צריכים ליישב?… הרמב"ם הוא לא משה רבנו". רבנו על העצמות (מה לא), המקובלים על הנשפע (מה כן). "אחד" ק"ש ב, ט – אחדות מלכותו בבריאה. "החושד כשרים". המטרה להראות שיסודי השיטה אינם סותרים יסודי הדת. הזוהר אוסף שנכתב בזמנים שונים, ויחוסו לרשב"י כיחוס ספר יצירה לאברהם; "גם את שיר השירים רצו לגנוז"; זעיר אנפין "אינו יישות אלא גילוי באופן מסוים של מעשי הקב"ה"; "כרובים מעורים" – סטטוס רוחני. מבקש מקור לחרם הראי"ה. מקורות: הל' ק"ש ב, ט; מו"נ א, עא-עב (הערה 41); יומא נד ב; ר"ה יז ב; דעת ותבונה; רס"ג בהקדמה.
• יאיר עוזרי חשמונאים: אין רב-ממדיות ב"אחד" (מו"נ א, נז). מספר חסוי 39: הראי"ה הכיר המתח. דן עמיאל: אין מחלוקת. נועם ממכון משה: רבותינו לא החרימו את מארי. יהונתן קרני: מה שקיבלו אבותינו אינו מחייב. גיא האוס: יש קבלה לפני ואחרי שבתי צבי; יסוה"ת סובל פאנתאיזם. בנימין (חן שאולוב): הרב קוק הגשמה, "זעיר אנפין" ע"ז. ד"ר רפאל מינס: הבעיה בזוהר בלבד. spc: ציטוטים מהזוהר על הפניית התפילה לז"א. מספר חסוי 02: קבלת חכמי ישראל "entry criteria" לבדיקה. יגאל גיל: הקבלה דמיונות.

סיכום: נשאר במחלוקת; הוצע להעביר לקבוצה נפרדת והוסכם שהנושא "לא מנוהל ענייני".

ספר הזוהר: זמנו, מעמדו, שיעור קומה ו"פתי יאמין"

הועלה לראשונה: 17/09/2019 · חזרות: 28/07/2026 (לגיטימיות, בנימין תלמיד חן שאולוב); 29/07/2026 (שיעור קומה); 30/07/2026 (מחלוקת לאורך הדורות); 03/08/2026 (ניפוי הזוהר, מעשה מרכבה); 06/08/2026 (חב"ד)

השאלה: האם הזוהר מזויף וע"ז, ועל איזה בסיס "לקבל מצדיקים"; פתיחה בזוהר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2019) על "פתיחה בזוהר": "אל תערבב. לא כל הטקסים המוזרים בעיניך ערכם זהה. יש מצד הקדושה ויש מצד הטומאה". (2026) הזוהר לא הופיע על קרקע ריקה, בכל דור היה פולמוס ורוב חכמי ישראל נטו לקבלו; הצד העיוני "יכול להיות סביר". שיעור קומה הוא ספר מזיק שרבנו הורה לבערו; "פתי יאמין" מתייחס לספרים "חייזריים" ולא לזוהר שהתקבל מפי צדיקים, אך אין להתעלם מהחשש; "1% סיכוי"; רמד"ל לא נפסל. קבלה וחסידות עוסקות במעשה מרכבה שעודדו חז"ל רק לראוי. בית מדרשי – אין חובה לעסוק בזוהר. מקורות: אגרת מונפלייה; הקדמת המורה; פיה"מ חגיגה ב, א; מו"נ א, ה; ב, כו; ספר יוחסין.
• בנימין (חן שאולוב): הזוהר מזויף; הציטוט בהקדמה על ספר הרמב"ם בלבד. spc, יהונתן קרני: כתב יד אינו ערובה; זמנו המאוחר משליך להלכה. ד"ר רפאל מינס: מה תורמת הבנה "נכונה". חגי: מרבית הפותחים עושים זאת לרווח. ד"ר רפאל מינס (2019): "דקדוקי עבודה זרה".

סיכום: נשאר במחלוקת.

מנהגים קבליים ו"סגולות": אי שינה בסוכה, נר רשב"י, שערת עגל

הועלה לראשונה: 07/10/2017 · חזרות: 11/10/2017 (הושענא רבה, סליחות בהקפות); 19/05/2022 (נר רשב"י, אמת בלעדית); 05/11/2025 (שערה של עגל בתפילין, סטרא אחרא)

השאלה: כיצד מתייחסים למנהגי הקבלה שמבטלים מצווה או נראים כסגולה, ולמסורות אחרות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "תרצה או לא תרצה… זה חלק מהתורה"; מתנגד למנהג אי השינה בסוכה "בחריפות", אך בגבולות לגיטימיים; רוב מה שנעשה בשם הקבלה "השלכות יד שלישית ורביעית". "ועוד איך יש חשיבות לרוב בעניין השקפתי". סליחות בחג בעייתיות. ב-2022: "לשאול אותם מניין להם"; לא שוגים ולא אסור, אך "לא נהגנו ולא קיבלנו מרבותינו"; "לא מקרע תקרעוניה ולא מגמר תגמרון מיניה". אמת בלעדית: "קיבלתי תורה בסיני, אז האמת ברורה לי"; גרעין האמת בדתות אחרות מסייע לייחוד. ב-2025: "אם מארי לא העיר, כנראה שאין משהו מהותי"; הטעם הפשוט – זכר חטא העגל; מה משמעות "סטרא אחרא"? מי שמניח סטרא אחרא מניח שאין שתי רשויות. מקורות: פטור מצטער; "אחרי רבים להטות"; איגרת תימן; הל' מלכים; רמ"א סי' תרלט.
• אלי נגר: "מגמה שבתאית"; הרוב אינו קובע. בנימין שרעבי: מרגע חתימת התלמוד אין ללכת נגד חז"ל. מספר חסוי 09: המנהג קדום והטעם הולבש. Morsamina: הרב עובדיה קיבל המקובלים. ד"ר רפאל מינס: "האם איננו יודעים שהאמת אצלנו?". spc, איתמר כהן: סטרא אחרא – השטן, אמונה זרה. גיא האוס: שמע שזו נתינת חלק לחיצונים.

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה; ב-2025 אוהד הפסיק את הדיון.

ספר "מלחמות ה'" ולימוד תשובות המקובלים

הועלה לראשונה: 30/04/2021 · חזרות: 01/05/2021; 12/04/2022 (האם להשיג את הספר לבחור ישיבה בן 15)

השאלה: האם ללמוד "מלחמות ה'" של מארי הישיש, ומאיזה גיל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "האם כדרכה של תורה תלמדו גם את התשובות שהשיבו המקובלים?"; הספר "בא לצטט אחרים ולהקשות עליהם, לפי הבנתו אותם. ואם לא הבין נכון?"; "לא ראיתי שמארי כתב שיש ללומדם". ב-2022: "בשום אופן לא" לילד; רק אחרי גיל 30-40; לפני כן "לא מביא לידי יראה ולא לידי אהבה"; ליחס לקבלה – לשאול את הרב רצון או לנהוג כליטאים, "לא לומד ולא מזלזל".
• spc: ללמוד "בלי דעות קדומות"; בתשובות המקובלים גידופים; קריאה בספר הובילה אותו לזוהר. חגי: מארי צודק שיש בעייתיות. רועי בן זריהם: שספ"ק ילמד ואוהד יציג תשובות. נועם ממכון משה, נוגן צברי: לא לחשוף ילד; לנהוג כליטאים. ד"ר רפאל מינס: קרא בנעוריו ולא הזיק. נהוראי יהב: זלזול במקובלים מסוכן.

סיכום: נשאר במחלוקת; הושג קונצנזוס על גישת "לא מזלזל".

תרגום מורה נבוכים: מהר"י קאפח, שוורץ, אבן תיבון ופינס

הועלה לראשונה: 27/12/2017 · חזרות: אין

השאלה: איכות התרגום של מהר"י קאפח לעומת שוורץ, אבן תיבון, פינס ופרידלנדר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא דומה בכלל"; שאל על מאמר לנגרמן; האם קאפח תרגם את הטקסט לפי הבנות מהר"י הישיש או רק בהערות.
• יהונתן קרני: שוורץ לא אחיד; מארי מדויק. אלי נגר: לנגרמן הראה פגמים. הרב אבידור דאר: קאפח תרגם לפי הישיש. שמעיה אפל: פינס והקדמת שטראוס.

סיכום: לא הוכרע.

שמחת החג באכילת בשר, צמחונות וצער בעלי חיים

הועלה לראשונה: 24/09/2017 · חזרות: 26/09/2017 (צמחונות, מוסר, צער בעלי חיים); 23/04/2021 (שמירת הטבע ומדורות ל"ג בעומר)

השאלה: האם חובה לאכול בשר ליו"ט, והאם צמחונות אידיאל; מעמד הטבע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין שמחה אלא בבשר"; צמחונות מושג זר ליהדות, השולל צלם אלוהים; בעלי חיים שקלקלו במבול ירדו ממדרגתם והותרו, ואכילתם עילוי. "לי אסור לצער בע"ח סתם כדי לא להשחית מידותיי", אך אין משמעות מוסרית לצער לצורך האדם; "כל חיסרון במציאות הוא רע", ולכן ניסויי רפואה טובים. באיגרת תחיית המתים רבנו אינו פוסל שינוי טבעים. ב-2021: "לעבדה ולשמרה" נאמר על גן עדן, ועל הארץ "מלאו את הארץ וכבשוה"; מקום שאינו מיושב הוא "שממה"; "שניכם צודקים". מקורות: הל' חגיגה ב, י; פיה"מ פאה ח, ז; מו"נ ג, לד; איגרת תחיית המתים; שמות כג, כט-ל.
• בנימין שרעבי: בשר – "המצב הבהמי". נוגן צברי: "עולם כמנהגו נוהג". אלי נגר: הזאב ימשיך לטרוף; המוסר אנושי (מו"נ א, ב). מספר חסוי 02: תחושה רעה מבע"ח אינטואיציה מוסרית; (2021) ליכטנשטיין: "לעבדה ולשמרה" "קומה ראשונה". spc: אין גילוי שהרמב"ם צמחוני. מספר חסוי 22: הרב רצון והמדורות.

סיכום: לא הוכרע.

מוסר אנושי מול מוסר אלוהי

הועלה לראשונה: 26/09/2017 · חזרות: 17/03/2022 (המשך בדיון על עמלק, "הרחמנות על הרשעים")

השאלה: האם יש "מוסר אלוהי" השונה מהאינטואיציה האנושית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "המוסר האלוהי גובר על המוסר האנושי"; איסור אשת כהן שנאנסה: "אולי איננו מבינים כל טעמיה".
• אלי נגר: "המוסר הוא תוצר אנושי" (מו"נ א, ב). מספר חסוי 02: יש להתחשב באינטואיציה. מספר חסוי 09: מוסר – תיקון העולם.

סיכום: נשאר במחלוקת.

דין עמלק היום, "עולליך" וצווי השמדה

הועלה לראשונה: 17/03/2022 · חזרות: 06/05/2022 (מוסר מול חוק; עמלק כ"כל המצר")

השאלה: האם יש עמלק היום, ומה דין תינוק עמלקי ו"אשרי שיאחז ונפץ את עולליך".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לכאורה עמלק אינו (אומה שנמחתה); "את הערך המוסרי של כל נברא קובע בורא העולם", "הרחמנות על הרשעים היא אכזריות על הבריות"; "עולל" – תינוק; "שלום" לעמלק שעבוד והיכנעות; מורה: ההשמדה אינה אכזריות. מסכים לעניין המעשה כיום. ב-2022: "גם במדינה זו מסכימים אזרחיה שהמוסר קודם לחוק… הוויכוח מהו ומיהו מוסר". מקורות: מו"נ א, נד.
• דן עמיאל: אין דין עמלק; "עולל" – תנובת גפן או "עלילה". נהוראי יהב: אין לעוות הפשט. יאיר עוזרי חשמונאים: מחלוקת על הרב ערוסי. מספר חסוי 40: משנה פאה ז, ד. רמי שרעבי: כל מי שמצר. spc: אין מוסר חילוני.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "אין לי כוח לדיון עכשיו".

גזע, לאום ועבודת ה': הגדרת ישראל

הועלה לראשונה: 13/02/2020 · חזרות: 23/09/2021 (האם יהדות גזע, לאום או עבודת ה')

השאלה: מה משמעות הגזע הרוחנית והאם יהדות היא גזע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מה הבעיה בגזענות?… יש משמעות לגזע הגנטי של אדם", אך מעשים יכולים לגבור. "ישראליות" עבודת ה'; "גם גזע… עוברת מאם לבן"; גר כקטן שנולד.
• נהוראי יהב: אין משמעות רוחנית מהותית גנטית (סוף הל' שמיטה ויובל). יוגב עמרם: הרב שילת: סגולה לפי הרמב"ם. ד"ר רפאל מינס: לאום. מספר חסוי 41: קודם גזע. רועי בן זריהם: מסורה ליוסף.

סיכום: לא הוכרע.

נפש האדם והבהמה, יחסי אישות כ"מעשה בהמה", וההבדל בין ישראל לגוי

הועלה לראשונה: 03/05/2020 · חזרות: 03/05/2020 (המשך באותו ערב); 04/05/2020 (מאמר הרב שילת, "רצוא ושוב")

השאלה: האם יש הבחנה מהותית בנפש ישראל לגוי, ואיך אישות היא "מעשה בהמה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו לא אמר כך, אלא "כך אמר אריסטו"; לפי התורה הגוף האנושי מצד האלוהי ופעולותיו אינן בהמיות; "בהמה בתבנית אדם" יש במובן מסוים בגויים. ישראל קדמו לעולם, כל נפש נגזרת מכללות האומה, "הגרוע שבישראל טוב מטוב שבאומות"; שכר ישראל גדול משכר פילוסוף גוי; גוי נכרת כבהמה אלא חסיד אומות העולם; בנבואה גוי תיאורטית, אך לא בלעם. מקורות: שמונה פרקים א; פיה"מ ב"ק ד, ג; מו"נ ב, יא; ג, נא; הל' אישות יד; עירובין ב, ט; פיה"מ סוף מכות.
• spc: אין הבדל מהותי בנפש; ביקש ראיות. מספר חסוי 32: ההבדל במעלת השגת האמת. מתמלל משה קורח: עירובין ב, ט – "שלא ילמדו ממעשיהם". יוגב עמרם: שילת: נבואה אפשרית באומות. יאיר עוזרי: "ומותר האדם מן הבהמה אין".

סיכום: נשאר במחלוקת.

הנצרות והאסלאם כתהליך "פסיית" עבודה זרה

הועלה לראשונה: 02/05/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם ע"ז "פסה", ומה מעמד הדתות בימינו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תהליך של 'פסייה' לקראת "יהיה ה' אחד ושמו אחד"; הדתות חלק מהמהלך; כשנאמר שהנוצרים עובדי ע"ז עוד לא נוצרו זרמים מקלישים האליליות. מקורות: הל' מלכים; פיה"מ חולין א; הרצאת הר"ד שפרבר; הראי"ה.
• מצות גיל: עבודת האלילים נחלשת, ע"ז מתגברת. נועם ממכון משה: מאמר, מסורה ליוסף ח"ה.

סיכום: לא הוכרע.

"מתייהדים" במגילת אסתר, ערב רב ו"שבעים פרי החג"

הועלה לראשונה: 26/09/2021 · חזרות: 09/03/2023 ("מתייהדים"); 15/03/2023 (ערב רב ו"נפש אשר עשו בחרן"); 16/03/2023 (אונקלוס)

השאלה: כיצד לפרש "מתייהדים", ערב רב שיצאו ממצרים, ושבעים פרי החג כנגד שבעים אומות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מתייהדים" – לא בהכרח גיור: "ייתכן שרק אימצו את התפיסה היהודית לגבי האלוהות"; "יהודי" אינו ביולוגי; פשט אצל חכמים גמיש (אסתר רבה ו, ב). הזורואסטרים – "הגיוני, אם כי אני עדיין לא מסכים". הערב רב "אינם מהשישים ריבוא", ואברהם ושרה לקחו "הנפש אשר עשו בחרן". ב-2021: "לא לכל קיבוץ אנושי התורה מתייחסת כאל מעצמה"; ארבע מלכויות אינן בהכרח שבעים אומות. מקורות: אסתר ח, יז; אסתר רבה ו, ב; בראשית יב, ה; שמות יב, לח; אונקלוס; רס"ג על התורה.
• מספר חסוי 04: מונותיאיזם לא מזהה יהודי; הם "מילו את עצמם". מספר חסוי 42: הרלב"ג אינו פשט. גיא האוס: אנוסים. מספר חסוי 16, מספר חסוי 43: ערב רב. מספר חסוי 41: 35 מול 35 (שעיר). רועי בן זריהם: הושענות.

סיכום: לא הוכרע.

הגדרת "גלות" ובכי על החורבן

הועלה לראשונה: 30/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם היעדר בית מקדש הוא גלות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "גלות זה אי הימצאות במקום שלך"; אי בנוי המקדש "חיסרון/אי שלמות במצב הגאולה". בכי צעירים מראה שהחינוך לא מבחין בין מצבנו למצב לפני שמונים שנה. "לגאולה נזכה בכל מקרה. השאלה מתי". "זה שאתה לא מצליח לבכות, זה בסדר גמור". מקורות: הל' תעניות ה; ערי מקלט.
• מספר חסוי 44: מאוכזב מהפוליטיקה. מספר חסוי 07: ההנהגה הדתית אינה דורשת מקדש. מספר חסוי 08: היעדר מקדש חלק מהגלות.

סיכום: במחלוקת.

טיפולי המרה ו"ערב רב דאתו מקליפת אדום"

הועלה לראשונה: 23/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: הוכחות שטיפולי המרה מועילים, ומושג "ערב רב" ברבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "טיפולי המרה" מונח רחב, יש מזיקים ו"מאוד נכונים"; הקבלה "מבוססת על תורה שבכתב ושבעל פה, תרצה או לא תרצה"; "סתרי תורה אינם מצייתים לכל כללי הרציונליות"; הדיון על מעשים; "זה לא קשור לפנימייה, אלא לאקלים חברתי". מקורות: הל' איסורי ביאה כא.
• מספר חסוי 20: גישה רציונלית. ד"ר רפאל מינס: אסור לאסור על בוגר. מספר חסוי 08: לינה משותפת בבגרות מבלבלת.

סיכום: נשאר במחלוקת; "אכמ"ל".

עמדות קצרות נוספות

• 19/10/2017 — יחס למורה נבוכים וברסלב — שלח קישור לדברי הרב אבינר על האיסור ללמוד מורה נבוכים, ללא הערה מהותית — מקור: אתר סרוגים.
• 25/10/2017 — הרמ"ק, היעב"ץ ושבתאי צבי — "לא כל מה שאמר שבתאי צבי בהכרח שקר גמור", ייתכנו ניצוצות אמת; רבנו לא דחה מכל וכל גמול לבעלי חיים — ללא מקור.
• 25/10/2017 — שיר השירים והקבלה — פשוטם של דברי הקבלה זר ולכן חייבו להסתירם; לפי אלי נגר אין זה מוכרח — ללא מקור.
• 02/11/2017 — זוהמת הנחש וכוח המדמה — זוהמת הנחש שפסקה בסיני צריכה הסבר, וכוח המדמה חשוב בנבואה — ללא מקור.
• 01/08/2019 — גאווה והתנגדות לחכמים — הביא את רס"ג על האדם המגביה עצמו ודוחה זקנים וחכמים — אמונות ודעות, סוף.
• 08/01/2018 — קבלה מול חקירה — החקירה יכולה לבוא רק על מה שהקבלה מסרה, ואין לחקור קבלות אחרות — "אם קרית לא שנית"; קהלת.
• 20/03/2018 — אחדות העם והביקורת — "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה" — אורות ישראל.
• 17/04/2018 — מאמר ד"ר שלום צדיק בעתניאל — "זה לא סותר את זה שהוא טועה בהבנת רבנו"; יש להכיר את סגנון הכותבים — ללא מקור.
• 26/09/2019 — חוקי טבע וחוקים רוחניים — שאל איך אנשים למדו מהרמב"ם שיש במציאות רק חוקים טבעיים — ללא מקור.
• 10/10/2019 — "ויהי ה' את יוסף" — "את = עִם"; המילה הוי"ה לפעמים מיוחסת למלאך — בראשית לט.
• 13/05/2020 — התפעלות בתפילה — שאל מהי התפעלות; במו"נ א, נד "כל התפעלות רעה" אך ראה ג, מה — מורה נבוכים.
• 08/07/2020 — "עגלא תילתא" — ברור שזו אגדה; הביטוי מופיע בתלמוד גם בהקשר פשוט — ללא מקור.
• 06/08/2020 — פיצוץ בביירות ונבואת ישעיהו כג — "משלים הם, ובימות המשיח ייוודע לכול לאיזה דבר היו משל" — הל' מלכים סוף; ישעיהו כג.
• 15/08/2020 — הזקנים והנערים (רחבעם) — הביא את עצת רחבעם נגד טענה שהרוח הצעירה נצרכת לקיום רצון ה' — מלכים א יב.
• 18/10/2020 — מצוות אמת ותכליתן קיומן — כל מצווה תכלית לעצמה — הקדמה לפרק חלק; מו"נ ג, יג.
• 08/01/2025 — בכי ריב"ז מול צוואת מארי — ריב"ז בכה כפעולה חינוכית; מארי כתב מסר אחר לצאצאיו — ברכות כח ע"ב.
• 06/08/2025 — מחלוקת הגר"א והחסידות — "כמו שלמדנו מהרב קוק, כל התהליכים הללו מתנהלים ב'דיאלקטיקה הגליאנית'" — ללא מקור.
• 31/10/2025 — שתיקת חכמים והתנגדות למורה — שאל מה משקלם של הרבנים המתנגדים, והסביר שהקבלה כוללת זרמים סותרים — ללא מקור.
• 26/03/2026 — הגדרת "נשמה" ברמב"ם — יש לוודא שהמושג זהה בכל המקורות; הנפש והשכל הדבק באדם במעשה מרכבה — פיה"מ חגיגה ב, א.
• 27/12/2025 — רבינו הקדוש — הכוונה לרבי יהודה הנשיא — ללא מקור.

כתיבת שמות קודש והגייתם כלשונם

הועלה לראשונה: 25/01/2018 · חזרות: 20/01/2025 (שאלה על כתיבת "יה" כשלעצמו וטענת התוספות שהאומר "יה" הוגה את השם)

השאלה: האם ראוי לכתוב שמות קודש על חפצי נוי ודפי מקורות, וכיצד יש לבטא אותם ("אלקים" או כלשונם, "חי ה'").

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בתשובת רבנו על פסוקים שנרקמו בטלית הוזכר שלא נרקמו שמות מפורשים אלא "ייי"; שגורות בפי אבותינו ברכות עם שם ה' כלשונו ("כן הוא מנהגנו מפורסם"); "חי ה'" הוא חלק מפסוק ו"מדוע שלא לאמרו כלשון הכתוב". ב-2025: "'יה' כשלעצמו כנראה שלא היו כותבים, אך בצירוף אותיות אחרות יש דוגמאות", ורבנו אינו מודה לתוספות. ראיות ומקורות: חתימת הלכות שבועות; תשובת רבנו על הטלית; פירוש המשנה; צילומי כת"י מוסקבה של שו"ת ראב"י אב"ד.
• נהוראי יהב: אין הצדקה לכתוב שמות קודש, רק פסוקים. ראיות ומקורות: גניזת קהיר ("ייי").
• יעקב בן משה (מספר חסוי 07): מארי סובר שיש להגות את השמות ככתבן, ו"אלקים" הוא זלזול. ראיות ומקורות: שו"ת הריבד.
• משתתף (מספר חסוי 09): כך גם חכמי ספרד. ראיות ומקורות: שו"ת מקווה המים; בן איש חי, תורה לשמה סי' תצו.
• צוריאל (מספר חסוי 30): מורי יוסף אמרו "חי ה'" בשטף עם השם.
• יהונתן קרני / שחר עדוי (2025): היו שכתבו "יה" כמו "אל"; מקור כתיבת "טז/יו" במניין המצוות.

סיכום: הוסכם להימנע משמות קודש בחפצים. בהגייה נוטים לבטא כלשונו; על "חי ה'" נשארה מחלוקת קלה בין אוהד לצוריאל.

"תנו לנו אחת מכן ונטמאה" – מסירת עצמו להצלת אחרים

הועלה לראשונה: 14/05/2019 · חזרות: אין

השאלה: בהלכות יסודי התורה ה, כל הנשים ייטמאו ולא ימסרו אחת מהן; האם אדם רשאי להקריב עצמו להצלת אחרים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "'נתינה' או 'מסירה' היא פעולה אקטיבית של ישראלי; 'ייטמאו' היא תוצאה פסיבית של פעילות הגוי". "אין איסור על אחד להקריב עצמו בשביל כולם, אבל לא שאחרים 'יקריבו' אותו". הישראל אינו עובר עבירה אלא עובר לחזקת הגויים, ודין "מוסר" מחייב צד שלישי. ראיות ומקורות: הל' חובל ומזיק ח, ט-יא להשוואה.
• משתתף (מספר חסוי 08): לפי מארי אין אדם רשאי להקריב עצמו אלא בשלוש העבירות, ואסור למסור יהודי ביד גוי.
• משתתף (מספר חסוי 02): הקשר להלכות ציבור ול"לא תעמוד על דם רעך".

סיכום: השואל קיבל את ההבחנה ש"במוסר חייב להיות צד ג'", ואוהד אישר.

הגדרת "הרוגי מלכות" וקידוש השם

הועלה לראשונה: 01/11/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם כל הרוג מלכות מת על קידוש השם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הפנה לאגרת השמד פסקה ד. ראיות ומקורות: אגרת השמד.
• שחר עדוי: אין הגדרה אלא אזכור; הרוג מלכות הוא מי שהמלכות הרגה אותו, וקידוש השם מי שמת על סירוב להפר. ראיות ומקורות: בבא בתרא י ע"ב; אגרת השמד.

סיכום: לא הוכרע.

שיתוף – "אני בטוח בקב"ה ובאדמו"ר הזקן"

הועלה לראשונה: 12/12/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר לומר משפט שמשלב את הקב"ה והאדמו"ר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם". אילו אמר רק "אני בטוח באדמו"ר" היה "פחות גרוע", שכן אפשר להבין "אלוהי האדמו"ר" (אף ש"אצל חב"דניקים אי אפשר לדעת"). ראיות ומקורות: סוכה מה ע"ב; ספר המצוות עשה ז.
• נהוראי יהב: זה שיתוף, ורק גויים לא הוזהרו עליו.
• משתתף (מספר חסוי 03): "ארור הגבר אשר יבטח באדם".

סיכום: הוסכם שיש כאן בעיית שיתוף; חגי הוסיף ביקורת על חסידויות.

בריאות הגוף, מאכלים מזיקים וסופגניות

הועלה לראשונה: 30/11/2021 · חזרות: 19/03/2024 (הערה: תאנים, ענבים ושקדים טובים לעולם, הל' דעות ד, טו); 14/12/2025 (סופגניות בחנוכה, מינון והנהגה נפשית)

השאלה: האם שמירת בריאות הגוף היא חלק מהתורה, והאם יש להימנע ממטוגן בחנוכה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "האדם אינו בהמה: הוא מצווה לשמור על בריאותו האדמית שמשולבת בה הגופנית והנפשית", ולכן ביום שמחה יש לאכול מאכלים המשמחים. על השאלה אם שמירת הבריאות חלק מהתורה: "כן". ב-2025: הכל עניין של מינון; "ויש מאכלות שהן רעים אבל אינם כמו הראשונות… לא לאכול מהן אלא מעט"; מי שכל השבוע אוכל סביר אין חשש בשבתות וחגים. ראיות ומקורות: הלכות דעות ד (ח, יד ועוד).
• נוגן צברי: הל' דעות ד הן עצה טובה ולא חובה.
• משתתף (מספר חסוי 45): בריאות גופנית חלק מדרך השלמות.
• גיא האוס (2025): "יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאד" וסופגניה בכללן; רבנים צריכים להוביל.
• משתתף (מספר חסוי 02): אין ביסוס שסופגניה אחת בשנה משפיעה.

סיכום: לא הוכרע; גיא הודה שאולי אוהד צודק לגבי הקטגוריה.

יין ושכרות

הועלה לראשונה: 07/09/2020 · חזרות: אין

השאלה: אלעד קאפח אמר שהרמב"ם רואה בשתייה אחד הדברים החמורים ביותר, גם ביחיד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הרמב"ם דיבר על שכרות ולא על כל שתיית יין, ועל מסיבות ולא על יחיד. שכרות אינה איסור הלכתי אלא קלקול מוסרי ביחיד ושפלות חברתית ברבים; היום יש גם סמים ומועדונים. ראיות ומקורות: לא הובאו (הלכות דעות, כפי שרמז).
• אלעד קאפח: הסכים לחלק מהדברים; טען שגם ליחיד הדבר נכון אך ברבים הקלקול גדול יותר.

סיכום: הוסכם ברובו.

חסיד מול כובש יצרו, ובפרט בעריות

הועלה לראשונה: 07/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: לפי שמונה פרקים פרק ו והל' איסורי ביאה כא, מי עדיף, החסיד או הכובש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא כל איסורי עריות אותו דבר. אין התאווה לאשתו נידה כתאווה לאשת חברו". בנידה עדיף הכובש (האיסור רק מחמת הציווי); באשת חברו יש פגם מוסרי ולכן עדיף החסיד. שאל אם תגובת ר' עקיבא ("ריח בשר נבילות") משקפת תהליך פנימי או נועדה להפיס דעת מארחיו. ראיות ומקורות: שמונה פרקים פ"ו; הל' איסורי ביאה כא, א.
• יוגב עמרם: במצוות שכליות עדיף החסיד, בשמעיות הכובש.
• ד"ר רפאל מינס: רבנו כותב במפורש שהכובש בעריות עדיף.
• spc / יהונתן קרני / נהוראי יהב: עיקר הדיון בדרגת הפרישות והחינוך להימנע מכל תאווה.

סיכום: מקובל החילוק בין שכליות לשמעיות; הרחבת אוהד נשארה כהצעה.

שרשרת לגבר, מלבוש תלמיד חכם וגדר חילול ה'

הועלה לראשונה: 16/08/2017 · חזרות: 17/08/2017 (הדיון עבר לשאלה אם שרשרת היא חילול ה', ואם בספק מחמירים)

השאלה: האם מותר לגבר לענוד שרשרת, ומה הגדר של פגיעה בכבוד ת"ח.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין הבדל מהותי בין שרשרת לטבעת לנוי; "כל ישראל 'בני מלכים'"; בספק "בוודאי שלהקל, כך כתב רבנו". "חילול ה' הוא במעשים לא מוסריים", ולא בלבוש; "הרגל ציבור שלם ללבוש חלוקא דרבנן… הוא הגורם לחילול ה' מהיותר גדולים". ראיות ומקורות: פיה"מ כלים יב, א ("רבידי הזהב"); הל' יסודי התורה ה, יא-יג.
• ערן חבשוש: שרשרת היא סממן נשי או של עמי ארצות. ראיות ומקורות: הל' דעות ה, ט.
• משתתף (מספר חסוי 46): בספק מחמירים בגלל חשש חילול שמים.
• בנימין שרעבי ושני משתתפים נוספים: מנהג עדות המזרח; ת"ח מתימן ענדו טבעת.
• אלי נגר: לבוש תלוי תרבות; הביא את הלצת מארי על עגילים; מסכים שחילול ה' שייך בעיקר למוסר.

סיכום: רוב המשתתפים הסכימו שאין חילול ה'; מספר חסוי 46 נשאר בדעתו.

"לא יספר עם אישה בשוק" ומשמעות "שיחה" בלשון רבנו

הועלה לראשונה: 27/09/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם אסור לבחור ובחורה להיפגש במקום ציבורי בגלל "ולא יספר עם אישה בשוק".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא יספר" ולא "לדבר": "אלו הדרכות לכתחילה, לחכם, לא איסור כלל". מוטב לפגוש במקום ציבורי כדי לא להגיע לאינטימיות מחשבתית. "'שיחה' באה לציין בעיקר דיבורים סתמיים שאין בהם צורך ותועלת". ראיות ומקורות: הל' דעות ה, ו-ז; ב, ד; ת"ת ג, יג; תפילה ד, יח; שבת כד, ד; אישות טו, יז; סוטה ד, יח; חגיגה ה ע"ב; פיה"מ אבות א, ה ו-א, טז.
• נוגן צברי: זו הנהגה ולא הלכה; מותר לשוחח, מומלץ לא להרבות.
• יאיר עוזרי: דיבור חד-סטרי, שיחה דו-סטרית; שיחה שיש בה צורך אינה בטלה.
• משתתף (מספר חסוי 07): שאל אם הכוונה לת"ח בלבד.

סיכום: הסכמה שאין איסור גמור; נשארה מחלוקת בהגדרת "שיחה".

"בעל לשון הרע" לעומת "המספר בלשון הרע"

הועלה לראשונה: 27/08/2020 · חזרות: 28/08/2020 (הל' דעות ז, ד: "כאילו כפר בעיקר", "והמקבלו יותר מן האומרו")

השאלה: האם האומר לשון הרע אין לו חלק לעולם הבא, והרי רוב ישראל נכשלים בו; ומה שיטת מארי בהבנת "בעל לשון הרע".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "בעל לשון הרע הוא אכן המספר. טכנית. אלא שבמקרה שלו הכמות הופכת לאיכות", כלומר מי ש"קבע את עצמו לכך". הנוסח עם "אבל" הוא נוסח כתבי היד לפי מארי עצמו, אך מארי הכריע אחרת. ראיות ומקורות: הל' דעות ז, ג-ד; מהדורות מארי, ממרא ומקבילי.
• נהוראי יהב: "כולם באבק לשון הרע ורובם בלשון הרע", ולכן אי אפשר שאין להם חלק; מארי אינו חולק על הכס"מ.
• משה קורח (מתמלל): לשיטת מארי זה הסבר של המונח הקודם; הנוסח שהביא אוהד אינו נוסח כתבי היד.

סיכום: אוהד ומשה קורח חלוקים בהבנת מארי ונוסחו.

מיהו "אחיך" לעניין שנאה ואבל – חילונים ופורשים מדרכי ציבור

הועלה לראשונה: 27/02/2023 · חזרות: 02/05/2023 (הערה: מי שמחליט שאינו חייב לקבל עליו אחר "אין לו חלק לעולם הבא")

השאלה: האם חילוני נחשב "אחיך", והאם הפורשים מדרכי ציבור נכללים בדין השנאה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא "כל הפורשין מדרכי ציבור… אין מתאבלין עליהן" ו"הלוא משנאיך ה' אשנא", אך הדגיש: "לא כל מי שאינו מקיים מצוות כלל יוצא אוטומטית מהגדרת 'אחיך'. זה מורכב יותר". ראיות ומקורות: הל' דעות ו, ה-ו; הל' אבל א, י; הל' תשובה ג, יא.
• משתתף (מספר חסוי 35): האם אז כל חילוני כבר לא "אחיך".
• משתתף (מספר חסוי 43): ההגדרה "כשאר האומות", והחילוני המצוי אינו כן.
• spc: ההגדרה בסוף הל' רוצח, אגרת השמד ודין השבת אבידה.

סיכום: לא הוכרע; הוסכם שאין לראות כל חילוני כפורש מדרכי ציבור.

צדקה ורחמים כלפי גויים וערבים – "לא תחונם", דרכי שלום ו"המרחם על האכזרים"

הועלה לראשונה: 02/12/2019 · חזרות: 03/12/2019 (מו"נ ג, לט; דין גרים ובני חסות; דיון מדיני ממושך; בנימין והרחמים על מוכר ערבי); 05/12/2019 (תרומה לארגון ערבי)

השאלה: האם יש צדקה ורחמים כלפי גויים וערבים, ומה הדין כלפי ערבים תושבי הארץ.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לכאורה אין צדקה לגויים בכלל 'לא תחונם'"; אדם פרטי אינו נותן לאויב על חשבון עניי עמו, אך למדינה בתועלת מדינית יש מקום. "אין צורך לאבד רחמים על שום בריה. הרגש הוא דווקא מידה טובה", אך "מרחם על אכזרים" הוא במעשה ולא ברגש. הציטוט "הרחמנות על הרשעים המשחיתים אכזריות על כל הבריות". "יש פה עם ששב לביתו, ויש אספסוף שהתנקז לכאן ורוצה להשמידו"; הפתרון "גירוש, אפילו עם פיצוי; הכי הומני"; ההורשה "לא 'ירושה' אלא 'חובת הורשה'", בתנאי שה' נתן כוח. ב-05/12: "קודם נוכיח שאותו אחד לא מאלה", ו"כל המתחכם לתת לאויב נכשל בכך". ראיות ומקורות: מו"נ ג, לט; הל' מלכים ו, י, י"ב; תהלים קלז, ח-ט; משלי כו, כה; שמות כג, כט-ל; בבא קמא טז ע"ב ("הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים").
• משתתף (מספר חסוי 07): לא תחנם רק בעובדי ע"ז, והמוסלמים שלמים ביחודם; זהות ומוצא קובעים.
• בנימין שרעבי: יש לראות כל אדם לגופו.
• מצות גיל: הערבים בני חסות; הציע גיור, פדרציה או הסכם שלום; מתנגד לגירוש כבלתי מעשי.
• יוגב עמרם / נועם: הארץ הובטחה לישראל; הל' מלכים י, יב ("דרכי שלום").

סיכום: מחלוקת מהותית; אוהד מחמיר בחזקת האויב.

חובת לימוד התלמוד לשיטת הרמב"ם (גמרא מול משנה תורה)

הועלה לראשונה: 25/04/2017 · חזרות: 17/10/2021 (ד"ר מינס: "תלמוד" אינו הגמרא ולרוב האנשים זה "איבוד הזמן"; יהונתן ונועם נוספו)

השאלה: האם ללמוד גמרא הוא חובה לפי רבנו, לנוכח אגרות הרמב"ם ש"התכלית ממה שנתחבר בתלמוד כבר נגמרה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: השליש השלישי של לימוד תורה ("יבין וישכיל… וידין במידות") אינו אפשרי בלי הבבלי, ולכן לימוד התלמוד "חובה עצמית כחלק מגדרי מצוות תלמוד תורה". הלשון באגרות הובאה מכלי שני והיא הדרכה פרטית. ב-2021: "ההקדמה למשנה תורה, עם כל חשיבותה, אינה יכולה לגבור על המבואר בהל' ת"ת"; הבעיה היא "איבוד הזמן במשא ומתן", לימוד בלי מסקנה להלכה, ולכן יתרון להרי"ף. ראיות ומקורות: הל' ת"ת (חלוקת שליש); אגרות הרמב"ם עמ' קלו הע' 29; איגרת תחיית המתים; הקדמת פיה"מ; "ליגמר איניש והדר ליסבר".
• שמעיה אפל: התלמוד אינו מוגבל לבבלי; הדף היומי בלי הלכה לא היה מתקבל על דעת רבנו. ראיות ומקורות: מארי ת"ת פ"א אות מט.
• מאור / spc: מארי לימד גמרא 12 שעות מול 2 שעות רמב"ם.
• ד"ר רפאל מינס (2021): "תלמוד" ברבנו אינו הגמרא; אין צורך בגמרא לפסוק הלכה.
• יהונתן קרני (2021): בהל' ת"ת כתוב ללמוד כל התלמוד; אפשר לפסוק ממשנה תורה בלי ידיעה תלמודית.

סיכום: אוהד, מאור ו-spc בצד אחד; מינס חולק; נשאר במחלוקת.

ליל שבועות, גריסת פסוקים ו"מצוות החג"

הועלה לראשונה: 01/06/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם קריאת קטעי פסוקים בליל שבועות היא לימוד וקיום מצוות החג.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה לא 'מצוות החג'" – אלו אכילת בשר ושתיית יין, עולת ראייה ושלמי שמחה. "שליש מקרא" הוא גריסה בעלמא; "בדורנו, כולנו בתחילת הלימוד" ולכן עדיין גורסים, פחות משליש. ראיות ומקורות: הל' ת"ת (חלוקת שליש מקרא).
• אלי נגר: ביזבוז זמן; הגריסה לתחילת הלימוד בלבד; מוטב ללמוד בהבנה.
• בנימין שרעבי: פסוקי תנ"ך מובנים ולכן קריאתם ודאי לימוד.

סיכום: לא הוכרע.

לימוד תורה לנשים

הועלה לראשונה: 07/01/2020 · חזרות: 08/01/2020 (הרחבה על שלישי הלימוד ועידוד נשים)

השאלה: האם רצוי לפי משנת רבנו שנשים ילמדו גמרא באופן ממוסד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "בוודאי". האיסור הוא "רק אב המלמד בתו. לא אישה הלומדת בעצמה", ו"מי שלומדת בעצמה הוציאה את עצמה מ'רוב הנשים'". טענת "הוצאה להלכה בלבד" סותרת את שילוש הזמן בהל' ת"ת. האגרת לתלמידו הנחיה אישית. "צריך לעודד אותה ללמוד כל חלק בתורה", גם כמשקל נגד תרבות אדום, ו"אין לך כלימוד התלמוד כדבר שמחבר לסמכות חכמים". ראיות ומקורות: הל' ת"ת פ"א; הל' ממרים ג, ג.
• משתתף (מספר חסוי 08): רבנו אוסר על רוב הנשים, ובוודאי בלימוד ממוסד; "בטל הטעם, לא בטלה התקנה". ראיות ומקורות: הל' ת"ת א, יג.
• יוגב עמרם: אשה שרוצה תלמד, אך המגמה לעודד אינה מתאימה.
• ד"ר רפאל מינס: גמרא אינה מתאימה גם לרוב הגברים.

סיכום: מחלוקת; אוהד תומך, מספר חסוי 08 ויוגב מסתייגים.

שכר נשים במצוות שאינן חייבות בהן (לולב ות"ת)

הועלה לראשונה: 11/10/2025 · חזרות: אין

השאלה: האם יש שכר לאישה על נענוע ארבעת המינים ועל מצוות עשה שלא נצטוותה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש שכר: "אישה שלמדה תורה יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש… אלא פחות ממנו", והכתוב "יש" ולא אפס. ראיות ומקורות: הל' ת"ת א, יג.
• רמי שרעבי: מנענעים בבית ואין שכר; אולי נתפשר על שכר פחות.
• spc: "פחות" יכול להיות אפס; יש להשאיר שכר לקב"ה.
• נועם ממכון משה: מהתלמוד בקידושין ובע"ז משמע שיש שכר לאינו מצווה ועושה; ופסק רבנו בהל' ת"ת א, ג.

סיכום: נועם הסכים עם אוהד; רמי הסכים לשכר פחות; spc נשאר בספק.

חינוך תינוקות: גיל כניסה ללימוד וחזקת הילדים אחרי גירושין

הועלה לראשונה: 21/06/2021 · חזרות: אין

השאלה: אצל מי הילדים עד גיל שש, ומה דין אב המלמד תורה לפני שש ("אין מכניסין פחות מבן שש").

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי התורה הילדים בחזקת האב; החזקה אצל האם תלויה ברצונה. האב מלמד "מעט מעט פסוקים עד שיהיה בן שש או שבע"; "פחות מבן שש אין מכניסין" נאמר בהקשר "ומכה אותן המלמד", ואם כוחו מספיק מכניסים מוקדם ("כמו שהיה בתימן"). ראיות ומקורות: הל' גירושין ב, כ; הל' ת"ת א, ו; ב, ב; שו"ע ורמ"א יו"ד רמה, ח.
• משתתף (מספר חסוי 47): עד שש הילדים אצל האם; "אין מכניסין" בלי תנאי; האשים בסילוף.
• משתתף (מספר חסוי 48): בזכות אבא מארי עלו לתורה ותרגום מגיל 3.5.
• spc: אין לסחור בגט.

סיכום: נשאר במחלוקת ("נסכים שלא להסכים").

חינוך הבן: חובת האב, האם והיקף החינוך

הועלה לראשונה: 11/11/2022 · חזרות: 12/11/2022 (חובה על בית דין כ"אביהן של יתומים"; מקור ממתנות עניים)

השאלה: היכן רבנו כותב שאב חייב לחנך את בנו מעבר ללימוד תורה, והאם גם האם מצווה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: האב מחנך למצוות, ובכללן "ללכת בדרכיו" – תיקון המידות, לפיתוח אישיותו בכל צדדיה. "החובה על האב. אם אין אב – על בית הדין… על האם אין חובה." ראיות ומקורות: הל' מתנות עניים י, טו-טז ("ולהנהיג הבנות בדרך ישרה").
• נהוראי יהב: "לחנך" הוא להרגיל לפי פיה"מ מנחות.
• משתתף (מספר חסוי 16): שו"ע סימן שמג ומשנ"ב: יש אחרונים שהחינוך גם על האם.
• יגאל גיל: קטן פטור; החיוב על האב.

סיכום: אוהד קבע שהחובה על האב בלבד; שאלת האם נשארה פתוחה.

שכר ומלגה על לימוד תורה – "אסור ליהנות מדברי תורה", "עת לעשות" ומלגות לאברכים

הועלה לראשונה: 24/05/2018 · חזרות: 16/09/2019 (תמיכה בת"ח מול ת"ת ג, י-יא); 23/10/2019 ו-24/10/2019 (תשובה ריח, דרגת האיסור, "הנאה", ר' טרפון); 27/06/2023 (דרגת האיסור: מוסר וחסידות); 11/06/2025 (הערה: "אפילו הרמב"ם לא פסק זאת כהלכה ברורה"); 28/10/2025 ו-31/10/2025 (המספיק לעובדי ה': בטלנים שבבית הכנסת); 14/07/2026 (הערה: רבנו לא מנה לומד בשכר בין מחללי השם)

השאלה: האם קבלת מלגה מישיבה או מהמדינה ללימוד תורה אסורה לפי רבנו, ומה תוקף היתר מארי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש להבחין בין לומדי ישיבות ל"נושאי תפקידים ציבוריים"; "המדינה מסבסדת כל לומד אינטלקטואלי… ולא תהא כוהנת פחותה מפונדקית". האיסור הוא "על דרך המוסר והחסידות. לא איסור דיני מובהק"; "האריכות והחריפות" בפיה"מ הן "חולשת האיסור ברמה ההלכתית" (פרק מוסר ותוכחה ולא פסיקה); חילול ה' שם הוא "קרוב ללפנים משורת הדין" ויחסי לזמן ומקום. הקשה: "הנאה מהשמחה? מהכבוד?", ומי שעובד חצי יום ומקבל מלגה זעומה. "אברך אינו 'מתפרנס מהתורה' אלא מקבל מלגה זעומה, פיצוי על הקדשת הזמן"; "למה הרמב"ם לא פסק זאת כהלכה פשוטה?". ב-2025 הביא מהמספיק לעובדי ה' שמלגה היא תפקיד ציבורי ועל הציבור לממן. ראיות ומקורות: פיה"מ אבות; הל' ת"ת א, ח-ט; ג, י-יא; הל' יסודי התורה ה (סוף); שו"ת הרמב"ם סי' ריח; המספיק לעובדי ה' פרק כה; משנה מגילה "עשרה בטלנין"; מארי התיר מלגה מישיבה.
• ד"ר רפאל מינס: "מארי התיר אך רבינו אסר"; רבנו כותב במפורש שאין לקבל כסף על לימוד תורה; ניגוד עניינים וקבלת שכר פוגמת ביכולת פסיקה; ההלכה אינה דמוקרטית; די בעשרה בטלנים; "עת לעשות" היא ההצדקה היחידה.
• יונתן עמיאל: חז"ל ברורים; רבנו התנגד אף למס מרצון; "נוטל חייו מהעולם הבא" אינו איסור יבש אך חמור בפיה"מ.
• ר' יאיר עוזרי: תשובה ריח עוסקת במעשה שאינו הגון בלבד; ההנאה האסורה כספית; הציע עבודה 3 שעות ביום ולימוד 9.
• יגאל גיל: רבנו מבחין בתשובה ריח בין סוגי איסורים; ספק אם "עת לעשות" חל על היתר קבוע; יש להסתמך על הרמב"ם ולא על מנהגי תימן.
• יוגב עמרם / נועם ממכון משה: רבנו עצמו השתמש ב"עת לעשות"; מארי התיר מלגה מהישיבה או המדינה (שו"ת הריב"ד).
• יהונתן קרני / שחר עדוי: הרמב"ם לא פסק זאת כהלכה פשוטה אלא "דברי הכוונה" (לפי הבבלי אסור על תושבע"פ, ולפי הירושלמי מותר גם על משנה); שחר: "חלל את השם" אינו דבר של מה בכך, ובדבריו חילול ה' אינו רק מוסר.
• נהוראי יהב: תמיכה פירושה פרקמטיא, ומארי לא היה מתנגד לתרומה לכולל; בנימין שרעבי: זו דמוקרטיה; spc: מלגה לגופים ולא אישית.

סיכום: נשאר במחלוקת לאורך השנים; אוהד עקבי שמדובר בהנחיית מוסר בעלת מדרגות ולא איסור דיני מובהק, ואף הפסיק את הדיון ("זה לא ייגמר").

ביזוי תלמידי חכמים ברשת – מי רשאי לבקר ומתי

הועלה לראשונה: 10/05/2018 · חזרות: אין

השאלה: אתר המבזה את מרן וגדולי ישראל; האם מבזיו יצאו מכלל ישראל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אתר כזה מוכיח ש"היראת שמים שבו מזויפת". אדם שגדולי הדור אמרו שהוא בעייתי אפשר לחשדו ולא לכבדו, אך לא לבזות; מותר לבזות רק אדם רע ומזיק. חכם הנחלק על חכם – "אורייתא מרתחא ליה"; "כשאדם מן השורה נחלק על חכם, זה בטוח לא מהתורה". ראיות ומקורות: הל' ת"ת ו, ג; "אין בור ירא חטא"; שבתי צבי זכה תחילה לתמיכה.
• ד"ר רפאל מינס: לפי דבריך אסור היה לבזות את שבתי צבי; טענות האתר מנומקות.
• יונתן עמיאל: ת"ח ניכר בהיקף ידיעותיו; הביא את הבן איש חי על השגות הראב"ד.
• Morsamina / שי שבח: גם אם נכון, אין זו דרך התורה; לרש"י כללים אחרים.

סיכום: נשאר במחלוקת.

הוראה בלי סמיכה והגדרת "ראוי להוראה"

הועלה לראשונה: 09/11/2025 · חזרות: אין

השאלה: היכן רבנו כותב שצריך סמיכה להורות לרבים, והאם יש הבדל בין הוראה ליחיד לרבים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אסור לקבוע עצמו להוראה עד שמת רבו, ומי שלא הגיע להוראה ומורה "שוטה רשע וגס רוח"; מהל' סנהדרין א, י נראה "שכל שאר החברים… אינם צריכים להגיע לגדר של 'ראוי להורות בכל התורה כולה'". ראיות ומקורות: הל' ת"ת ה, ו-ח; הל' סנהדרין ד, ח; א, י.
• יצחק מיסק: האם הסמכה בימינו מתיישבת עם הרמב"ם, ואם אסור אפילו לעצמו.
• נהוראי יהב: אין בתלמוד גדר "ראוי להוראה".

סיכום: יצחק קיבל; לא הוכרע לגבי הוראה ליחיד.

מי שנידוהו בחלום והתענית על חלום רע בימינו

הועלה לראשונה: 24/01/2022 · חזרות: אין

השאלה: מה טעם ההלכה שמי שנידוהו בחלום צריך התרה, והאם גם היום מתענים על חלום רע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו", ולכן צריכוהו התרה כדי שיתעורר לפשפש במעשיו; "אינו 'מנודה' מצד הדין". בחלום רע אפשר להיעזר בלשון "ונפשו עגומה" האינדיבידואלית: מי שלא הושפע, "בשבילו זה לא 'חלום רע'". ראיות ומקורות: תעניות א, יג; ברכות נב.
• משתתף (מספר חסוי 07): האם אמירת "חלומות שווא ידברו" עוקרת את ההלכה.
• משתתף (מספר חסוי 49): לא זה מה שהרמב"ם כותב.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "לא עקרתי את ההלכה, אלא עקרתי את המציאות".

סעודת סיום מסכת

הועלה לראשונה: 24/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: תימנים לא עשו סעודה בסיום מסכת; האם יש לכך מקור בתלמוד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "בתלמוד מובא שכך היה מנהגו של אביי"; "יומא טבא לרבנן" פירושו סעודה בבשר ויין. לא תיקנו לעשות כך, "אבל מי שכן עושה ונוהג, הרי מנהגו ממקום קדוש יהלך". ראיות ומקורות: שבת קיח ע"ב-קיט ע"א; ברכות מו.
• נהוראי יהב: מנהג תימן מצווה בהדרן; הסעודה מעודדת למידה.
• משתתף (מספר חסוי 16): לא נהגו כיבוד מיוחד (ספר החילוקים לזהר עמר).

סיכום: סעודה מותרת ורצויה כמנהג, ללא חובה.

המימונה – חג עם רקע זר וחגיגה במוצאי חג

הועלה לראשונה: 17/04/2017 · חזרות: 18/04/2017 (אסרו חג ו"בריה דמועדא")

השאלה: נטען שמקור המימונה אלילי; האם יש כאן "דרכי האמורי".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: השאלה אינה מקור החג אלא על שם מה חוגגים היום. "התורה מתדמה לטבע תמיד ומשלימה את הדברים הטבעיים", ולכן אין פסול בחגים מקבילים לחגי העמים; כשם ששמיני עצרת בא "להשלים בו את השמחות שלא היה אפשר לעשותן בסוכות". ב-18/04: "הוספה מחול על הקודש היא גם ביציאה". ראיות ומקורות: מו"נ ג, מג; סוכה מה ב; רש"י שם; ירושלמי ע"ז א, א ופני משה; ב"י או"ח תצד; רש"י ויקרא כג, לו.
• בנימין שרעבי / יהונתן קרני: יש לברר את המקור אצל חכמי מרוקו.
• נהוראי יהב: אין סממן אלילי, והדיון ההלכתי אינו מתחיל.

סיכום: אוהד ונהוראי מקלים; בנימין ויהונתן מבקשים בירור נוסף.

חגיגת היוצא מבית האסורים – י"ט כסלו

הועלה לראשונה: 11/12/2017 · חזרות: אין

השאלה: בהל' ע"ז פרק ט חגיגת היוצא מבית האסורים מנויה בע"ז של הגויים; האם נוגע ליהודים החוגגים את שחרור האדמו"ר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: גוי היוצא מבית האסורים חוגג לע"ז שלו; אם יהודי יחגוג לע"ז שלו, אולי גם הוא יהיה אסור. ראיות ומקורות: הל' ע"ז ט.

סיכום: ההיקף הוסבר; לא נדון הלאה.

שמות חודשי הלוח הבבליים והזכרת שם ע"ז

הועלה לראשונה: 15/06/2026 · חזרות: אין

השאלה: מה הייתה דעת הרמב"ם על שמות חודשים שמקורם באלים בבליים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: חציים או יותר מופיעים במקרא (תמוז ביחזקאל, אלול בנחמיה, טבת באסתר); "תמוז לא כחודש אלא כאליל" ספציפית. על ההשתחוויה בלכה דודי: "זה לא לכיוון השמש אלא לכיוון שבת המלך". ראיות ומקורות: קהלת ט, ו.
• דן עמיאל: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" מותר כשהכתוב מזכיר. ראיות ומקורות: ר' יוחנן בסנהדרין; הל' ע"ז.
• משתתף (מספר חסוי 18): לא כל החודשים על שם אלים; מאמר על אטימולוגיות הלוח.

סיכום: לא הוכרע.

אמירת "חג שמח" לנוצרים ביום אידם

הועלה לראשונה: 25/12/2022 · חזרות: אין

השאלה: היכן ההלכה שאסור לאחל להם חג שמח.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ציטט "ושואלין בשלומן, ואפילו ביום אידם, מפני דרכי שלום… בשפה רפה וכובד ראש". אחר כך: "חג שמח" אינו סיפור שבח, לא דורון ולא שיפוט ערכי, אלא אמירה סתמית מפני דרכי שלום. ראיות ומקורות: הל' ע"ז י, ה-ו; ד.
• משתתף (מספר חסוי 50): אסור לספר בשבח הגוי (י, ד) ולשלוח דורון (י, ב); "שואלים בשלומם" הוא "מה שלומך" ולא "חג שמח", שמכיר בחג.

סיכום: נשאר במחלוקת.

הדמיון ללבוש הגויים – יהודי תימן ולבוש ערבים

הועלה לראשונה: 13/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם יש איסור "ובחוקותיהם לא תלכו" ללבוש ערבי, והאם יהודי תימן נבדלו בלבושם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שורה תחתונה: היהודי ניכר במלבושו מלבוש הגוי"; "אין דנים כפר גלובלי מכפר שאינו גלובלי"; כנראה הבדל בין עיר לכפר. ראיות ומקורות: סוף ה"מבוא" בספר מארי.
• נוגן צברי: אין הבדל מהותי חוץ מפאות; לבוש מוסלמי מותר.
• נהוראי יהב: הבדלים גדולים: כובע, אבנט, פגיון. ראיות ומקורות: ספר צילומי חייבי.
• איתי טיירי: לפני גירוש התרכים היו מלבושי היהודים קרובים למוסלמים. ראיות ומקורות: עמרם קורח, סערת תימן.

סיכום: נשאר במחלוקת.

שיער ארוך לגבר ואיסוף בקוקו – "כמנהג המדינה"

הועלה לראשונה: 19/07/2020 · חזרות: אין (בהערה קצרה מ-10/06/2018: מקור דעת מארי על גילוי ראש משום חוקות הגויים, ספר אהבה עמ' קנו)

השאלה: מהו האיסור בגידול שיער לגבר, והאם יש בקוקו משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מה האיסור בלגדל שיער ולאוספו?" – האיסור הוא רק במקום שאין עושים כך אלא נשים, והכל "כמנהג המדינה". ראיות ומקורות: הל' ע"ז יב, י-יא.
• משתתף (מספר חסוי 48): אולי "לא ילבש גבר"; הרב ערוסי.
• יוגב עמרם: מה שמקובל בחברה בפועל קובע.
• ד"ר רפאל מינס: מי שלובש קמיץ יש חשש שמלת אשה.

סיכום: נשאר במחלוקת; הדיון גלש לוויכוח על ציונות דתית וחרדים.

גילוח זקן: מכונות, משחות, פינצטה ושיעור "גילוח"

הועלה לראשונה: 30/08/2017 · חזרות: 06/05/2018 (משחת משעי ותלישה בפינצטה); 21/10/2020 ו-22/10/2020 (מכונות גילוח, "פטור אבל אסור", ויכוח עם נכד מארי)

השאלה: מהו גדר איסור השחתת הזקן במכונה, ובמספריים, בסם ובתלישה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: 2017: במספריים פטור אך אסור מדרבנן; "אם היא מגלחת – אסור", וצריך לברר שיעור זיפים. 2018: "משעי אינו אסור"; השרת שיער בסם אינה "גילוח"; "לתלוש לא מצאתי שנאסר" (רהיטני ומלקט אינם תער). 2020: "אין. כל שיטת מספריים כעין תער אסורה"; מקבל את דיוק מארי "פטור אך אסור", ולכן מכונות שמטרתן גילוח חלק אסורות; "אין כזה דבר 'מכונות כשרות'… תלוי מה עושים איתה"; אם נשארים זיפים ניכרים אינו כעין תער; שפם מותר. ראיות ומקורות: הל' ע"ז יב, ב, ה, ח; הל' נזירות ה, יא-יב; משנה מכות פ"ג ופירוש רבנו; שבת קז א; שו"ת הריב"ד.
• אלעד קאפח (נכד מארי): אין ללמוד מנזיר; מארי התיר מכונות מסוימות; המרגיש זיפים אינו משחית; אמירה נחרצת מטעה.
• spc: ההיקש מנזיר חידוש שלא שמע ממארי; צריך עיון.
• משתתף (מספר חסוי 43): הכס"מ: "פטור" לאו דוקא ולכתחילה שרי.
• ד"ר רפאל מינס: הפשט שמספריים מותרים; ספק דרבנן לקולא.
• יאיר עוזרי: הרישא "ואינו חייב עד…" מוכיחה שה"פטור" הוא מעונש בלבד; תמך באוהד.
• בנימין שרעבי / משתתפים נוספים (2018): מה ההבדל בין רהיטני לתער ולמה בנזיר אסור לתלוש.

סיכום: במחלוקת; אוהד עקבי באיסור מכונות המגלחות, ומתיר סם ותלישה.

כתובת קעקע, איפור קבוע וציורי חינה

הועלה לראשונה: 05/01/2018 · חזרות: 05/05/2019 (חינה וקעקוע מודרני בלי שריטה)

השאלה: האם כתיבה בעט על העור, איפור, חינה וקעקוע מודרני נכללים בכתובת קעקע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: כתובת קעקע כוללת כתיבה (שריטה) וקיעקוע (צבע קבוע); דאורייתא – שניהם, וכל רכיב לבדו מדרבנן. כתיבה בעט או איפור הם "צבע על הגוף", כי "חמימות בשרו מעברת הכתב"; הראיה מגט החקוק על יד עבד; נימוק האיסור הוא רישום קבוע. חינה נעשית מבחוץ ודוהה ולכן אינה בכלל האיסור. היום יש רישום מתחת לעור בלי שריטה (איפור קבוע) – "צריך עיון", ואולי "נלמד זכות" ש"זה רק דרבנן". ראיות ומקורות: הל' ע"ז יב, יא; הל' שבת יא, טז; הל' גירושין פ"ד.
• משתתף (מספר חסוי 30) / (מספר חסוי 51): "כתב ולא רשם בצבע… פטור" אך אסור; הודה אחר כך שרישום אינו קבוע בלי שריטה.
• משתתף (מספר חסוי 01): טהרת הבית ג מתיר איפור.
• spc: שמועה בשם מארי לאסור מדרבנן.
• בנימין שרעבי / נוגן צברי (2019): איך רושמים מתחת לעור בלי שריטה; יש קעקוע בלייזר.

סיכום: בחינה ובאיפור לא הייתה התנגדות מהותית; אוהד: מותר לפי הרמב"ם. בקעקוע מודרני נשאר "צריך עיון".

קעקוע ושליח לדבר עבירה

הועלה לראשונה: 06/04/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם המתקעקע עבר עבירה, והרי "אין שליח לדבר עבירה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הכותב כתובת קעקע בבשרו של חברו, והיה חברו מסייע – בזמן ששניהם מזידין שניהם לוקין". על טענה שאם לא הזיז את היד לא עבר: "מי שליבו נוקפו אומר כן". ראיות ומקורות: הל' ע"ז יב, כב.
• נהוראי יהב: מסייע – פשט את ידו והזיז אותה.
• משתתף (מספר חסוי 02): עבר בלאו; דומה לסוגיית בבל תקיף במכות.

סיכום: הוכרע לחומרה: עבר בלאו.

איסור קריאה בספרי עבודה זרה והרהור אחר עיקרי הדת

הועלה לראשונה: 10/09/2017 · חזרות: 05/11/2020 (חריגים: האם רבנו קרא); 22/07/2023 (איסור ההרהור וחקירה חופשית); 11/11/2025 (ספרים חיצוניים וספרי מינים); 12/11/2025 ("ספרי המירס" בירושלמי ובמשנת ידיים)

השאלה: האם אסור לקרוא בספרי ע"ז ובספרות זרה, ומה הגבול והחריגים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ציווה ה' "שלא לקרות באותן הספרים כלל" והאיסור כולל כל מחשבה העוקרת עיקר. 2020: רבנו קרא – "ברור שכן"; "אסור לקרוא גם בלי להיפנות; אלא שעיקר האיסור מטעם הפנייה, אז יש אנשים יוצאי דופן… אבל ככלל אסור", ולא צוינו החריגים "כדי לא לפתוח פתחים למתחכמים". 2023: "האיסור הוא כמות שהוא"; ליחידים ראויים אפשר להתיר. 2025: שתי הגדרות לחיצוניים (ספרי קודש שלא נכנסו למקרא, וספרי המינים); תלמיד חכם בקי שתפקידו מחייב רשאי כמו רבנו; "הלכה ואין מורין כן" – האיסור הציבורי לתועלת ההמון; "ספרי המירס/הומירוס" – בירושלמי ההומרוס היווני שדבריו בטלים, ובמשנת ידיים ספרים המתנגדים לתורה, ואין צורך בדוחק הבאר שבע. ראיות ומקורות: הל' ע"ז ב, ב-ד; ויקרא יט, ד; דברים יב, ל; פיה"מ אבות ב ו-א, ג; הל' סנהדרין ב, א; מו"נ ג, כט; ירושלמי סנהדרין; הראי"ה (מידות הראי"ה, צניעות); באר שבע סנהדרין ק ב; יסוה"ת ב, ג; ז, ב; ז, טו.
• אלי נגר / יהונתן קרני (2017): גם הקורא ברמב"ם נחשף לדברי עובדי אלילים; חובת הלימוד מ"אתה למד להורות" (שבת עה).
• בנימין שרעבי: אין הוכחה שרבנו קרא; הרמב"ם אמר לקרוא ספרי מדע (2025).
• משתתף (מספר חסוי 52) / גיא האוס: הדיין חייב לדעת דרכי ע"ז; "הקורא" הוא הקניית קדושה (הרב שרקי).
• משתתף (מספר חסוי 24): אי אפשר לקבל איסור שמונע גישה לאמת; הדברים בפיה"מ אינם קשורים ל"לא תתורו".
• יהונתן קרני (2025): הנוסח "ספרי המירס" מוסכם בכתבי יד; שובש בחילוף ס-ם.

סיכום: נשאר ללא הכרעה; אוהד עקבי: אסור ככלל, וחריג לת"ח בקי שתפקידו מצריך; הנוסח הוסכם עם יהונתן, והפירוש נשאר פתוח.

כניסה לחצר כנסייה ולעיר שיש בה ע"ז

הועלה לראשונה: 08/10/2021 · חזרות: 17/11/2025 (הערה: הל' ע"ז ט, יב מתירות להלך חוצה לה ואוסרות להיכנס בתוכה)

השאלה: האם יש איסור להיכנס לחצר כנסייה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "יש איסור עקרוני בהלכה להיכנס לעיר שיש בה ע"ז; אז מה הדין העקרוני לגבי החצר?" – 'עקרוני' ולא מעשי. ראיות ומקורות: הל' ע"ז ט, יב.
• משתתף (מספר חסוי 45): יש עניין אם עלולים לחשוב שהולך לכנסייה.
• משתתף (מספר חסוי 41): יהודים חיו מאות שנים בערים שיש בהן ע"ז.

סיכום: לא נפסק.

עלוני מיסיונרים עם שמות קודש – שריפה או גניזה

הועלה לראשונה: 24/04/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם עלוני מיסיונרים שיש בהם פסוקים טעונים גניזה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שרפה. למה גניזה?" – "מין ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות"; גוי שכתב – גונזין. הכותבים בדרך כלל יהודים; השאלה אם דפוס נחשב כתב. אין לזרוק אלא לשרוף או לגנוז מספק. הם מינים לפי הגדרת רבנו ("גוף ובעל תמונה"). ראיות ומקורות: יסוה"ת ו, ח; תפילין א, יג; תשובה ג, טו.
• spc: לכאורה חייב לשרוף; מארי השיב שאין בדפוס קדושה אך לא התיר לזרוק.
• שמעיה אפל: דודו שאל את מארי: "אין בהם קדושה ומותר לזרוק".
• אלי נגר: אין צורך לשרוף, הנייר ממוחזר; "הרמב"ם למד את ספרי הצאבה".

סיכום: לא הוכרע; עדויות סותרות בשם מארי.

גניזת הספרים החיצוניים

הועלה לראשונה: 04/08/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם ספרים חיצוניים (יהודית, חנוך) צריכים גניזה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לכאורה בתוכן עצמו אין קדושה מיוחדת", "אבל אולי כי כתובים שם שמות?"; "אם תגנוז לא תעבור על איסור"; הגיעו דרך הגויים ותרגומם ולא במסורת האומה בעברית. ראיות ומקורות: שו"ע קסח, יג.
• נהוראי יהב: אלו דברי תורה ותפילות; גם אם נכתבו בידי איסיים או צדוקים הם אפיקורסים ולא מינים, ולכן גונזים.

סיכום: נטייה לגנוז; אוהד מסייג שאין בהם קדושת תוכן מיוחדת.

האם הנצרות לכל זרמיה היא עבודה זרה

הועלה לראשונה: 11/02/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם כל זרמי הנצרות ע"ז.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: כשרבנו כתב "לכל שינויי כתותיהם" עדיין לא היו הפלגים, "אבל בגדול כן"; "ככל שהפלג נוצר מאוחר יותר, הוא מתרחק יותר מע"ז, אם כי לא יצא ממנה לגמרי"; "כולם מאמינים שישו הוא התגשמות האל". ראיות ומקורות: לשון רבנו "לכל שינויי כתותיהם".
• בנימין שרעבי: פרוטסטנטים אינם עובדי ע"ז (תשובת הרב משאש).
• ר' יאיר עוזרי: רס"ג מביא כיתות שישו נביא.
• משתתף (מספר חסוי 08): אם רואים בו רק נביא, האם ע"ז.

סיכום: לא הוכרע; אוהד מגדיר את רוב הנצרות כע"ז.

נוצרים ומוסלמים ככופרים בתורה, ולימוד תורה לגויים

הועלה לראשונה: 24/01/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם המוסלמי "מין", ואיך מתיישב עם תשובת רבנו על לימוד תורה לגויים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: שניהם "כמובן כופרים בתורה", כי סוברים שהבורא החליף מצווה במצווה; המוסלמי אינו כופר בה' אלא בתורת משה. בתחילה אמר מהזיכרון שמותר ללמד נוצרים תורה שבכתב ומוסלמים שבע"פ, אך אחרי קריאה חוזרת: "אני לא סגור שזה בהכרח המובן מדברי רבנו. אני צריך לעיין בזה שוב". ראיות ומקורות: הל' תשובה ג, יז; ג, כ; תשובת רבנו על לימוד תורה לגויים.
• נועם ממכון משה: את הנוצרי מותר ללמד תורה כי מקבל שהתורה שבכתב ניתנה ממשה; לכאורה "מינות יש כאן".
• משתתף (מספר חסוי 16): תשובת רדב"ז: המוסלמי נחשב מין.

סיכום: הוסכם שהם כופרים בתורה; דין הלימוד נשאר בעיון, ואוהד הסתייג מהבנתו הראשונה.

סילוק עבודה זרה מירושלים – תיאוריית ביטול ע"ז בידי הגויים עצמם

הועלה לראשונה: 18/07/2018 · חזרות: אין

השאלה: מצות גיל: מה עם סילוק הע"ז הרבה בירושלים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הכנסיות יושבות על "קרקע סתם" ואילו הר הבית חשוב בעצמותו. תיאוריה: ע"ז שביטלה הגוי (אפילו באונס) מותרת בהנאה; אולי ההשגחה מדללת את הע"ז בנצרות עד שיבטלו בעצמם או שנוכל לכפות מוסרית, וכך לא נצטרך "reset כללי". ראיות ומקורות: הל' ע"ז ח (קרקע עולם); הל' סנהדרין כב, ד (מצוה לבצוע).
• מצות גיל: "רעיון יפה. מעורר מחשבה (ותקווה)".
• משתתף (מספר חסוי 53): במסגרת החוק אי אפשר לעשות דבר בכנסיות.

סיכום: הרעיון התקבל באהדה ולא נדחה.

האומר שהתרפים אמת – "מחרף ומגדף" ו"תפיסה דו-ממדית"

הועלה לראשונה: 07/12/2019 · חזרות: 08/12/2019 (דיון נרחב)

השאלה: האם האומר שתרפי לבן אמת נכלל ב"כל המודה בע"ז שהיא אמת – מחרף ומגדף".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יש להבחין בין מי שמקבל כאלוהות את הכוח שהתרפים מייצגים (כפירה) לבין מי שמאמין שמה שהם אומרים אמת (תמימות או טפשות לרבנו, "סכלים וטיפשים"). "אין הכרח לומר שהמאמין למידע שיוצא מהם כופר." לפי תפיסת מציאות "דו-ממדית" כשפים אמת אך אסורים; לפי רבנו (כנראה "חד-ממדית") שקר; "ההגינות האינטלקטואלית מחייבת ללמוד גם את דעת הסוברים אחרת". רבנו "לא הקיף את סתרי תורה". ראיות ומקורות: הל' ע"ז ב, ו; יא (סוף); פיה"מ ע"ז ד, ז; מו"נ ח"ג הקדמה; רשב"ם שמות כח, ל; לב, ד.
• spc: אמצעים אלו הם ע"ז במלוא תפארתה; "החושב שהן אמת חולק רשות מחוץ לרשותו של מלכינו".
• משתתף (מספר חסוי 08): אי אפשר להאמין שנבאו ולא להודות בע"ז. ראיות ומקורות: פרקי דר"א לו.
• יונתן עמיאל: הרשב"ם משכנע.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד לא חזר בו מההבחנה.

אמונות תפלות וחשש ע"ז בחיי היום-יום – כלל אצבע

הועלה לראשונה: 08/12/2019 · חזרות: אין

השאלה: חגי ביקש דוגמאות לחשש ע"ז בחיי הדתי הממוצע והביא טקסט ברסלבי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "עזוב אותך מדוגמאות… 'לעולם יהיו דברי תורה בידיך כללים ולא פרטים'". כלל אצבע: כל עניין ללא סיבה טבעית רציונלית, שנובע מייחוס כוחות רוחניים או מיסטיים ולא נזכר אצל חכמינו המפורסמים – "תתרחק ממנו כמטחווי קשת" ותברר עם רבך. השיטה הרוחנית "דומה לכימותרפיה"; הנהייה אחר שטויות נובעת מחיסרון רוחני.
• חגי: ללמוד הל' ע"ז ולהתמודד עם מוקדי ישועות.

סיכום: מוסכם.

"לגדא דביתא" וקריאת "שד" כשד הבית

הועלה לראשונה: 13/04/2020 · חזרות: אין

השאלה: מה הכוונה ב"והוא דאמר לגידא דביתא" בנוסח וילנא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שד הממונה על הבית"; סימוכין מתשובת רב נטרונאי גאון: "כל המשייר פתיתין על שולחנו כעובד ע"ז, הוא דאמר לגדא דביתא". ראיות ומקורות: סנהדרין צב ע"א; תשובות רב נטרונאי (ברודי, או"ח נג).
• spc: גד=גידא; מארי נמנע לפעמים לומר "שד".
• איתי טיירי: ספק באמינות התשובה (קובץ "קורונל", שבה"ל בשם רב פלטוי).

סיכום: הוסבר; נשארה שאלה על מקוריות התשובה.

ספר "נועם אלימלך" תחת מיטת יולדת – סגולה ו"חוקות הגויים"

הועלה לראשונה: 26/08/2020 · חזרות: 28/08/2020 (בקשת מקורות)

השאלה: האם הנחת ספר תחת מיטת יולדת כסגולה יש בה סרך ע"ז.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא את דברי מלכיאל שאין למחות ("רק שלא יניחום כנגד הראש"); "לאסור תמיד הכי קל"; לא פסק למעשה, ואם היולדת אינה רוצה אין לעשות. "האם זה יותר חמור מלהדליק את הנר בשבת בשביל יולדת עיוורת?" ו"חובר ומעונן ומנחש אינם בכלל ע"ז אלא איסורים עצמאיים… משום חוקות הגויים". ראיות ומקורות: שו"ת דברי מלכיאל ח"ה קסו; ברכות כד; שבועות טו.
• נועם ממכון משה: להתרפא בדברי תורה חמור יותר.
• משתתף (מספר חסוי 36): "להגן שאני" מתיר פסוק ולא הנחת חפץ.
• spc: ע"ז חמורה משבת; על חובר ומעונן "ייהרג ואל יעבור".
• ד"ר רפאל מינס / משתתף (מספר חסוי 08): בפורום משיבים בדעת רבנו האוסר. ראיות ומקורות: אגרת תימן.

סיכום: רוב המשתתפים אסרו; אוהד לא פסק אך ערער על ההשוואה לע"ז.

מכשף ואוחז עיניים

הועלה לראשונה: 03/06/2026 · חזרות: אין

השאלה: מה דעת הרמב"ם על מכשף ואחיזת עיניים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מכשף הוא עובד ע"ז – מי שפועל בדרך מאגית מתוך ייחוס כוחות על-טבעיים לנבראים. אוחז עיניים מראה כאילו עושה ואינו עושה, אולי כדי לחלוב כסף מפתי; זה לא "קוסם" שזריזות ידיים אינה אסורה.

סיכום: לא נענה בידי אחרים.

המגדף – "יכה יוסי את יוסי"

הועלה לראשונה: 30/06/2023 · חזרות: אין

השאלה: spc: מה ההיגיון בחיוב המגדף רק כשמברך שם בשם, ולמה המברך בשם ע"ז אינו נענש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: כמו בשבועה (רק במה שגדול ממך), כך בקללה; ברכה במשהו פחות ממנו חסרת משמעות אך בה זלזול. החמרה בברכה בשם ע"ז הייתה נותנת לע"ז חשיבות עצמית. כתב מזיכרון ויבדוק ברבנו.
• spc: מקבל לגבי ע"ז, אך מבקש הסבר למהות האיסור.

סיכום: פתוח; אוהד הבטיח לחפש מקורות.

פנייה לצדיקים שנפטרו, הילולת רשב"י ועלייה לקברים – האם ע"ז

הועלה לראשונה: 01/05/2018 · חזרות: 10/05/2023 (ל"ג בעומר; אוהד מוסיף: "אנו לא עובדי הרמב"ם ולא הוא נתן את התורה")

השאלה: האם יש ע"ז בהילולת רשב"י ובפנייה לצדיקים כמכניסי רחמים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אף אחד לא עובד אותו"; פונים בזכות צדקתו ולא ככוח אלוהי; היותו יום אחד בשנה "מוכיחה שאין כאן עבודה"; מוקדי ישועות הם "רשעים שמנצלים את תמימות ההמון"; המדורה כנר לכבוד. ב-2023: מתנגד למעשה, אך אי אפשר להחזיק את העושים כעובדי ע"ז אם לשיטתם הדבר מותר; הצדיק "אינו מת לגמרי אלא עדיין חי ופועל, במימד אחר", והפנייה כבקשה מחי שיתפלל עליך; "דורש אל המתים" גדריו רחוקים. אגדה אינה בהכרח משל. ראיות ומקורות: כלב במערת המכפלה; הקדמת פיה"מ ("משה רבינו לא מת"); פסחים כב, ב; סהמ"צ עשה ו; הל' דעות פ"ו; נוסח הבן איש חי (לשון חכמים ח"ב סי' כב); הל' ע"ז מול מו"נ ג.
• משתתף (מספר חסוי 29): יש עבודה בחמשה רכיבים; "אלוהות = ריבונות". ראיות ומקורות: הל' ע"ז פ"ג.
• ד"ר רפאל מינס: "בדיוק הפוך" – רבנו מדבר על מי שראה בנברא מתווך; היחס המכיל מפיץ את הטעות. ראיות ומקורות: מו"נ ח"א לו.
• spc: דורש ראיה שאפשר לתקשר עם נפש צדיק; חכמי תימן פירשו שכלב הלך לבדוק.
• מצות גיל / בנימין שרעבי: מייחסים לקבר כוחות; עלונים המבטיחים ישועות.
• משתתף (מספר חסוי 02): זו דרך שגויה אך לגיטימית בתוך המגרש ההלכתי.

סיכום: כולם מתנגדים למעשה; נשארה מחלוקת על הלגיטימיות ופירוש רבנו; בדיון 2023 מנהל הקבוצה עצר עימות אישי.

עבודה זרה – האם מותר להשתמש באדם (צדיק) כאמצעי

הועלה לראשונה: 31/08/2020 · חזרות: 01/09/2020 (הל' ע"ז ב, א; קל וחומר של spc; תפילה לאדם); 02/09/2020 (סרסור חד-כיווני; תלות באדם; כוחות מטא-פיסיים)

השאלה: האם עבודת אמצעי אסורה גם כלפי אדם, תפילה על קברי צדיקים ו"קישור" לצדיק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ע"ז היא תפיסה כאלוה והעבדה בארבע דרכים; הכוכבים והגלגלים "מוטבעים בפעולותיהם", ואילו לאדם רצון ובחירה, ולכן אסור לעבדו כאל אך מותר לכבדו ולהשתמש בו כסרסור. הדרכים של תמונת הרבי ו"הריני מקשר עצמי" "בדרך כלל בעייתיות". אחר כך: לאדם "אפשרות ליכולות מטפיזיות עצמאיות (במידה מסוימת)", וע"ז היא כשמייחסים לו כוחות שהתורה לא איפשרה; "איני יודע מתי היחס לאדם הופך לע"ז… למד לשונך לומר איני יודע". ראיות ומקורות: הל' ע"ז א, א; ה, ה; פרק חלק יסוד חמישי; מו"נ ב, ה-ז; מו"נ ג, מ; הקדמה למו"נ (סיבה חמישית ושביעית לסתירות); ברכות לד א; סוכה יד א; הל' תשובה ג, ד; מאמר תחיית המתים ט.
• ד"ר רפאל מינס: עיקר ע"ז הוא עבודת האמצעי; אין הבחנה בין אדם לנבראים; הל' ע"ז ב, א: "אף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלוהים… עובד ע"ז".
• spc: כל עבודה לנברא היא ע"ז, גם כסרסור; קל וחומר בחירי; כל דבר מטא-פיסי מנברא אסור.
• משתתף (מספר חסוי 07): מי שבעל רצון ובחירה נאסר לעבדו דווקא.
• יאיר עוזרי: האדם קובע אם הוא תחת "מטריית השכל הפועל"; יוגב עמרם: ייתכן ייחוס כוח משנה מציאות לבני אדם בדרך נכונה.

סיכום: נשאר במחלוקת (spc: "אין שום סיכוי להגיע להכרעה"); אוהד אינו משכנע את מינס ו-spc, ומודה שהגבול אינו חד.

מהי "עבודת ה'" – קיום מצוות, הידבקות בת"ח, ורב כנציג

הועלה לראשונה: 01/09/2020 · חזרות: 02/09/2020 (הרב כנציג כלפי שמים; האומה כגוף אורגני; הקדמת פיה"מ)

השאלה: האם דבקות בחכם ובקשת תפילה ממנו היא "עבודת ה'", ומהי עבודה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל מצווה היא עבודת ה'". המצווה החמישית "ולעבדו" כוללת את כל המצוות, ובפרט תפילה. הרב נחשב נציג השכינה, ולכן אינו רק סרסור חד-כיווני אלא מייצג את האדם כלפי שמים (כמו כה"ג ביוה"כ); התורה מלאה בצדיקים שמתפללים על אחרים. האומה גוף אורגני ותכלית עבודת ה' לאומית. "עצם זה שזה נדמה כמשיק לע"ז רק מוכיח את היותו פנימי ונעלה". ראיות ומקורות: סהמ"צ עשה ה' והכלל הרביעי; הל' ת"ת ה; הקדמת פיה"מ; שמואל א יב, כג; בראשית כ, ז; במדבר כא, ז; דברים ט, כה.
• ד"ר רפאל מינס: רבנו לא אומר שקיום מצוות הוא עבודת ה' (מו"נ ג, כו-כז); הדבקות בת"ח היא ללמוד ממעשיהם; אוהד מציג כמפורש מה שדורש לימוד.
• יוגב עמרם: הדבקות בת"ח מצווה מהתורה (דעות ו).
• משתתף (מספר חסוי 36) ויהונתן קרני: המאירי: "ילך אצל חכם" פירושו ללמוד ולא שיתפלל. ראיות ומקורות: בבא בתרא קטז ע"א; ברכות לה ע"א.
• משתתף (מספר חסוי 07): הרב כסרסור חד-כיווני; הסכים "במאה אחוז" אך טען שהדברים מחזקים את דבריו.
• spc: כל דבר מטא-פיסי ביחס לאדם אסור.

סיכום: לא הוכרע; מינס ואוהד חלוקים אם הדבר "מפורש".

פנייה למלאכים ומכניסי רחמים לפי הרמב"ם

הועלה לראשונה: 27/05/2022 (הערה: תפילה למיכאל, גבריאל ורפאל – "יש בעיה. למה אינו פונה ישר אל ה'? הוא לא שומע?") · חזרות: 01/10/2024 (דיון מורחב; הערה: אפשר לומר באופן של ציווי או עידוד המלאכים)

השאלה: האם אסור לפנות למלאכים כמתווכים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא האדון הוא רשב"י אלא פני האדון. אני לא מבקש ממנו, אני מצווה עליו למלא את תפקידו"; בציווי אין ע"ז או שיתוף (אם כי אפשר לטעון שזו טעות). אם מכניסי הרחמים שכלים נבדלים אין להם ברירה אלא להכניס; ואם מלאכים כמו ב"התכבדו מכובדים" אין בעיה לעודדם.
• spc: הרמב"ם מפורש נגד פנייה למלאכים; הציווי הוא בקשה מיותרת. ראיות ומקורות: פיה"מ ע"ז ד, ז; מו"נ א, לו.
• נהוראי יהב: תרגום תיבון ליג העיקרים מתיר כל עוד המלאך אינו כתובת מרכזית; תרגום מהר"י קאפח אוסר.

סיכום: נשאר במחלוקת.

חובת מחילה לפוגע, ומעשה רב והטבח

הועלה לראשונה: 12/08/2019 · חזרות: אין

השאלה: בנימין שרעבי: האם מותר לא למחול למי שפגע קשה, כשהפוגע לא ביקש מחילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אם הפוגע ביקש מחילה כהלכה, "זה קצת בעיה" שלא למחול. הביא את מעשה רב והטבח בערב יום הכיפורים, שבו מת הטבח. ראיות ומקורות: הל' תשובה ב (סוף); יומא פז א.
• יונתן עמיאל: מדברי רבנו נראה שאין חובה.
• ר' יאיר עוזרי: מצד "ועשית הישר והטוב".
• חגי: כאיש אמונה חייב למחול.

סיכום: לא הוכרע; הוסכם במשתמע שכשהפוגע מבקש ראוי למחול, ובהעדר בקשה זו מידת חסידות.

וידוי על דעות רעות – האם יש חובה להתוודות

הועלה לראשונה: 10/09/2021 · חזרות: 11/09/2021 (הסבר נוסף מצד משתתף אחר); הערה מ-30/10/2017: "שבינו לבין המקום אינו צריך לפרסם עצמו"

השאלה: לדעת מארי אין חובת וידוי על דעות רעות אלא תשובה; איך מתיישב עם נוסח הוידוי של רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הוידוי הכללי מכנה חטאים בכינויים כלליים שבחזקת רוב האדם נכשלים בהם; ביום הכיפורים חיוב כללי ולכן נוסח כללי. את החובה לתקן דעות רעות מוצא במצוות "והלכת בדרכיו". ראיות ומקורות: חתימת הל' איסו"ב; הל' דעות א; הל' תשובה ז, ג.
• spc: חייבים בוידוי רק על עשה ולא תעשה; מארי מחלק בין תשובה לוידוי.
• אלי שעובי / יאיר עוזרי: וידוי סובב מעשה; התשובה תהליך נפשי רחב.
• משתתף (מספר חסוי 07): הדעות הרעות בנוסח באות כי בגללן באו עברות.

סיכום: ללא הכרעה; רוב המשתתפים: וידוי על מעשה, ואוהד מצא חיוב בכלל מצוות עשה.

תחנונים ובקשת מחילה בראש השנה

הועלה לראשונה: 30/08/2021 · חזרות: אין

השאלה: נהוראי הביא שרבנו נשאל על תחנונים בימים טובים והשיב שר"ה יום דין; האם מתחננים ומבקשים מחילה בר"ה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הפיוטים בליל שני של ר"ה חופפים לתפילות עשי"ת. "מדרכי התשובה… בכי ותחנונים" כולל בקשת מחילה; לפי פשט "בעשרה ימים אלו" כולל ר"ה, אף שמארי הבין אחרת. ר"ה ימי תשובה ויראה ולכן תחנונים "ברמה כזו או אחרת"; יש תחנונים בשבת. ראיות ומקורות: הל' תשובה ג, ד; פיה"מ ר"ה ד, ז; מו"נ ג, מו; הערת מארי סי' רח.
• ד"ר רפאל מינס / נהוראי יהב: רבנו לא ציין בקשת מחילה כחלק מהתשובה; ר"ה ימי דין ולא בקשות.
• יגאל גיל: בקשת מחילה אינה בקשת צרכים האסורה.
• spc: צריך לבקש סליחה.

סיכום: לא הוכרע; הוצע לפנות לרב שבח, הרב חמאמי והרב רצון.

רחיצת ילדים ביום הכיפורים

הועלה לראשונה: 29/09/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר להורה לרחוץ תינוק ביום הכיפורים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: על ילדים אין איסור רחיצה; ההורה רשאי "לרחוץ ידו" עבור בנו. "מי אמר שראיתי ראיה ישירה? רק נתתי מקורות לדיון". ראיות ומקורות: הל' שביתת עשור ג, ז; ג, ב.
• spc: "תינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל"; הציע לשאול את הרב רצון.

סיכום: מותר לילדים לפי כולם; אוהד לא פסק.

שכר העולם הזה כאמצעי – הלכות תשובה ט

הועלה לראשונה: 22/04/2018 · חזרות: אין

השאלה: היכן הרמב"ם אומר שהשכר בעולם הזה הוא אמצעי להסרת מניעים מלדעת את ה'.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "והבטיחנו שאם נעשה אותה בשמחה… יסיר ממנו כל הדברים המונעים… נשב פנויים ללמוד בחכמה"; ובסיום החיבור: הנביאים והחכמים לא נתאוו ימות המשיח כדי לשלוט אלא להיות פנויין בתורה. ראיות ומקורות: הל' תשובה ט, ד-ח; הל' מלכים יב, ז-ח.
• משתתפים (מספר חסוי 10, מספר חסוי 07): שאלו על שמונה פרקים ומורה; אישרו.

סיכום: נענה בהפניה ישירה; לא נשאר ויכוח.

שכר על מצוות שנעשו שלא לשמה, והחיים שבעולם הבא

הועלה לראשונה: 13/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם מי שעשה מצווה לא מושלמת זוכה לשכר בעולם הבא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תחילה "אכן לא"; אחר כך: "מפורש בהל' תשובה שגם בעשייה הטכנית זוכים לשכר/טובה/חיי עוה"ב, אבל אין בידינו לחשב איך". "כל מי שמקיים המצווה כפי שנצטוותה יש לו 'טובה' כזו או אחרת"; הנפש נוצרת "גם על ידי מעשים"; "אין הרמב"ם המציא תורה חדשה מליבו". ראיות ומקורות: הל' תשובה; פיה"מ חגיגה ב, א; מו"נ ג (הקדמה); בבא בתרא עה ע"א; מסילת ישרים פ"ד.
• אלי שעובי: עיקר המצוות באופן קיומן.
• spc: מאמר מארי על התשובה שינה את דעתו; זוכים בגמול גם על עשיית מצוות.
• משתתף (מספר חסוי 07): מקשה מאגרת השמד.

סיכום: נשאר במחלוקת; הוסכם שיש רמות ואין שחור-לבן.

חטא פרעה ושלילת הבחירה

הועלה לראשונה: 10/01/2026 · חזרות: אין

השאלה: רמי: מה היה חטאו של פרעה שנשללה ממנו הבחירה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו". ראיות ומקורות: הל' תשובה ו, ג; שמונה פרקים (סוף).

סיכום: הוכרע; רמי קיבל.

בצל וביצה קלופים שלנו וגילוי משקין

הועלה לראשונה: 22/03/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם בצל קלוף וביצה קלופה אסורים לדעת רבנו, ומה דין מקרר לעניין גילוי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "רבנו לא כתב שהם אסורים"; רבנו אסר גילוי מטעמים מציאותיים (ארס), ולכן כשהדבר סגור אין בעיה. האוסרים עושים זאת מטעם רוח רעה. פירות וירקות נאסרים רק בסימני נגיסה; שום שנתרסק ואבטיח שנחתך נאסרו כי אי אפשר לראות סימני נגיסה. ראיות ומקורות: הל' רוצח ושמירת נפש יא-יב; נידה יז א; יו"ד קטז.
• spc: רבנו לא ביטל את הדין כתוספות; מארי השיב שמקרר אינו מקום שמור, ולכן כדאי כלי סגור.
• בנימין שרעבי: הרב ערוסי התיר מקרר (שו"ת מורשת).
• משתתף (מספר חסוי 54): מחוץ למקרר הרב יאסור.

סיכום: הוסכם שרבנו לא אסר מטעם רוח רעה; על מקרר נשארה מחלוקת בין עדות spc לקישור הרב רצון.

יחס הרמב"ם לגויים ("כבהמה") והצלתם

הועלה לראשונה: 02/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: מצות גיל שאל מה ההבדל בין ישראל לגויים; אוהד הביא מקורות על מעמד הגוי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא "שדירת הגוי אינה דירה אלא כבהמה הוא חשוב", "ואסור להצילן" (גויים שאין בינינו מלחמה), ופיה"מ בבא קמא ד, ג: "מי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת". "רבנו כותב אמרות אגביות? פעם אחר פעם?"; "אני מצטט מה שכתוב… פרשנויות ומשמעויות מעשיות לזמננו זה משהו אחר". ראיות ומקורות: הל' עירובין ב, ט; הל' רוצח ד, יא; פיה"מ ב"ק ד, ג.
• משתתף (מספר חסוי 55): ד, יב מבהירה שהכוונה לישראל רועי בהמה דקה בעלי עבירות.
• אלי נגר: יש להבין הקשר (מאמר תחיית המתים).
• spc: ההבדל פסיכולוגי ולא פיזיולוגי.
• בנימין שרעבי: הרמב"ם מתכוון לגויים כנזק עקיף.

סיכום: לא הוכרע; אוהד הסתפק בציטוט והבחנה בין לשון הרמב"ם להלכה לימינו.

מסירת מוסרים ולשון הרע למניעת נזק

הועלה לראשונה: 23/04/2023 · חזרות: אין

השאלה: האם בימי הרמב"ם היו יהודים שפגעו ביהודים אחרים, מה עושים עם מוסרים, ומתי מותר לספר גנות חברו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא "מותר להרוג המוסר בכל מקום… ומעשים בכל זמן בערי המערב", והעיר שהמציאות היא של דורו ואינה "הלכתא למשיחא". בלשון הרע: "במקום 'לתועלת' נכתוב 'למניעת נזק'", וכך מהל' רוצח א, יד, אבדה יא, רוצח יב, אישות כה; דעות ז, ה "הדברים שגורמין… להזיק חברו". ראיות ומקורות: הל' חובל ומזיק ח, ט-יב; הל' דעות ז, ה; הל' רוצח א, יד; אישות כה.
• משתתף (מספר חסוי 04): הפנה למאמר באנגלית על "מחלוקת הרמב"ם".

סיכום: לא הוכרע; אוהד סיים בהסבר עצמי.

עונש אונס, ושאלת עונש מאסר בהלכה

הועלה לראשונה: 22/08/2020 · חזרות: אין

השאלה: נוגן צברי: מדוע ההלכה ממיתה רוצח ולא אנס, ומי קובע ענישה מחמירה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "גם האישה צריכה להסכים"; האונס משלם צער, בושת, פגם וקנס. "בהלכה עקרונית אין עונש של כלא. אין בזה תועלת לא לפרט ולא לכלל"; "אונס במהותו זה לא רצח. זה 'הסללה' מחשבתית של ערכי התרבות המערבית". העונש הראוי מכות, ורק אם לא הועילו אולי כליאה; עדיף שהפושע ישעבד עצמו כדי לשלם.
• משתתף (מספר חסוי 02): ענישה כזו בידי השלטון או בתי דין שעונשים שלא מן הדין. ראיות ומקורות: דרשות הר"ן; תשובות הרא"ש; מאמר באתר הרב שרקי.
• נוגן צברי: הוצאת אנס סדרתי מהחברה מועילה.

סיכום: לא הוכרע; נוגן אישר את דברי אוהד על הפיצוי.

גנבה: עד אחד המעיד על טביחה ומכירה

הועלה לראשונה: 17/01/2023 · חזרות: אין

השאלה: מדוע עד אחד שמעיד על טביחה או מכירה או הודאה פוטר מקנס ארבעה וחמישה (גניבה ג, ט).

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הציור הוא שהודה בטביחה או במכירה; על הגניבה כבר העידוהו עדים ונתחייב כפל, אך "מעל ארבעה וחמישה לא יתחייב בהודאתו".
• משתתף (מספר חסוי 16): שני שלבים; עד אחד מחייב רק שבועה ולא ממון, ולכן אינו מחייב קנס.

סיכום: השואל (מספר חסוי 08) הבין.

המשמעות ההלכתית של "ארור"

הועלה לראשונה: 19/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: מה פירוש "ארור" לפי השקפת הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ארור – בו נידוי, בו קללה, בו שבועה"; "קללה היא היפך הברכה. אם ברכה היא משיכת שפע אלוהי על נברא, הקללה היא אופן של מניעתו". ראיות ומקורות: שבועות לו א; הל' סנהדרין כו, ג.
• משתתף (מספר חסוי 07): האם מניעת שפע היא השפעה לרעה או הפקרה למקרה; אוהד סירב להמשיך.

סיכום: נשאר ללא סיכום.

קידוש החודש בימינו וסמכות בית דין מחודש

הועלה לראשונה: 12/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: תקיעה בשבת ר"ה בירושלים בבית דין של הרב רוגין והרב אריאל המקדשים את החודש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מקובל. אבל רוב מוחלט של החכמים ו/או שומרי התורה לא מקבלים את סמכותו. לכן החלטתו חסרת תוקף"; אין צורך ב-71, מספיק שלושה. ראיות ומקורות: הל' קידוש החודש ה; סנהדרין ה, ו; יא, ז.
• משתתף (מספר חסוי 02): נגד כל פעולה שלא מקובלת על כלל ישראל.
• משתתף (מספר חסוי 07): מדוע לא לקיים בית דין המקדש חודש.

סיכום: הסכמה בין אוהד ל-מספר חסוי 02.

ערכאות המדינה ומשפט המלך – האם בתי המשפט בישראל הם "ערכאות"

הועלה לראשונה: 09/06/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם לפי הרמב"ם אסור לפנות לבתי המשפט של המדינה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל" מתייחס לשיטת המשפט, ו"לא לפני הדיוטות" כולל את מאכלסי המערכת היום. דין המלך בא על גבי מערכת תורנית ו"משפט המלך הוא וולונטרי"; אך בתי המשפט "החליפו את מקום המשפט התורני". הפרדת רשויות עם מערכת "עצמאית" היא "קריאת תיגר על משפט התורה"; הם אינם ערכאות כלל, "לא של גויים ולא של ישראל". ראיות ומקורות: סנהדרין כו, ז-ח; א, א; ב, ה; עדות יא, ט; פיה"מ סנהדרין ב, ג; מלכים ג, ט; סנהדרין כד.
• ד"ר רפאל מינס: המשפט הפלילי במדינה יהודית הוא משפט המלך, שאינו לפי דין תורה. ראיות ומקורות: מלכים ג, י.
• נועם ממכון משה: גם דייני ישראל אסורים לדון כדיני הגויים; תיקון העולם של המלך הוא דין תורה. ראיות ומקורות: גיטין פח ב.
• יוגב עמרם / בנימין שרעבי: אין להקיש ממלך לבתי משפט שדנים לפי חוקי הגויים.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "אני מיציתי את הדיון".

ירושת תפקידים ומינויים, "כללי הדמוקרטיה" ושוויון בהלכה

הועלה לראשונה: 19/12/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם הרמב"ם מתיר ירושת משרות לבן, ומה היחס לשוויון.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל השררות וכל המינויין שבישראל – ירושה לבנו… והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה". הדמוקרטיה "מושג מופשט בעל צורות רבות, איני יודע על איזה הר ניתנו"; בתורה השוויון יחסי ולא נקודת מוצא (גברים ונשים, כהנים ולוויים, ת"ח ועמי ארצות). ראיות ומקורות: הל' מלכים א, ז; "ויקרב משה את משפטן".
• משתתף (מספר חסוי 01): הדין מנוגד לשוויון; "קרובי אושיבנו דיין – לא תכירו פנים"; הרב עובדיה התיר התמודדות מול רב מכהן.

סיכום: מחלוקת רעיונית; אוהד: השוויון אינו עיקרון מוחלט בתורה.

מינוי רב עיר, הרבנות הראשית ותלות רבנים במדינה

הועלה לראשונה: 26/10/2025 · חזרות: 28/10/2025 (תלות הפסיקה בשכר ובפחד, סנהדרין יט)

השאלה: מי רשאי לבחור רב עיר (רבנים בלבד או נציגי ציבור כולל חילונים).

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: את הרב כ"רב" מכתירים רבנים, אך מינויו על הציבור קובע הציבור דרך נציגיו, ומכיוון שהוא פקיד מדינה אין סיבה שחילונים לא יבחרו; "כל בעל תפקיד הוא הסמכה פוליטית". פסיקת הרבנים עצמאית; ההשפעה אינה רק מכסף אלא מפחד מסמכות. ראיות ומקורות: סנהדרין יט.
• משתתף (מספר חסוי 39): אופן המינוי מעוות.
• יהונתן קרני: אין לרב עיר מעמד הלכתי; הציבור קובע; הרב רצאבי; ירושלמי חגיגה א, ח.

סיכום: נשאר במחלוקת.

כיבוד הורים שנטרפה דעתם

הועלה לראשונה: 08/12/2019 · חזרות: אין

השאלה: עותניאל: האם יש מצוות כיבוד בהורים סניליים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לכאורה המצווה עדיין חלה, אלא שאופן הקיום יכול להשתנות", "ישתדל לנהוג עימהם כפי דעתם… ואם אי אפשר לו – יניחם וילך, ויצווה אחרים". ראיות ומקורות: הל' ממרים ו, י.
• ר' יאיר עוזרי: חייב בכבודו גם במקרה זה, וכבוד צריך להיראות לאחרים.

סיכום: המצווה חלה; הוסכם בכללו.

כיבוד הורים מול שלום בית ומצוות אחרות

הועלה לראשונה: 25/10/2022 · חזרות: אין

השאלה: גיא האוס: האם שלום בית דוחה כיבוד הורים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אשה פטורה כי "רשות אחרים עליה"; "למה לא תגיד הפוך?"; יש להגדיר מהי "מצוה" בכל אחד. ראיות ומקורות: קידושין ל ע"ב; הל' ממרים ו, יד-טו.
• גיא האוס: איש לא ידחה מצווה אחת מפני אחרת; "אני לא בטוח בשום דבר… חושב בקול רם".

סיכום: לא הוכרע; אוהד הציב את שאלת ההגדרה.

היתר רחיצה לאיסטניס באבלות בימינו

הועלה לראשונה: 18/08/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם בימינו כל אדם נחשב איסטניס לעניין רחיצה באבל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי ילקוט יוסף רק מי שידוע בנקיות רבה; העיקרון נשאר וכל איסטניס נמדד ביחס לתקופתו. "אבלות היא לא יום הכיפורים": אדם שמתקשה יכול לשטוף מקומות מוצנעים, אך להתיר את כל הגוף "מסופקני. מאוד". ראיות ומקורות: ילקוט יוסף הל' אבלות; שו"ע.
• אלי נגר: בימינו כמעט כל אדם איסטניס; לא מורים זאת לרבים מטעמי מדיניות.
• ערן חבשוש: לא שמענו הוראה גורפת כזו.
• דוד משה: "מקצת היום ככולו" נוהג דווקא ביום.

סיכום: נשאר במחלוקת.

עלייה לבית הקברות, הספד ו"לועג לרש"

הועלה לראשונה: 03/12/2017 · חזרות: 29/05/2018 (הערה: מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת, תלוי בפרשנות "אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת"; שו"ע יו"ד שמד, יז; ברכות ג ע"ב)

השאלה: האם מותר לעלות לקבר ולומר דברי תורה ותפילה ליד הקברים לשיטת רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אם לא אומרים דברי תורה או תפילה ליד הקברים כנראה אין איסור". "'לועג לרש' לא מחייב שהמתים 'נעלבים', אלא שהחי עושה מעשה לעג… ביזוי כלפי שמיא". ההיתר בשו"ע נאמר רק במסגרת ההספד (סימן שמד) ואינו שייך בשלושים ובשנה. ראיות ומקורות: ברכות יח א; שו"ע שסז, ג.
• משתתף (מספר חסוי 01): מדוע רבנו לא הזכיר "לועג לרש"; המת קבור עמוק ולא גרע מדין ארבע אמות; אחרונים התירו עילוי נשמות.
• אלי נגר: רבנו דן מצד האדם ולא כבוד המת.
• הרב אבידור דאר: אין מספידין, אך לא נאסר לבכות.

סיכום: לא הוכרע; אוהד צמצם את ההיתר להספד בלבד.

ביקור בבית הקברות ועלייה לקברי צדיקים – "ולא יפנה לבקר הקברות"

הועלה לראשונה: 07/05/2019 · חזרות: 25/04/2021 (ילקוט יוסף: "שומר נפשו ירחק"); 30/04/2021 ו-03/05/2021 (אחר אסון מירון: "הצדיקים שלו חיים", חיי המתים); 05/05/2021 (שוב פירוש "לבקר"); הערה מ-08/05/2018 על פינוי קברות (ספר שופטים ב' עמ' רב, מהדורת מארי)

השאלה: האם יש איסור ללכת לבית הקברות ולעלות לקבר רשב"י, ומה פשר "ולא יפנה אדם לבקר הקברות".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי רבנו אין איסור ללכת לבית הקברות בכל עת, לשאינו כהן. "ולא יפנה לבקר הקברות" – 'ביקור' הוא לראות מה המבוקר צריך, כביקור חולים: אין היחיד צריך לבקר ולציין את הקבר אלא שלוחי בית דין, "לא שאסור לבקר"; "בפעם האלף: 'לבקר' אין הכוונה להיות שם". מבחינה חינוכית השהייה בבית עלמין מזיקה לרוב. עליית מירון "מנהג יפה", אך "לימוד תורה עדיף". 30/04: "מי שהצדיקים שלו חיים, למה שלא יפנה אליהם?". 03/05: "אנו שסוברים שהמת מוסיף לחיות אין אנו מפחדים מהם"; "לא כל דבר שלא מוצא חן בעינינו הוא 'פגאניות'". ראיות ומקורות: פיה"מ שקלים ריש (תרגום מארי); הל' איסורי ביאה ב, יא; ילקוט יוסף או"ח תצג כז-כט, ד נו; הל' אבל יד, כב.
• בנימין שרעבי: לשון "יבקר" כהמלצה שלא בקביעות.
• משתתף (מספר חסוי 52): הל' אבל ד, ד – אין בונים נפש לצדיקים.
• אלי שעובי / נוגן צברי / יאיר עוזרי: התפיסות סביב היום אינן יהודיות; "קדושת" הקברים פגאניות ומקור טומאה.
• spc: ממי קיבלת פירוש זה?

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד עקבי בפירוש "ביקור" כתחזוקה ובהבחנה בין העיקרון ליישומו בידי ההמון.

אבל, פורים וחתונה: מה נאסר על האבל ("שמחת מרעות")

הועלה לראשונה: 11/02/2018 · חזרות: 27/02/2020 (חתונה בימינו עם צ'ק ושושבינות)

השאלה: מה נאסר על האבל בשמחות (פורים ומשלוח מנות, יום הולדת, חתונה), והאם חתונה היום היא "שמחת מרעות".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: 2018: "האבל נאסר רק בענייני שמחה שהוגדרו במפורש", ולא למשל שמיעת מוזיקה; אחרי השבעה רק "שמחת מרעות", דבר מסוים מאוד. כשמחזיקים מותר כאסור מתוך טעות "צריך למחות". 2020: "זה שנותנים צ'ק לא הופך את זה לשמחת מרעות"; מארי הדגיש שהוא "חייב לשמוח עמו", ואילו היום הולכים לכבד; "ואם ההורים מממנים, מול מי נוצרה התחייבות שושבינית?". ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' שח; מארי על שמחת מרעות; רמ"א.
• משתתף (מספר חסוי 10): מארי: בבר מצווה באבלות עדיף לאכול בנפרד.
• בנימין שרעבי: מנעו יום הולדת בגלל אבלות. הרב אבידור דאר: תכזינה היא תכזינה (הליכות תימן).
• spc (2020): לפי שיטה זו אין שמחה אסורה; עדות על השבת מתנות; "וזה בדיוק הנוהג היום". ראיות ומקורות: לשון רבנו "השושבינות אינה מתנה גמורה".
• נועם ממכון משה: רק במקום שחייב לשמוח עמו חזרה, "וזה אינו בימינו".

סיכום: בעיקר הדין לא הייתה מחלוקת; נועם תמך באוהד, ו-spc נשאר בדעתו.

חובת קריעה על ספר תורה שנשרף – הרואה בשעת מעשה

הועלה לראשונה: 08/03/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם קורעים על שריפת בית כנסת וס"ת שלא בפני הרואה, ומה "נשרף בזרוע כמעשה שהיה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "צריך לקרוע רק כשעומדים ורואים בזמן שנשרף, ושנשרף בכוונה, ולא אחרי כן"; כעין יציאת נשמה; כך ילקוט יוסף. ראיות ומקורות: הל' אבל ט, ט; ירמיהו לו; מועד קטן כה א.
• משתתף (מספר חסוי 30): "הרואה" משמע נוכח; ספק אם שריפה טרוריסטית "בזרוע". ראיות ומקורות: ערוה"ש יו"ד שמ, לח; יביע אומר י.
• בנימין שרעבי: "הרואה" לשון עבר.

סיכום: נוטים לדעת אוהד; בנימין לא התקבע.

תקיעת שופר ונגינה בלוויה

הועלה לראשונה: 30/05/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר לתקוע שופר על קבר צדיק ולנגן בלוויה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בזמן חכמים השתמשו בחלילים בלוויות ואף כחובה; שופר – לעורר לתשובה; "אל תאמין ממה שמספרים לך 'ע"פ הקבלה', אלא אם כן הוא רב גדול… גם בנגלה"; "לא כל דבר שהשמאל עושה הוא שלילי". ראיות ומקורות: פיה"מ שבת כג, ד; הל' אישות יד, כג; הל' אבל רפי"ב.
• בנימין שרעבי: לוויה אינה קומזיץ. ד"ר רפאל מינס / נוגן צברי: נורמלי לנגן. נועם / שי שבח: שיר ערכי כהספד; מעבר יבוק.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "די לחפור".

אבל והנחת תפילין ביום הראשון שאחר המועד

הועלה לראשונה: 11/10/2020 · חזרות: אין (הערה זהה מאותו תאריך)

השאלה: יחיאל כהן: דין אבל בהנחת תפילין ביום שאחר המועד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אונן פטור, אבל אסור"; מי שמת במועד ודיני אבלות מתחילים רק אחריו – היום ראשון לאבלות אך אינו יום מיתה וקבורה.
• נהוראי יהב: מחלוקת בעדה: מארי חיים כסאר – אסור; הרב פנחס קרח (בית מועד ח"א עמ' תפה) – צריך להניח, וכן דעת הרמב"ם. ראיות ומקורות: הל' אבל יא, ג.

סיכום: נשאר במחלוקת בין חכמי העדה.

כפיית המיטה ויושבים על הארץ בתשעה באב

הועלה לראשונה: 13/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם יש טעם בכפיית מיטות היום, ומה יושבים בתשעה באב.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מיטות אז היו עם רגליים בולטות מעט, וכפיית המיטה השאירה מיטה נמוכה; מיטות היום מאסיביות – "לא תיקנו חכמים לטרוח כל כך, ואולי יש סכנה". "מי הצריך בתשעה באב לישיבה על רצפה?" – גם אבלים יושבים על כפוי; בסידורים לפני איכה יושבים לארץ. ראיות ומקורות: פיה"מ כלים יח, ה; סידורי תימן.
• נוגן צברי: ישיבה לארץ מנהג ישראל.

סיכום: נשאר במחלוקת.

אתחלתא דגאולה, מעמד המדינה והתהליך הבלתי הפיך

הועלה לראשונה: 23/04/2017 · חזרות: 24/04/2017 (מקורות על גאולה שאין לה הפסק); 02/05/2017 ("כת האנטי לאומיים")

השאלה: נטען שעדיין מתפללים על הגאולה ולכן אנו בגלות; בנימין טען שהמדינה גרמה נזק רוחני.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אדם מתפלל בנוסח הקבוע גם כשאינו תואם ("טופס ברכות כך היא"). "זה שאין גאולה שלמה, לא אומר שאתה בגלות". "אתחלתא דגאולה" טבעו חז"ל. "התהליך הוא בלתי הפיך"; "לא עלינו תלונותיך כי על ה'". 02/05: "כת האנטי לאומיים… היא היא הדת החדשה". ראיות ומקורות: שבת כט; ויקרא רבה לד, טז; מגילה יז ב; תנחומא שופטים; ירושלמי יומא ג, ב; במדבר רבה יא, ב; שיר השירים רבה; איגרת הראי"ה לרב חרל"פ; דעת תבונות.
• יגאל גיל: "הגאולה תגיע אם נהיה ראויים… יתכן ונאלץ לחזור לגלות"; האמירה שבלתי הפיך מורידה אחריות.
• בנימין שרעבי: אי אפשר לקבוע שאנו באתחלתא; "שואה רוחנית" ליהודי תימן.
• spc / ערן חבשוש: "אנחנו כבר בגאולה מזמן".

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה.

האם המשיח חייב להיות נביא – איגרת תימן מול הלכות תשובה ומלכים

הועלה לראשונה: 19/11/2017 · חזרות: אין

השאלה: שינוי נוסח בהל' מלכים והשוואה לאיגרת תימן שבה המשיח "נביא גדול מאד".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הל' תשובה ט, ב: "נביא גדול הוא קרוב ממשה רבנו" – הבטחה ולא תנאי מקדים; ההל' מלכים ("רוח הקודש") ילמד סתום מהמפורש. "יש תנאים לתחילת ההחשבה כ'מלך המשיח', ויש תנאים שמכריעים סופית", והנבואה כנראה מהסופיים. ראיות ומקורות: הל' תשובה ט, ב; הל' מלכים יא, ד; איגרת תימן.
• משתתף (מספר חסוי 01): האיגרת נכתבה לפני סיום משנה תורה; המשיח לא חייב להיות נביא.
• אלי נגר: הרמב"ם מחק את הנוסח הראשון.

סיכום: לא הוכרע.

משיח בן יוסף – מקורו בתלמוד ובלשון "נהרג" בהל' מלכים

הועלה לראשונה: 27/10/2019 · חזרות: 24/10/2022 (הל' מלכים יא, ח-ט)

השאלה: משיח בן יוסף מופיע לראשונה במגילת זרובבל? ומדוע אין הרמב"ם מתייחס אליו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לפחות פעמיים בתלמוד" (הספד על משיח בן יוסף שנהרג; ארבעה חרשים). ב-2022: הרמב"ם מתייחס בהל' מלכים יא, ח-ט, ו"נהרג" הוא רמז; "משיח בן יוסף הוא כינוי… ביטוי של השלבים הראשונים של המלכות בימות המשיח, ואכמ"ל". ראיות ומקורות: סוכה נב ע"א-ע"ב; הל' מלכים יא, ח-ט; א, יא.
• משתתף (מספר חסוי 07): מגילת זרובבל כמקור רס"ג; שאל מניין לחז"ל.
• מצות גיל / יחיאל כהן (2022): "הרי הוא ככל מלכי דויד"; האם כוונתך למנהיגים בימינו.

סיכום: לא הוכרע; המקור התלמודי הובא ללא תגובה.

משיחיות חב"ד ומעמד החסידות

הועלה לראשונה: 17/12/2019 · חזרות: אין

השאלה: היחס למשיחיות חב"ד ולחסידות בכלל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין להתייחס לדברי המשיחיסטים"; "כל חבדניק הוא משיחיסט סמוי כל עוד לא הוכח ההיפך"; גם אם אינם כופרים זו "סכלות חמורה"; טעות בזיהוי משיח אינה ייחודית (ר' עקיבא ובן כוזיבא). החסידות "אינה שיטה חדשה, היא מדגישה כמה נקודות". ראיות ומקורות: הל' מלכים (ר"ע ובן כוזיבא).
• spc: הם מקיימים שו"ע (ספר דב שוורץ). משתתף (מספר חסוי 07): כופרים בייחוד. משתתף (מספר חסוי 03): הגר"א נלחם בהם; משתתף (מספר חסוי 16): הגר"א לא החזיקם כופרים. יוגב עמרם: "אין בית מדרש ללא חידוש".

סיכום: מחלוקת; אוהד שולל את המשיחיות אך מתון ביחס לחסידות.

תפקיד המלך והמדינה מול דין התורה – האם המלך כופה מצוות

הועלה לראשונה: 10/12/2019 · חזרות: 23/07/2020 (האם תפקיד המדינה לכפות מצוות או רק משפט ומלחמות; הערה: "כל ישראל ערבים זה בזה" חשוב מחירות)

השאלה: מה תפקיד המלך והמדינה לפי רבנו – משפט ומלחמה בלבד או גם קיום מצוות; ועל "משיח" ו"שלטון המיעוט".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: 2019: "אין כזה דבר משיח. יש מלך משיח. והוא 'קם', לא 'בא'"; המלך "מחליט על חוקים כל עוד אינם סותרים את התורה… לכסות 'שטחים מתים'"; "(כמעט) תמיד המיעוט מוביל". 2020: "המדינה היא הכלי. רוב יושביה עליה ועצמאות לאומית הכרחית לקיום רוב התורה"; חוק אינו הסרת אחריות אלא ניטרול משיכת היצר; מטרת האבות "המצאת אומה ולא יחידים"; המשיח כופה "כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"; "איזו עשייה יש למלך חוץ מעשייה דתית?"; יש מצוות רק למדינה (עמלק, מקדש). ראיות ומקורות: הל' מלכים א, א-ב; ד, י; ז, ב; יא, ח-י; דברים יז, יד-כ; מו"נ ג, כז, לד; הראי"ה.
• ד"ר רפאל מינס: לעיתים אין די במשפט התורה לעשות צדק; הדרישה למלך נלמדה מהגויים ("ככל הגויים"); ציוויי התורה לאדם ולא טיוטה לספר חוקים; המדינה אינה כלי לקיום מצוות על מי שאינו רוצה.
• יוגב עמרם: המיעוט לא הוביל מעולם. משתתף (מספר חסוי 07): יש להקים שלטון תורה. יהונתן קרני: רס"ג: "אומתנו אינה אומה אלא בתורותיה". משתתף (מספר חסוי 20): יוסף בן מתתיהו (תיאוקרטיה).

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו (הרמב"ם והראי"ה)".

רצח עם, הציווי על שבעת העמים ועמלק, ומקור המוסר

הועלה לראשונה: 26/02/2018 (הערה: פורים – "הגויים לא נרצחו אלא האויב הושמד") · חזרות: 12/04/2018 (דיון מלא); 25/11/2019 (הערה: איבוד זכר עמלק והשמדת ממון – "לא. ובמלחמת שאול הייתה הוראת שעה"; הל' מלכים ה)

השאלה: כיצד מתיישב "לקח השואה" שרצח עם אסור עם הציווי על שבעת העמים ועמלק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה לא בדיוק הציווי האלוהי… יעיין נא כבודו בפ"ו מהל' מלכים ומלחמות"; ושואל אם "לקח השואה" ברור ומוסכם על פי התורה. "דרך ארץ (מוסר טבעי אנושי) קדמה לתורה". ראיות ומקורות: הל' מלכים ומלחמות ו, ה.
• ד"ר רפאל מינס: טוב ורע מוחלטים; הפצצות לא שונות מרצח במחנות.
• משתתף (מספר חסוי 07): אין מעשה שלילי או חיובי בלי הקשרו.
• משתתף (מספר חסוי 02): משה התווכח עם הקב"ה מנקודת מבט מוסרית.

סיכום: נשאר במחלוקת; spc הציע לדון בעקרונות תחילה.

ריבונות על הארץ כמטרה עליונה ומקום התורה והמוסר

הועלה לראשונה: 21/04/2018 · חזרות: אין

השאלה: אוהד טען שריבונות אינה אתוס מודרני אלא יסוד התורה; יונתן עמיאל חלק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ריבונות כמטרה עילאית אינה אתוס מודרני כלל, אלא יסוד התורה/הבריאה"; "התורה והמצוות הם רק 'היכי תמצי' לאפשר לנו ריבונות על הארץ". "זכות קיום בארץ יש גם בלי התורה, כי זו הברית עם האבות", אך אי אפשר לחיות בה בלי תורה, ולכן "גולים וחוזרים". שפיכות דמים "במקומה ובזמנה אין גדול ממנה"; "כי ידעתיו" – ההתנהגות המוסרית היא למען "הביא את אשר דיבר". ראיות ומקורות: דברים; בראשית יח, יט; שמות ("ויעבדוני במדבר").
• יונתן עמיאל: ריבונות אינה ערך עצמאי; אין זכות קיום בלי התורה; אור לגויים ו-70 פרים בסוכות.

סיכום: הסכימו שריבונות בארץ גם במצב ירוד היא קידוש השם גדול; פערים נותרו על ערך המוסר.

ארץ ישראל: הכרה במדינה פלסטינית וישיבת גויים בארץ

הועלה לראשונה: 27/01/2020 · חזרות: 03/02/2020 (גירוש גויים, גר תושב, "פלטין של מלך")

השאלה: האם מותר להכיר במדינה פלסטינית, והאם יש לגרש גויים מהארץ.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "קרקע אינה נגזלת. זה שלי אך לא בחזקתי"; הכרה טקטית שאינה מתכחשת לבעלותנו – "אולי אפשר". גירוש גויים הוא "מצוות עשה", והשאלה ההפוכה היא "האם יש הצדקה להשאיר פה גויים"; "ארץ ישראל פלטין של מלך" – יושבים בה בניו או גר תושב, והיום רק גר צדק. "זה לא משנה מעשית, אבל זהו העיקרון הרצוי. זו האמת". ראיות ומקורות: הל' מלכים ומלחמות ו.
• משתתף (מספר חסוי 08): לפי הרב עובדיה והרב שך מותר למסור שטחים; האסלאם אינו ע"ז.
• ר' יאיר עוזרי: הרב עובדיה שינה פסיקתו.
• משתתף (מספר חסוי 07): אין להניח עובד ע"ז בארץ כשיד ישראל תקיפה. ראיות ומקורות: הל' ע"ז י, ו.
• ד"ר רפאל מינס: ההלכה אינה עוסקת במדינאות. יוגב עמרם: זו האמת העתידית, אך היום אין לגרש בכוח.

סיכום: הסכמה רחבה על האידיאל; מחלוקת על היישום בימינו.

האם יישוב ארץ ישראל מצווה לפי הרמב"ם

הועלה לראשונה: 14/09/2020 · חזרות: 15/09/2020 (אלעד: הל' תשובה ט, ב; אוהד: הל' מלכים ה)

השאלה: יוגב עמרם טען שאין מצווה מעשית של יישוב הארץ; איך עלה מארי אם סבו לא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: השאלה על אי העלייה "לא תקפה" כלפי מי שלא עלה 2000 שנה; "זה עשה (או לאו), רק לא נכנס במניין תרי"ג אלא קיים לפניו ומהווה בסיס אליו". ראיות ומקורות: סהמ"צ שורש רביעי; הל' מלכים ה.
• יוגב עמרם: אין מצווה בעצם היישוב אלא מצוות העולות ממנו; בכל זאת יש בו פיקוח נפש.
• אלעד קאפח: הל' תשובה ט, ב – "אין חולק, אך עדיין אמצעי".

סיכום: לא הוכרע; אוהד ויוגב נטו להבנה שהיא מצווה כוללת שאינה במניין.

קהילת גרים במדגסקר וחובת עלייה ל"קהל ה'"

הועלה לראשונה: 05/08/2025 · חזרות: אין

השאלה: האם יש פגם בכך שקהילת גרים הנוהגת לפי הרמב"ם נשארה בחו"ל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מי שמתגייר ונשאר בקהילת גרים סגורה בחו"ל כשרוב העם בארץ אינו מסתפח לאומה ו"מוריד נקודות" – פגם רוחני ולא הלכתי; אינם "קהל ה'". העלייה "רק כיום"; "בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי". אינו אומר שהגיור אינו תקף. ראיות ומקורות: הל' איסו"ב טו, ז; הל' מלכים א, ד; הל' תשובה ג, יא.
• שחר עדוי: אין תנאי של עלייה והיטמעות; אמונתם נותנת להם נקודות.
• יהונתן קרני: "המצאה" וחצוף; אין להטיל פגם על בדיקה שטחית.
• יאיר עוזרי חשמונאים: מי שנולד בחו"ל אינו עובר איסור. ראיות ומקורות: הל' מלכים א, ז; ה, יב.

סיכום: נשאר במחלוקת.

גיוס בני ישיבות, שירות הסדר ושוויון בנטל

הועלה לראשונה: 30/10/2025 · חזרות: 31/10/2025 (ויכוח עם ד"ר מינס על "קרדום לחפור בו")

השאלה: האם מי שלומד תורה זכאי לשירות מקוצר ולהטבות, ומה השוויון הנדרש בנטל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לימוד תורה אידיאלי ולכתחילה; שירות צבאי בדיעבד כי חייבים. אין שוויון במציאות: מי שהשקיע שנים בלימוד איכותי צריך לשרת מעט פחות, כמו הנחות לנח"ל ולספורטאי מצטיין. החרדים רוצים "הכל או לא כלום". שלוש שנים הן פועל יוצא של ההתנהלות החילונית. הוא עושה מילואים; "לא כל 'הטבה' שמקבל ת"ח נקראת קרדום". ראיות ומקורות: הל' ת"ת ו, יא-יב.
• ד"ר רפאל מינס: שוויון אינו העיקר; "קרדום לחפור בו" וחילול השם; מעדיף צבא מקצועי.
• משתתף (מספר חסוי 02): למדינה אינטרסים נוספים; ההסדר הוא הכרה בצורך בלימוד.
• spc: זמן השירות צריך להיות שווה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד פרש ("תלינו בטוב").

עמדות קצרות נוספות

• 11/12/2017 — תקרובת ע"ז ופאה — מחלוקת אחרונים, ויש שאין בזה גדר תקרובת ע"ז — ללא מקור.
• 26/02/2018 — הריגת אויבי ישראל בפורים — "הגויים לא נרצחו אלא האויב הושמד"; החגיגה על המנוחה מאיבתם — ללא מקור.
• 08/05/2018 — פינוי קברות — הפנה לדברי מארי — ספר שופטים ב' עמ' רב (מהדורת מארי).
• 18/05/2018 — "מורידין ולא מעלין" — "ולא ימהר אדם להרגן"; השלים סיפא מכתב יד — הל' ממרים פ"ג.
• 10/06/2018 — גילוי ראש משום חוקות הגויים — מקור דעת מארי — ספר אהבה עמ' קנו.
• 30/07/2019 — אפסות האדם והעולם — "כל ברייה נבראה לעצמה" נכון רק מבחינה מסוימת; האדם והעולם חצי זכאי וחצי חייב — הל' תשובה ג, ח.
• 16/09/2019 — מתנה או הלוואה לאדם שנאסר בריבית — "אין עליך איסור לתת לו כמתנה"; המחמיר צריך להביא ראיה — ראב"ד.
• 22/09/2019 — משיח והגויים — כשעם ישראל יגיע למטרתו "יבואו כולם ללמוד ממנו" — הל' תשובה ט, ט.
• 24/09/2019 — עבודה במקום הפתוח בשבת — "לתת לו את השבת ולקחת יום אחר כנגדו" כבר בתחילת השותפות — ללא מקור.
• 16/05/2021 — איסור מניית ישראל — רבנו שמונים על ידי דבר אחר, ותשובת ר' אברהם בן הרמב"ם — תמידין ומוספין ד, ד; שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' לד.
• 08/07/2021 — גובה מעקה — עשרה טפחים, ולכן אפשרות סבירה למעקה — הל' רוצח ושמירת נפש.
• 04/07/2022 — "מי שלא מתאבל כמו שציוו חכמים – אכזרי" — ציטוט — הל' אבל יג, יג.
• 19/10/2022 — אחריות המורה על שגגתו — "לימטיין שיבא מכשורא" ושגגת הוראה של בית דין הגדול — הל' שגגות יב; סנהדרין ז ע"ב.
• 25/04/2023 — הרמב"ם שהתאבל שנה על אחיו — זה רגש ולא אבלות הלכתית; ההלכה הדריכה ולא החניקה — ללא מקור.
• 10/09/2023 — תפקיד יסודי התורה ודעות — יאיר: בלעדיהם אין טעם בשאר; אוהד לא התייחס — ללא מקור.
• 07/04/2024 — הגדרת מכת מרדות — אין הגדרה במשנה תורה — הל' עדות יח, ו; פיה"מ נזירות ד, ג.
• 15/02/2026 — "משענתו" (שמות כא, יט) — הישענות על מקל שהאדם מעמיד בכוחו מול אדם אחר; הרמב"ם בהלכה ד מרחיק אפילו מקל — הל' רוצח ד, ד.
• 07/04/2026 ו-28/07/2026 — הרב שאינו הולך בדרך טובה — אין מתלמדין ממנו עד שיחזור למוטב; "משנה מאוד מי כתב" (בהקשר המלצה על ליבוביץ') — הל' ת"ת ד, ב; ה; הל' ע"ז ב, ג-ו.
• 28/07/2026 — ימות המשיח — הנביאים והחכמים לא התאוו לשלוט אלא להיות פנויים לתורה; נכנסנו כנראה ל"ימות המשיח" בכמות ואיכות הניתנות לוויכוח — הל' מלכים יב, ד-ה.
• 14/05/2026 — סמכות דיין בכל דור — חכם נושא הקבלה "והרי הוא בדורו כמו אלו בדורותם"; "אין הדין של פלוני הדיין אלא הוא של ה'" — הקדמת פיה"מ אבות.

כוונת "אחד" בקריאת שמע – אחדות ומלכות

הועלה לראשונה: 07/05/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם יש לפי רבנו כוונה מיוחדת במילה "אחד" (המלכת ה' על ארבע רוחות), ומה הקשר בין אחדות הבורא למלכותו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: צריך להאריך בדל"ת "כדי שימליכהו על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם". "הביטוי המעשי של האחדות הוא בסידור מלכותו על הכל בשלמות", ולכן מכוונים להמליך דווקא ב"אחד". האחדות הפילוסופית מושגת בשכל הפרט, וגילויה בבריאה הוא גילוי מלכותו; "אין עסקי עם פילוסופי האיסלאם". ראיות ומקורות: הלכות קריאת שמע ב, ט; ברכות יג ב; סהמ"צ עשה ב; הלכות שופר ג, י.
• ערן חבשוש: הדגש הוא על אחדות הבורא, שאין בה ריבוי ולא שינוי; הדל"ת רפה ולכן אפשר להאריך. ראיות ומקורות: יסודי התורה ב, י; מורה נבוכים א, נ–סט.
• spc: "לכאורה אין קשר בין אחדות הבורא ומלכותו"; קיבל קשר דרך "מחויב המציאות" (אבן סינא).

סיכום: spc הסכים חלקית; לא הוכרע.

זמן קריאת שמע – ותיקין, והקריאה בלי ברכות בהנץ

הועלה לראשונה: 11/10/2017 · חזרות: 01/02/2023 (נוסף: האם עדיף ק"ש בזמנה בלי ברכות, כדעת הרב משאש, או בהמשך עם ברכותיה); 02/02/2023 (נוסף: רוב המפרשים הבינו שרבנו חילק כבר בהלכה ד)

השאלה: האם לכתחילה קוראים ק"ש עם הנץ או מעלות השחר, ומה עדיף למי שאי אפשר לו בהנץ עם הברכות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מי פוסק הלכה מתוך לשון המשנה?" לפי רבנו מצוותה להתחיל קודם הנץ ולסיים עם הנץ; הקורא אחר עלות השחר שלא בדוחק יוצא בדיעבד. "אין לערבב בין זמני ק"ש ותפילה": ק"ש מאוחר מן הנץ בדיעבד, ותפילה מאוחרת (עד ג' שעות) לכתחילה, ובתפילת ותיקין יוצאים לכתחילה בשניהם. ב-2023: אצל רבנו "קריאה" אינה כוללת בהכרח את הברכות (ביורד לטבול הוזכרה קריאה בלבד), ולכן נראה שעדיפה ק"ש לבדה בזמנה ואחר כך קריאה חוזרת עם ברכותיה לסמיכת גאולה לתפילה. ראיות ומקורות: הל' ק"ש פ"א (זמנה ביום); ב, ד–ז.
• spc: הדבר פשוט ברבנו והקושי ביישובו עם התלמוד; מי שלא התפלל בנץ מתפלל עד ד' שעות ואחר כך עד חצות.
• גיא האוס: הרב משאש פירש את דין הטובל כקריאה עם ברכות, אך הוא עצמו הבין את רבנו כאוהד.

סיכום: הסכמה על הנץ כמצוה מן המובחר; נשאר הבדל קל בגבולות הלכתחילה לתפילה (ג' שעות מול ד'). ב-2023 גיא האוס הסכים עם אוהד ואיש לא חלק.

ספק קריאת שמע וברכותיה

הועלה לראשונה: 17/09/2017 · חזרות: אין

השאלה: מדוע המסופק אם קרא ק"ש חוזר ומברך, ואילו המסופק בברכות בלבד אינו חוזר, ואיך זה מתיישב עם "ספק ברכות להקל".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ספק על הברכות בלבד – אינו מברך; ספק על המצווה עצמה – קורא "בברכותיה כתקנה", כי אלו "ברכות השבח" ולא ברכת מצווה, כשם שהמסתפק אם בירך ברכת המזון מברך ארבע ברכות. ראיות ומקורות: הלכות ק"ש ב, יג; ברכות ספ"ב.
• אלי שעובי: חכמים כללו את הברכות כגוש אחד עם ק"ש והם מוסמכים לחייב.

סיכום: הוסכם ברוב; השאלה נענתה.

ברכות קריאת שמע של ערבית והקדמת ערבית לפני צאת הכוכבים

הועלה לראשונה: 27/10/2020 · חזרות: 18/04/2022 (נוסף: ערבית של שבת מתקבלת בתוקף גדול יותר, הלכה ט, ויוגב עמרם: הזכרת שבת מחדשת הו"א); 25/03/2024 (נוסף: גיא האוס שוכנע; חפיפה בין מנחה לערבית); 04/06/2025 (נוסף: כל הסדר כולל ק"ש מוקדם, ובצה"כ קוראים ק"ש); 08/06/2025 (נוסף: יגאל גיל מול ראיות מהל' ק"ש א, יא ו-א, יד)

השאלה: האם ברכות ק"ש של ערבית המוקדמות לפני צה"כ אינן לבטלה, ומה גבולות ההיתר ב"תפילת ערבית רשות, אין מדקדקין בזמנה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ברכות ק"ש של שחרית נאמרות כל היום אף שאינו יוצא י"ח ק"ש ("כקורא בתורה"), ולכן גם בערבית אפשר להקדים; הן ברכות שבח ולא "ברכות ק"ש" דווקניות, ורק מצוות הקריאה חוזרת ומשלימה אחר צה"כ. "סוף היום של כל יום הוא תחילת היום שאחריו". ההיתר אינו מוגבל לשבת אלא עיקרון כללי; ובתשובה סי' קס מורה "ובתפילת הערב" על כל הסדר. בערבית של שבת התקבלה "תפילת הציבור" ולכן אפשר "לתקן" בה. בברהמ"ז במוצ"ש לא אומרים "רצה" כי זו ברכה על אכילה. ראיות ומקורות: שו"ת הראב"י אב"ד סי' קפב; תפילה ג, ז; ט (ש"צ בליל שבת); ז, יז–יט; ק"ש א, יא, יג, יד; שו"ת הרמב"ם סי' קס.
• יגאל גיל: מי שקורא ביום פרשיות ק"ש מקיים דאורייתא, לכן בשחרית אין בעיה; בערבית רבנו קבע זמן מצה"כ (ק"ש א, ט). ההיתר הוא רק להקדים תפילה, לא ק"ש; "כל הטיעונים תירוצים להצדיק מנהג" והברכות לבטלה. הוא מסתמך על הרמב"ם בלבד.
• יהונתן קרני: מבקש היתר מפורש להקדים ברכות ערב; המקור מתיר רק להמשיך אחרי הזמן; מסתפק לגבי ימות החול. כן הובא רה"ג ור"ח (ברכות עד סוף שעה רביעית).
• שחר עדוי: "ערבית" הוא העמידה בלבד, ויקרא ק"ש אחר כך.
• בנימין שרעבי ומשתמש (מספר חסוי 43): "ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה" הוא תנאי. יאיר עוזרי: מקשה מהתוספתא ומסה"מ עשין י ("נתנו חכמים קבע לתפילה").

סיכום: נשאר במחלוקת בין אוהד (ברכות שבח, אין בעיה) ליגאל גיל (לבטלה); ב-2024 גיא האוס שוכנע. אוהד חזר על עמדתו ללא שינוי לאורך השנים.

עניית אמן אחרי ברכות קריאת שמע ("אהבת עולם", "גאל ישראל")

הועלה לראשונה: 25/12/2022 · חזרות: 26/12/2022 (תשובה ליהונתן)

השאלה: מדוע לא עונים אמן אחרי "אהבת עולם" ו"גאל ישראל" בשחרית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "בוודאי שלא עונים אמן כלל… העוסק במצוה פטור מן המצוה"; כך משתמע מתשובות רבנו ומדברי בנו בהמספיק.
• יהונתן קרני: בתפילה אחת יש לסיים הברכות עם הש"ץ ולענות אמן (שימושא עתיקא דגאונים, רס"ג); צריך להסביר מדוע מארי לא הורה כך.
• יאיר עוזרי: ענה על הדעה בתפילה אחת.

סיכום: לא הוכרע.

כפל פסוקים ("תיפול עליהם אימתה ופחד") ואיסור כפילה בקריאה

הועלה לראשונה: 17/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: אדם ראה בבית כנסת ביבנה שמשלשים את הפסוק, והקשה שרבנו אוסר לש"צ לכפול פסוקים בק"ש.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מנהג ידוע בלא מעט מקומות" (בעת צרה), כנראה מהזוהר (תרומה). האיסור לכפול הוא בשמע ובמצוות קריאה; בהלל "מקום שנהגו לכפול, יכפול". שאל היכן עוד יש מצוות קריאה ואם חל בנביאים וכתובים. ראיות ומקורות: זוהר תרומה; הלכות חנוכה (הלל).
• שחר עדוי: המנהג בצרת אויבים. spc: מארי הבין שהאיסור על כל פסוק. משתתף (מספר חסוי 56): הרב צדוק מרחיב לכל מצות קריאה פעם אחת.

סיכום: לא הוכרע.

תפילה בכל לשון

הועלה לראשונה: 11/08/2025 · חזרות: אין

השאלה: האם לרמב"ם מותר להתפלל בכל לשון.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: כן. (א) אם אסור יש להגדיר שאסור, כמו ברכת כהנים בלה"ק; (ב) ק"ו מק"ש, ברכות ומגילה הכשרים בכל לשון שמבינה; (ג) בתחילת הלכות תפילה כתוב שאפשר להתפלל בלועזית שמבין היטב ולא מעורבבת. לה"ק עדיף אך לא מעכב: "העניין צריך להיות ערוך, לא השפה". ראיות ומקורות: הלכות תפילה פ"א; מהדורת מארי.
• יהונתן קרני: צריך להתיר מפורשות; שאל "היכן?" על סעיף ג. spc: כל הברכות בכל לשון, למה לחלק.

סיכום: לא הוכרע; אוהד ו-spc לכיוון היתר, יהונתן התנגד.

חיוב נשים בתפילה ובצירוף למניין – פיה"מ קידושין א, ז מול הלכות תפילה א, ב

הועלה לראשונה: 06/09/2020 · חזרות: 07/09/2020 (דיון נרחב; אלעד קאפח הצטרף); 12/03/2023 (נוסף: שאלת הצירוף למניין); 13/03/2023 (נוסף: חיוב מן התורה)

השאלה: האם נשים חייבות בשחרית ומנחה כגברים, לאור פיה"מ שכולל תפילה במצוות הזמן גרמן, והאם הן מצטרפות לעשרה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: נשים חייבות רק בגדר הדאורייתא: תפילה פעם ביום בזמן ובנוסח שרוצות. פיה"מ או שנשתמטה ממנו או שחזר בו; הזמנים שתיקנו חכמים אינם הופכים את מצוות התפילה ל"הזמן גרמא". "מסורת פרשנית אינה דעה קדומה אלא נשמת אפה של תורה שבעל פה". בצירוף: מהלכות תפילה טו, ט (בית כנסת שכולו כוהנים, "הנשים והטף עונים אמן") ומברכת חתנים י, ה ("גדולים ובני חורין") – נשים אינן מניין; כדוגמה: אישה חייבת במזוזה ופסולה לכתבה. ראיות ומקורות: פיה"מ קידושין א, ז; הלכות תפילה א, א–ב; ו (סוף); טו, ט; הלכות ברכות י, ה.
• ד"ר רפאל מינס: ברמב"ם התפילה דאורייתא ואינה מעש"ג; הגישה ש"רבנו התבלבל" קיצונית.
• spc, יוגב עמרם, אלעד קאפח: הסכימו עם אוהד – דאורייתא "בכל יום" או "כל היממה", החלוקה לשלוש תפילות דרבנן. spc: "אישתמיטיה" מטיל מום בקודשים.
• משתתף (מספר חסוי 04): הרמב"ם מחייב נשים בכל התפילות ולכן מצטרפות. יצחק מיסק: ביקש מראי מקום.

סיכום: spc, יוגב ואלעד הסכימו עם אוהד; מינס נשאר בעמדתו; בשאלת המניין לא הוכרע.

אישה שטעתה בתפילה – האם חייבת לחזור

הועלה לראשונה: 26/10/2017 · חזרות: אין

השאלה: אישה ששכחה "יעלה ויבוא", טל ומטר, או אמרה "האל הקדוש" בעשי"ת – האם חוזרת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מביא מטיוטת "רצון יראיו": אינה חוזרת, כי חובתה מהתורה ויוצאת "כפי צחות לשונה"; כך גם ב"רצה והחליצנו" בברהמ"ז. הביא גם את הדעה החולקת. ראיות ומקורות: תשובות מהר"י קאפח לתמיר רצון 128, 244; מגן אברהם קו, ב; ילקוט יוסף קו, ה (דינה כאיש).
• נועם ממכון משה: הודה. משתתף (מספר חסוי 57): זוכר שאינה חייבת.

סיכום: אוהד העדיף שאינה חוזרת; ללא התנגדות.

מאה ברכות ו"חמש ברכות יתרות"

הועלה לראשונה: 08/02/2018 · חזרות: 06/03/2026 (נוסף: אוהד מסיק ממניין מאה ברכות שנטילת מנחה וערבית אינה חובה, ושאין להניח שהעתיק מגאון)

השאלה: יונתן עמיאל: מניין מאה הברכות (תפילה ז, יד) נראה מתאים לסוף בית שני.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מאה אינו מניין קדום אלא המניין שנקבע לכתחילה; בגלל החורבן הוספו ברכות כמעין בדיעבד. רבנו דייק "חמש ברכות יתרות", ואולי רומז שיתבטלו בימות המשיח, וכן "וכשייבנה המקדש יחזרו הדברים ליושנן". ראיות ומקורות: הל' תפילה ז, יד; הל' לולב (תקנות ריב"ז).
• יונתן עמיאל: "באמת נראה שזה הכיוון".

סיכום: מוסכם.

שינוי מטבע ברכות: קיצור "השכיבנו" ואמירת הלל במרוצה

הועלה לראשונה: 01/06/2017 · חזרות: אין

השאלה: בשבועות דווח על הלל במרוצה, ומכאן לקיצור חתימת "השכיבנו" בערבית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מדקדקים באיכה ומזלזלים בקריאת שמע". אותה עצלות הביאה לשינוי מטבע ברכות בק"ש של ערבית; כל התכלאלים הבלדיים ומהרי"ץ נוקטים בנוסח הארוך, ורק "תורת אבות" נתן לגיטימציה. בילדותו רוב הציבור אמר את הארוך.
• ערן חבשוש: מצטט תפילה ד, יט – "פרקים" פירושו שלושים יום (לפי מארי).
• אלי נגר: מהרי"ץ תרם לשימור, אף שיצר פשרה. משתתף (מספר חסוי 09): החתימה המקורית "שומר עמו"; שינוי מנהג לחוד ושינוי מטבע לחוד.

סיכום: לא הוכרע אם הקיצור נחשב שינוי מטבע; אוהד עומד על כך.

תחנונים ומי שברך בשבת, ויחס לתוספות שנכנסו מן העם

הועלה לראשונה: 10/08/2017 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר "מי שברך" לחולה בשבת, ומה דין תוספות בתפילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי שבת ל, יב אסור, אך תחנונים כלליים נאמרים בשבת, וביטול נפילת אפיים בשבת הוא מנהג. אם רבנו הכניס תוספות משום מנהג העם, אין לשלול תוספות הנוהגות היום, "כל דבר ייבחן לגופו"; "לא חרבה ירושלים אלא שהשוו בה קטן וגדול" – לקבע את החובה ולזרום עם הרשות. "גם לא בטוח שצריך להיות אכפת לנו מה 'באמת' היה". ראיות ומקורות: שבת ל, יב; תפילה ט, יג וסוף פ"ה; שו"ע ("טוב מעט בכוונה").
• Morsamina: תוקפן קבלת הציבור, לכן לקבע את הקיים. דוד משה: כך עשה מהרי"ץ.

סיכום: הסכמה חלקית; נותרה מחלוקת בין "לקבע את הקיים" ל"לקבע את החובה".

פיוטים, סליחות וסידורים בנוסח חדש לפי הרמב"ם

הועלה לראשונה: 12/03/2018 · חזרות: 10/10/2019 (נוסף: סליחות ומרנות עם ניסוחים קשים); 23/08/2026 (נוסף: סידור ארץ ישראל עתיק); 30/09/2026 (נוסף: הושענא רבה וסליחות)

השאלה: מה דעת רבנו על פיוטים ועל נוסחים מחודשים, והאם מותר להתפלל בסידור המבוסס על נוסחי א"י העתיקים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: משלים את הציטוט משו"ת סי' רח: "אסור לומר דבר מהן בשום פנים, לא ליחיד ולא לציבור". בסליחות ומרנות: "זע באי נוחות" מול משפטים שהם "דובר שקרים" ועדיין ממשיכים. על סידור חדש: אם אינו מחליף את תפילות החובה ואין בו ברכות בשם ומלכות – "ייתכן שכן", אך "מי התיר לך לשנות מנהג אבותיך, ובפרט במטבע ברכות". הושענא רבה "יום דין" נרמז בירושלמי, ואין חובה להשתפך בסליחות. ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' רס, רנד, רח.
• משתתף (מספר חסוי 30): מצטט שו"ת רס ורנד – "דברי משוררים, לא תלמידי חכמים".
• יהונתן קרני: הרמב"ם (תשובה רס) – יוצאים בו י"ח אף שלא ראוי לכתחילה. בנימין: אסור, יביא לפיצולים.

סיכום: לא הוכרע; אוהד הצביע על המקור המחמיר ודרש זהירות מבלי לפסול.

מבטא ודקדוק בתפילה – הצעת הרב עוזיאל והמבטא התימני

הועלה לראשונה: 14/02/2024 · חזרות: אין

השאלה: להתפלל במבטא היום-יומי (הרב עוזיאל) או לשמר את המבטא התימני.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אבותינו דיברו ערבית ביניהם; רבנו מציין שייחדו גופן מיוחד לחולין ואשורי לקודש – שימוש בלשון מיוחדת לקודש. הפנה למאמר הרב רצון באמרי רצון ח"ג.
• איתמר כהן: המבטא נקבע בדקדוק טבריה ושמור רק אצל תימנים. משתתף (מספר חסוי 58): ילדים לא מבינים. נהוראי יהב: לשון מיוחדת יוצרת הילה וכוונה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

תפילת ערבית – "רשות", "נדבה" ותפילה כנגד קרבנות

הועלה לראשונה: 29/12/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם ערבית ותשלומי מוצ"ש נקבעו כנגד קרבנות, ואם יש להתנות שתהיה "נדבה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תפילות החובה נתקנו כנגד הקרבנות; נדבה היא "עבודה שבלב – בכל עת ובכל נוסח". יש להבדיל "נדבה" מ"רשות": רשות היא תקנת חכמים שלא נקבעה חובה, והמתפלל ערבית מקיים תקנה. ראיות ומקורות: תפילה א, ו–ח; מארי אהבה עמ' רכו.
• משתתף (מספר חסוי 16): ערבית כנגד אברים. גיא האוס: מארי פסק כשו"ע, מדוע לא הביא רבנו.

סיכום: לא הוכרע.

מנחה גדולה – לכתחילה או בדיעבד, ומשמעות "יצא"

הועלה לראשונה: 27/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: נהוראי: מפורש שאין להתפלל מנחה גדולה בקביעות; האם "יצא" ברמב"ם משמעו בדיעבד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מנחה גדולה היא לכתחילה, אלא שמנחה קטנה טובה הימנה"; "'לא הכי מושלם' אינו בדיעבד". רבנו הוסיף "ומשהגיע זמן זה – הגיע חיובה". הביא שמונה מקומות שבהם "יצא" אינו בדיעבד. ראיות ומקורות: תפילה ג, ב–ד, ז; תמידין ומוספין א, ג; תפילין ג, ו; ברכות א, יא; חמץ ומצה ו, א; שופר א, ח; סוכה ו, ז.
• משתתף (מספר חסוי 49): "יצא" משמעו בדיעבד. איתמר כהן: הסכים לאוהד (תשובת מהר"י קאפח; שביתת יו"ט ו, יט).

סיכום: אוהד ואיתמר באותה עמדה; מספר חסוי 49 נשאר בהבנתו.

תפילת תשלומין מיד אחרי תפילת החובה

הועלה לראשונה: 20/10/2026 · חזרות: אין

השאלה: האם מתפללים תשלומין מיד, ומה כללי "שתתחונן דעתו".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מחלוקת"; יש אומרים דקה-שתיים וצריך להסמיך. מה שנכתב בשם מארי (פ"ג אות יט) אינו מדויק, כי מארי אמר מה שדייקו אחרים ולא חיווה דעתו.
• דן עמיאל ואיתמר כהן: "ישהה בין תפילה לתפילה" (תפילה י, כד). נהוראי: הראב"ד (השגות ג, י) – בסמוך. יאיר עוזרי: סמוך ככל האפשר.

סיכום: לא הוכרע.

טבילה ורחיצה של בעל קרי, ומנהג תימן

הועלה לראשונה: 05/08/2019 · חזרות: אין

השאלה: מדוע בתימן לא נהגו לטבול, והאם הרמב"ם מחייב טבילה לבעל קרי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין צורך "להיות טהור"; טהרה נדרשת רק לעסוק בקודשים, וטבילת הגברים בטלה, ונשארה "ההרגשה האישית". בלשון הרמב"ם כתוב "רחיצה" ולא "טבילה". אם היו בתימן טובלים (על פי הקבלה) – מיעוט שאין להחיל עליהם מנהג. ראיות ומקורות: הלכות תפילה ד, ו ("מנהג פשוט בספרד ובשנער… מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן"); מורה נבוכים ג, מז.
• משתתף (מספר חסוי 08): איגרת רבנו לר' פנחס הדיין – רחיצה מנהג בשנער ובמערב; מסורת אבותינו שבעל קרי לא יתפלל עד שירחץ.
• יונתן עמיאל: יש הבדל בין רחיצה לטבילה; רבנו טבל כמנהג אבותיו. בנימין שרעבי: "רחיצה" כנראה טבילה.

סיכום: לא הוכרע; הוחלפו האשמות על סגנון ואוהד הציע "שיח מכבד".

נטילת ידיים לתפילה – רחיצה או נטילה בכלי, ומאה ברכות

הועלה לראשונה: 25/05/2018 · חזרות: 03/07/2018 (נוסף: נטילה בת"ב ולתפילה, ברכת הנטילה ומאה ברכות, ספר ר' אברהם); 01/03/2023 (נוסף: אחרי בית הכסא לפני תפילה – די בנקיות); 06/03/2026 (נוסף: מניין מאה ברכות; "רחיצה" מול "נטילה", ויגאל גיל: אולי גם מים אחרונים בכלי); 08/03/2026 (הרחבה)

השאלה: האם לתפילה נדרשת נטילה בכלי או רחיצה בלבד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לתפילה החובה היא "טהרת הידיים" ברחיצה, ואפשר אף בניגוב; בת"ב "אין רחיצה – אין על מה לברך"; לברכת כהנים נטילה מעכבת. הל' ברכות ו, ב אומרות רק שמי שנוטל יברך, ו"קצת מוזר ללמוד פרט מהותי ממשפט צדדי". במניין מאה ברכות רבנו לא מנה נטילה למנחה וערבית – "אין זו חובה דינית". ב-2026: לשחרית זו "רשות מצד הדין וחובה מצד המנהג", ו"ודאי של דבריהם מברכין עליו". ספר ר' אברהם "חסידותי-מחשבתי" ולא דיני. ראיות ומקורות: הל' תפילה ד, א ("רוחץ ידיו"); ברכות ו, ב, ו, טו; ז, טו; חנוכה ג, ה.
• שלום עמרם: לפי מורי רבנו נדרש כלי וברכה גם למנחה. איתי טיירי: בפ"ד רק רחיצה, "כאוהד".
• איתמר כהן (2026): אין חובה גם בשחרית; "רחיצה" עברית ו"נטילה" ארמית, ובלי מים מותר קינוח; אוהד הסכים לחלק. spc, יהונתן קרני: יש לרחוץ בבוקר.

סיכום: אוהד ואיתמר הסכימו שהדין רשות ואוהד הוסיף שהמנהג חובה; לא הוכרע בין הצדדים.

כיסוי ראש בברכות, כיפה שחורה וצבעוניות

הועלה לראשונה: 08/09/2020 · חזרות: אין

השאלה: מה אמר מארי על הולך בלי כיפה, והאם אסור לברך בלי כיפה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הולך" – שוהה רוב יומו; יש אופן מותר, אופן שנאסר על ידי אחרונים, ושטח אפור. אינה "ברכת המצוות" ולכן מברכים מרגע שמתחילים. כיפה שחורה היא "לבוש גלות"; מנהג אבותינו כיסוי ראש צבעוני. ראיות ומקורות: מארי באהבה (כפי שציין נועם); הר"א זיני, עץ ארז ב.
• נועם ממכון משה: מארי כתב שאסור לברך בלי כיפה. משתתף (מספר חסוי 08): הרמב"ם לא הצריך; תמונות מארי והרב רצון בשחורה. בנימין שרעבי: עיקר הוא "העטרה" (עמאמה).

סיכום: לא הוכרע.

נפילת אפיים – ישיבה מול השתחוויה בפישוט ידיים ורגליים

הועלה לראשונה: 28/08/2017 · חזרות: 29/08/2017 (הדיון המפורט); 30/08/2017 (חזרה על המנהג התימני); 28/06/2020 (נוסף: נפילת אפיים ותחנונים חובה, הנוסח מסור למנהג); 31/01/2023 (נוסף: חכמים הקלו, "מנהג העם קובע"); 03/02/2026 (נוסף: בתימן ישבו על הרצפה, העיקר הטיית הראש)

השאלה: האם נפילת אפיים לפי הרמב"ם היא בפישוט ידיים ורגליים או בישיבה, ומה משקל מנהג תימן; ומה מעמדה של חובת הנפילה בימינו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "השתחויה" אצל רבנו מושג הלכתי ולא הנחיה פיזית; רבנו כותב "יושב לארץ ונופל על פניו", וה"בכל מקום" הוא בכל מקום אחר. ב-2023: "קוצר ברכיים" – אין אנו גמישים כמו פעם; "מצוות לאו ליהנות ניתנו"; הוא לועג לטענה שאין בה חיוב: "כמו שאין חיוב בכל השאר: עמידה, ונוכח המקדש, ותיקון הגוף… והכריעה?". ראיות ומקורות: הל' תפילה ה, יד; סדר תפילות היחיד ז, יז; שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' סב; סוכה לב א; מו"נ ג, מז; מגילה כב.
• יגאל גיל: הלכה א מונה שמונה דברים כולל השתחוויה בפישוט, אינם מעכבים; "פתוחה" אינו מדויק. נוגן צברי ובנימין שרעבי: יהודי תימן לא נהגו בפישוט; מארי בהליכות תימן – ישיבה.
• נהוראי יהב (2023): הקלו בנפילת אפיים (הגאונים ביטלוה בניסן ותשרי; הספרדים לא נופלים). משתתף (מספר חסוי 07): מי שלא כרע כראוי לא קיים תקנת חז"ל.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "פשוט מכדי לדון בו". אוהד ו-מספר חסוי 07 רואים חובה מתקנת חז"ל, נהוראי ואחרים דין קל יותר.

כריעה בתפילה – שחייה בעמידה או על הברכיים

הועלה לראשונה: 31/10/2021 · חזרות: 02/11/2021 (נוסף: ציטוט מלא של הל' תפילה ה, יא–טו); 28/07/2025 (נוסף: שחר עדוי הסכים, מלבד "יושב לארץ"); 03/02/2026 (נוסף: הבחנה בין הלכה למידת חסידות, המספיק פרקים כד–כה)

השאלה: נהוראי: כיצד מגדיר הרמב"ם כריעה "על הברכיים" (תפילה ה, טו) ובכל זאת "כורע ופוסע שלוש פסיעות לאחוריו כשהוא כורע".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הכריעה בתפילה היא שחייה בעמידה: "כורע ופוסע" (בהליכה רגילה), "מגביה ראשו" ולא גופו, "זוקף" ולא "עומד", "יושב לארץ" אחר הכריעה החמישית, "עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה וייעשה כקשת"; "כריעה האמורה בכל מקום" באה לאפוקי כריעת תפילה. "עדיף לדחוק הלשון מלדחוק העניין". המספיק בא ללמד מידת חסידות ולא עיקר הדין. ראיות ומקורות: תפילה ב, ט; ה, יא, יג, טו; איסורי ביאה כא, לא; מו"נ ב, כה; בית הבחירה ז, ד.
• יאיר עוזרי, נוגן צברי: מסכימים (מסורת תימן – שחייה). יהונתן קרני: תוספתא וירושלמי "אלו ברכות ששוחין בהן". איתמר כהן: הרמב"ם הסביר כריעות כפקפוק חוליות; הראב"ם כותב שחייה.
• משתתף (מספר חסוי 07) ו-מספר חסוי 04: הפירוש כריעה על הברכים; ר"א הבין כך; זקני תימן נפלו על פניהם (נוגן).
• שחר עדוי (2025): הטרוניה על הלשון, כי יכול היה לכתוב "בכל מקום אחר".

סיכום: נשאר במחלוקת; בשנים 2025–2026 איתמר ושחר הסכימו עם אוהד שהכריעה היא שחייה.

עמידת תפילה – השוואת עקבים ו"לפכר ידיו"

הועלה לראשונה: 02/12/2025 · חזרות: אין

השאלה: spc העיר שבתימן משווים עקבים בלבד ושמארי עמד בידיים משולבות בניגוד ללשון הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לפכר ידיה" פורש בראשונים בארבעה אופנים. "אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה". רבנו כתב "הימנית על השמאלית" ולא אצבעות; למארי אולי הייתה סיבה (כאב וחולשה). ראיות ומקורות: הל' תפילה ה (עמידה).
• spc: מעדיף מנהג עם יסודות כתובים (רבינו פרחיה); בתפילה אסור לקפוץ ידיים. יצחק מיסק: שמע מעמוס טובי שמארי עמד כבתמונה. דן עמיאל: דוגמה לחומרות באיסלאם.

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד: "המצאת 'מנהג', ועכשיו אתה מעדיף אותו?".

תפילה וברכות תוך כדי נהיגה, ותפילת הדרך

הועלה לראשונה: 26/04/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר להתפלל או לברך תוך כדי נהיגה, ואם יש לעצור לתפילת הדרך.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הרב רצון אוסר תוך כדי נהיגה; עדיף להתפלל בנחת לפני הנסיעה; "עצרתי בצד" מסוכן לעיתים; תפילת הדרך אפשר בשומע תפילה ו"לא נראה לי שיש להקפיד עד כדי כך". מביא שברהמ"ז ומעין שלוש "לכתחילה" רק בישיבה ובמקום שאכל, ו"לא הקפידו בשאר ברכות", ובק"ש קורא תוכ"ד מלאכה. "לא אמרתי מה מותר, רק הוספתי מקורות". ראיות ומקורות: הל' ברכות ד, א; הל' ק"ש ב, ד.
• נהוראי יהב: אין לברך תוך כדי נהיגה (ברכת ה'; שו"ע קצא, ג; ירושלמי ברכות ב, ה). שחר עדוי, נוגן צברי: סכנת נפשות, להתפלל בחנייה בטוחה. spc: עדיף שלא יתפלל מאשר יסתכן.

סיכום: לא הוכרע; הוסכם שאין לעצור במקום מסוכן.

הליכה באמצע התפילה, וכהן שליח ציבור או מתפלל העולה לדוכן

הועלה לראשונה: 24/07/2022 · חזרות: 17/03/2024 (נוסף: ש"צ כהן – האם נושא כפיו באמצע תפילתו)

השאלה: האם סתם הליכה באמצע התפילה היא "הפסק", ואם כהן שהיה באמצע תפילתו או ש"צ כהן חייב לעלות לדוכן.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מפסיק" עיקרו שתיקה גמורה או דיבור שאינו מעניין התפילה; "אין סתם הליכה… נקראת בהכרח 'הפסק'", אך אין זה היתר "ללכת חופשי לכל צורך". ב-2024: "מי אמר שלש"צ כהן מותר בכלל לברך באמצע תפילתו?" אם יש כהן אחר אין סיבה; אם הוא לבדו, פטרוהו כדי שלא תשתבש התפילה. רבנו כתב "נושא את כפיו" ולא "עולה לדוכן". ביקש מקור ללשון "הפסק". ראיות ומקורות: הל' תפילה ד, ט, יב; ו, ט; ה, יד; טו, יא.
• spc: הרב רצון והרב שבח – הליכה באמצע תפילה היא הפסק; ב-2024: לדעת הרמב"ם אסור. נהוראי יהב: כהן העוסק בתפילתו אינו בכלל "אמור להם" (ילקוט יוסף). משתתף (מספר חסוי 16): המשנ"ב מביא מתירים לעקור רגליים בשעת כהנים. יחיאל כהן: כהן שאינו עולה עובר בשלושה עשה (טו, יב).

סיכום: לא הוכרע; ההוראה למעשה נשארה פתוחה.

אמן אחר "שים שלום" – "סוף ברכות אחרונות"

הועלה לראשונה: 03/05/2017 · חזרות: 27/06/2022 (נוסף: עזריה שייר לייב נהרי – שיטות ראשונים); 31/03/2023 (נוסף: מיכאל נכד הרב רצון – מארי טוען שמנהגנו כך אף שאינו תואם); 01/04/2023 (יאיר מסכם)

השאלה: מדוע עונים בתימן אמן אחר "שים שלום", אם הרמב"ם מגדיר "סוף ברכות אחרונות".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: העמידה אינה רצף סתמי אלא "שלש ראשונות ושלש אחרונות", ורבנו קורא להן "ברכות אחרונות" – "נא להוכיח לי" שלעניין אמן אין הן כך; "אינני מבין למה אתם אונסים עצמכם ליצור חילוק בין פסק רבנו למנהג תימן". ב-2022: "דברי רבנו ברורים… תתווכח איתו, לא איתי"; "לשון התלמוד אינה לשון זהב כלל". ב-2023: הבנת מארי אינה בהכרח מוכרחת ברבנו. ראיות ומקורות: ברכות א, טז–יח; תפילה טו, ו.
• ערן חבשוש ויגאל גיל: ערן – העמידה רצף ברכות; יגאל – שים שלום סוף המצווה, "לא חייבים להצדיק מנהג תימן".
• עזריה שייר לייב נהרי: שלוש שיטות בראשונים; אי אפשר להיות נאמן ללשון הרמב"ם יותר מנאמנותו לתלמוד.
• יאיר עוזרי: "אחרונות" מעיד כמארי – ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות שייכת רק כשיש ברכות לפניה ואחריה, לכן הש"ץ לא עונה אמן. נהוראי יהב: אמן מובא רק אחרי "בונה ירושלים".

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד סירב להרחיב. יאיר סיכם שלדעת רבנו אין אמן אחרי שים שלום.

עניית אמן אחרי ברכת מי שנוהג בשיטה אחרת, וברכת גוי

הועלה לראשונה: 04/07/2018 · חזרות: 24/06/2021 (נוסף: סתם גוי בלי חילוק); 15/11/2021 (נוסף: קידוש על יין מבושל); 30/04/2025 (נוסף: אתרוג שאינו כשר לשיטת הרמב"ם)

השאלה: האם עונים אמן למברך שלא כדעת רבנו (הגפן על יין מבושל, אתרוג), ולברכת גוי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו אינו מחלק באיכות הגוי או בדתו; "שינה מטבע הברכה" מוסב על ישראל גדול. "עונים אמן על כל ברכה חוקית שיהודי מברך, חוקית – לפי שיטתו ההלכתית"; על אתרוג שכשר לו לפי רבותיו – "אין סיבה לא לענות". לגבי קידוש: "אם אני שומע ממי שחייב בברכה, ויוצא בה לפי שיטתו, הוא מוציא גם אותי". ראיות ומקורות: ברכות א, יג; פיה"מ ברכות ספ"ח; מארי לולב ז, כד.
• שמעיה אפל: ברכה לבטלה לשיטת הרמב"ם, איך יענה אמן. משתתף (מספר חסוי 02): עונים אחרי מי שמסתמך על שיטה. מצות גיל: האם עונים על ברכות שאין להן מקום ברבנו (שפטרני).
• משתתף (מספר חסוי 07): מן התורה יוצא, מדרבנן לא.

סיכום: אוהד: עונים אמן; שמעיה לא הסכים אך הבהיר שאינו מאשים.

זמן ברכות השחר ושיטת רבנו – בבית הכנסת ועד סוף ארבע שעות

הועלה לראשונה: 03/05/2017 · חזרות: 07/05/2021 (נוסף: מארי – עד ארבע שעות; ברכות נספחות לזמן שחרית); 08/05/2021 ("בכל יום" אינו "כל היום")

השאלה: האם אמירת ברכות השחר בבית הכנסת אינה לבטלה, ועד מתי מברכים אותן לפי רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לשון רבנו – ברכות השחר נאמרות לאחר המאורע; "עדיף תיכף ומיד", אך בבית הכנסת אינן לבטלה. הברכות נספחות לתפילה ולזמן שחרית (עד שליש היום) ולא לכל היום; "תפסת מועט תפסת"; ק"ש מצוה נפרדת. "'בכל יום' אינו 'כל היום'"; "וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?" ראיות ומקורות: ברכות א, טז; תפילה ז, יז; ג (סוף שנתו); המספיק פרק ל; תשובת ראב"ם; תשובות הרב רצון.
• ערן חבשוש: ברכות השחר אינן "מברך ועובר" (תפילה ז, ד). מאור: לאחר זמן – בדיעבד. משתתפים (מספר חסוי 22, מספר חסוי 59), יאיר עוזרי, רמי שרעבי: הברכות עד כל היום; הגרע"י ר' אברהם בתשובה פג; אילו תחילת היום לעיכובא הייתה לבטלה אחר ג' שעות. אלי שעובי: אין ראיה לשלוש שעות; ברכות שבח על אירוע.

סיכום: אוהד ומאור הסכימו שבבית הכנסת אינן לבטלה; בעניין עד מתי נשאר במחלוקת.

"מודה אני" ותזמון ברכות השחר

הועלה לראשונה: 06/05/2019 · חזרות: 07/05/2019 (נוסף: ברכות שבח אינן עובר לעשייתן; עד מתי אפשר לברך)

השאלה: האם חובה לומר "מודה אני", שאינו בגמרא וברמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין איסור להודות לה'… אין איסור לקיים תקנות של האחרונים". מתנגשים שני ערכים: הצמדת הברכה לפעולה, והחובה לברך בכוונה; אדם "אפוף קורי שינה" יטעה, ולכן "מודה אני" כ"זריקת הרגעה" ולא כתחליף, ואחר כך "אלהי הנשמה" בדעת מיושבת. "גילוי נאות: אני הקטן שייך לסוג השני". אלו ברכות שבח ולא מצווה. ראיות ומקורות: הל' ברכות סוף פרק י ותחילתו, י, ג; מו"נ ג, נא; תפילה ד (סוף), ה, ב; שו"ת רבנו סי' טו, ריח.
• spc: "אם יכול לומר מודה אני, יכול גם לברך"; אפשר עד 3 שעות. ד"ר רפאל מינס: בברכות לא דרשו כוונה. שחר עדוי: אין חובה. משתתף (מספר חסוי 37): רבנו כתב שאין לברכן על הסדר בבית הכנסת.

סיכום: לא הוכרע; spc הבין אוהד אך נשאר בדעתו.

פסוקי דזמרה – מעמדם, דילוג, שיעור ומקום שירת הים

הועלה לראשונה: 30/01/2022 · חזרות: 03/07/2022 (נוסף: "יהא חלקי מגומרי הלל", "הפכו את העיקר טפל", שירת הים בתוך הברכות; מי שמאחר)

השאלה: האם מי שממהר מתחיל ישר מברכו, והאם מותר לדלג על מזמורים ולברך, ומה מקום שירת הים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: פסוקי דזמרה "אינם חלק אינטגרלי מהתפילה, אלא שבח רצוי לכתחילה", וברכות ק"ש "חובה גמורה". "הפכו את העיקר טפל והטפל עיקר" – כאילו הברכות העיקר ולא המזמורים; מי שיש לו זמן לברכות יאמר עוד מזמור; "ראוי היה לפסוק שמי שלא אומר את כל המזמורים לא יאמר הברכות". "כבר נהגו העם לקרות פסוקים לפניהן ולאחריהן", ולכן שירת הים לפני ישתבח אפשרית, אף שמוטב מחוץ לברכות. ראיות ומקורות: תפילה ז, יב–יג; שבת קיח ע"ב.
• נוגן צברי: הזמירות חטיבה אחת, אי אפשר לברך כשמדלגים (מארי). נהוראי יהב: בפועל יברך תחילה וסוף וידלג כשו"ע; הרב שבח – חידוש. יצחק מיסק: שירת הים רק אחרי ישתבח. משתתף (מספר חסוי 07): מנחת אהרון.

סיכום: לא הוכרע; אוהד מתיר גמישות במנהג.

זמנם ומקומם של פסוקי דזמרה וברכותיהם – לפני עלות השחר ואחר התפילה

הועלה לראשונה: 18/10/2020 · חזרות: 05/10/2021 (נוסף: הזמירות נספחות לברכות השחר ויכולות להיאמר מוקדם); 13/10/2022 (נוסף: אמירתם אחר התפילה)

השאלה: האם אפשר לומר ברכות פסוקי דזמרה לפני עלות השחר, וכן אחרי שהתפלל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מי אמר שברכות פסוקי דזמרה ופסד"ז אינם חלק מברכות השחר?" הזמירות "דבר תלמודי" ואינן חלק מסדר התפילה אלא מקדימות אותה; התפילה מתחילה מ"יוצר". זמן "בשעה שייקץ" ולכן מברך אף לפני עה"ש. ב-2022: אין איסור לומר זמירות עצמן, אך "מקובל להורות שלא יברך אחרי שהתפלל"; הציע לומר רק ק"ש בזמנה בלי ברכותיה, והזמירות בציבור. ראיות ומקורות: תפילה ז, ט, יב, יז; ק"ש א, יב; הקדמה לפרק חלק.
• אלי שעובי: ברכות השחר עצמאיות ופסוקי זמרה מנהג מאוחר; אין מקור תלמודי לברכותיהם. נהוראי יהב: ברכות ק"ש עם זמן ק"ש; פסוקי דזמרה ברכותיהם דעת חז"ל. spc (2022): אחרי שמונה עשרה אסור, לפניה מותר.

סיכום: מוסכם לגבי הזמן (אפשר לפני עה"ש); המחלוקת רק בהבנת המקור. ב-2022 התגבשה הסכמה: לפני התפילה בציבור מותר עם ברכות, אחריה לא יברך.

הנחת טלית ותפילין בתוך הזמירות

הועלה לראשונה: 30/11/2021 · חזרות: אין

השאלה: עובד משמרות, והמניין מתחיל "המהולל" ב-05:30 וזמן ציצית ותפילין 05:35.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יתפלל בציבור לפני הנץ אך שלא יניח טו"ת לפני הזמן. לפי רבנו עדיף אחרי ישתבח לפני הקדיש; "פשט רבנו שכדי לברך צריך לומר את כל הזמירות"; רבנו לא יקבל את הדילוג שבשו"ע (סי' נב). שירת הים תוספת מאוחרת. אם מקצרים – "תחתום בישתבח ואז תניח בנחת". ראיות ומקורות: שו"ע סי' נב; לא הובאו מראי מקום מדויקים מרבנו.
• משתתף (מספר חסוי 60): לדלג על חלק מהזמירות. נוגן צברי: לפי מארי אם אין זמן אומרים אחרי התפילה.

סיכום: לא הוכרע; אוהד התנגד לדילוג.

קריאת פסוקים בתוך תחינה ("ריבון העולמים") לפני ברכות התורה

הועלה לראשונה: 25/08/2022 · חזרות: אין

השאלה: גיא האוס הביא את המקור הערבי של תשובת הרמב"ם, שממנו עולה היפוך ממה שכתב אוהד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אכן מהמקור הערבי אפשר אולי להבין הפוך. אז אני חוזר בי": גם קריאת פסוק בתוך רצף תחינה מצריכה ברכות התורה לפני כן. התשובה בהוצאת "פאר הדור" סי' קד (ולא קא). שאל אם "דרך תחינה ובקשה" תרגום של "בצורת תנפל". ראיות ומקורות: תשובות הרמב"ם (פאר הדור; מקיצי נרדמים).
• שחר עדוי: מהרי"ץ התיר "ריבון העולמים" לפני ברכות התורה; הרב רצאבי – אחרי. גיא האוס: האם התיר להגנת המנהג. יאיר עוזרי: המילים "דרך תחינה ובקשה" אינן בערבית.

סיכום: אוהד חזר בו לטובת החומרה; שאלת התרגום נותרה בצריך עיון.

תפילת "הביננו" – מוצאי שבת, ימות הגשמים, והבדלה על הכוס

הועלה לראשונה: 12/12/2019 · חזרות: 22/09/2020 (נוסף: הביננו בעשי"ת; מהרי"ץ מתיר על פי הירושלמי); 03/12/2022 (נוסף: הבדלה על הכוס אינה הבדלה בתפילה); 29/12/2022 (נוסף: מי שאין לו כוס)

השאלה: מדוע לא אומרים הביננו בגשמים ובמוצ"ש, ומה דין מי שהבדיל על הכוס או לא הבדיל בתפילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הביננו מיועד להיאמר בזמנים שאין יישוב הדעת לחשוב על שינויים"; התלמוד עצמו: "שמא ייטרד במחשבתו". "אין קשר ישיר בין הבדלה על הכוס לבין ההבדלה בתפילה"; המבדיל על הכוס עדיין צריך להבדיל בתפילה, ולכן אינו בכלל היכולים לומר הביננו. מי ששכח להבדיל ואין לו יין – יחזור ויתפלל. ב-2022: "ערבובי דברים, ככה לא פוסקים". בעשי"ת: "חתימת 'המלך המשפט' מעכבת רק כשיש ברכה בפני עצמה, אבל אם יש הביננו אין". ברכת המינים נוסדה אחרי אנשי כנה"ג. ראיות ומקורות: ברכות לג ע"א; תוספתא ברכות ג, ה.
• יהונתן קרני: נוסח בבל מול א"י. spc: הרמב"ם לא פסק כך; "כתוב מפורש שאסור הביננו במוצ"ש". משתתף (מספר חסוי 28): לא היה נוסח קבוע. משתתף (מספר חסוי 07): תשובת מארי – אין צורך לחזור אם הבדיל על הכוס. גיא האוס: מארי פסק כשו"ע.

סיכום: ב-2022 spc: "פשוט כפי שכתב ר' אוהד"; הוסכם שאין לומר הביננו במוצ"ש.

"המלך המשפט", "המעביר שינה" וחתימות ברכות קריאת שמע בעשרת ימי תשובה

הועלה לראשונה: 22/09/2020 · חזרות: 23/09/2020 (נוסח לבעליו); 19/09/2023 ו-25/09/2023 (נוסף: ביוה"כ "יהי רצון" בלי "המעביר")

השאלה: מה דין טעות ב"המלך המשפט", ומה דין "יהי רצון" כשאין "המעביר שינה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הביא את שו"ת הרמב"ם סי' קפב (ברכות ק"ש ארוכה וקצרה; "אוהב צדקה ומשפט" ואינו חייב להזכיר מלך אלא בעשי"ת; ק"ש על מטתו רשות) ואת תשובת הר"י מיגאש. ב-2023: "הילכך נחתום בתרווייהו. חד עניינא"; אין בו מלכות כי נסמך על הפתיחה. ראיות ומקורות: שו"ת הרמב"ם סי' קפב; הר"י מיגאש; הל' תפילה ז, ד.
• שחר עדוי: מהל' ז, ד – ברכה ארוכה אחת. יאיר עוזרי: "יהי רצון" נספח ולא ברכה. יהונתן קרני: "נוסח נוסח לבעליו".

סיכום: לא הוכרע.

"ברכו" בסוף התפילה ו"עלינו לשבח" – האם בהם ברכה לבטלה

הועלה לראשונה: 27/08/2017 · חזרות: 31/05/2018 (נוסף: ברכו ביחיד, סדר רב עמרם); 29/04/2019 (השיחה העיקרית); 17/08/2020 (נוסף: עלינו במנחה, הרדב"ז מול מהר"י ונה)

השאלה: האם "ברכו" בסוף שחרית וערבית, כשאין מי שלא שמע, היא ברכה לבטלה לשיטת רבנו, ומה טעם עלינו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ברכו אינו ברכה, ולכן לא יכול להיות ברכה לבטלה". "ברבנו לא נזכר איסור"; צריך להפריד בין "שלא לצורך" מצד תקנת חז"ל ובין מצד הזכרת השם; "שבח כללי כ'ברכו – ברוך' הוא אף פעם לא לבטלה". על עלינו: מהרי"ץ/מהר"י ונה – כנגד עובדי החמה והלבנה, שחרית וערבית; ברכו לא קשור לעלינו; הביא את הרדב"ז שיש לומר עלינו דווקא במנחה "והוא הייחוד הגמור". ראיות ומקורות: הל' שבועות (וישבח ויפאר); הל' ברכות ("וכל המרבה להודות"); דברי הימים א כט, כ; רדב"ז ח, לג; סדר רב עמרם.
• יונתן עמיאל: ברכה לבטלה לשיטת רבנו (נדרשים שישה שלא התפללו); הרב רצון – "ברוך שם כבוד" בלי שם; הל' שבועות יב, יא. spc: "כמו לומר קדיש שלא במקום קדיש".
• נוגן צברי, שחר עדוי: שבח ולא מטבע. משתתף (מספר חסוי 37): עלינו שייך לר"ה בלבד. יאיר עוזרי: כסף משנה תפילה ח, ה.

סיכום: נשאר במחלוקת; בעלינו אוהד הציג את שני הצדדים ולא פסק.

מקום אמירת "תהילה לדוד" וסדר היום ביום טוב ובחול המועד

הועלה לראשונה: 16/10/2019 · חזרות: אין

השאלה: מדוע ביו"ט אומרים "תהילה לדוד" לפני מוסף ובחוה"מ אחריו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ההלכה "כל המתפלל שתי תפילות… ישהה בין תפילה לתפילה, כדי שתתחונן דעתו". בציבור שאין להם ס"ת – קדיש ו"תהילה לדוד", ואחר כך מוסף; כשיש ס"ת הקריאה היא ההפסק. "תהילה לדוד" ביו"ט אינה חלק מתחנוני סדר היום. בדפוסים החליפו "אחר" ב"לפני" (סוף פרק ט) והטעו את מהרי"ץ. ראיות ומקורות: תפילה י, טו; סוף פרק ט; סוף פרק י"ב.
• יגאל גיל: סדר היום בכל התכלאלים אחרי מוסף עד מהרי"ץ. נוגן צברי: האם ליחיד אין חובת הפרדה – אוהד: "יש. זה מה שכתוב בציטוט הראשון".

סיכום: הוסבר המקור לפי הרמב"ם, ללא מחלוקת.

אמירת "כי כן ישמיעכם האל חמשה קולות" והלל "קול ששון" בארץ ישראל

הועלה לראשונה: 04/01/2018 · חזרות: 05/01/2018 (הרחבה בתשובת אוהד)

השאלה: האם יש לשנות את נוסח "חמשה קולות בעלותכם ציונה" לבני א"י שכבר עלו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אבותינו אמרוהו בגולה. בארץ שני רבדים: טכנית – הקול החמישי לא התקיים ועלינו להתפלל; מהותית – האמירה עוברת מבקשה להודאה על ההווה החלקי. "לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא, ויבקש רחמים. וייתן הודיה על שעבר". ראיות ומקורות: מו"נ ב, לו; ב, כט; שגגות יג, ב; הראי"ה והרב הנזיר; ישעיה סב.
• שי שבח: עד סוף הגאולה אין לשנות. משתתף (מספר חסוי 01): כל שאלה לגופה (נחם/רחם).

סיכום: לא נראתה התנגדות; אוהד הכריע שאין צורך לשנות.

"מתי תמלוך בציון בקרוב" – פיסוק השיר

הועלה לראשונה: 11/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: האם הפסק אחרי "בציון".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "ברור שהפסק אחרי בציון" – בסידור שיח ירושלים פיסקו כך; "הפסיק הראשון מסמן סיום השאלה והשני את ה'תמורה'". ראיות ומקורות: סידור שיח ירושלים; מהרי"ץ.
• spc: בכתב יד לא מפוסק; הרב רצון: הפסק אחרי "בציון". נוגן צברי: שאלה ותשובה. יוסף ג'מיל: "בציון, בקרוב".

סיכום: לא הוכרע בדרך אחת; אוהד נשאר עם ההפסקה.

חזרת הש"ץ ו"תפילת הציבור" – טעמה, תפילה אחת במנהג תימן וקיצור בקורונה

הועלה לראשונה: 19/04/2017 · חזרות: 06/11/2019 (נוסף: לחש וחזרה במנהג תימן מול היתר תפילה אחת בעת חילול ה'; יגאל גיל, יונתן עמיאל, ד"ר מינס); 15/09/2020 (נוסף: קיצור תפילות הימים הנוראים וביטול החזרה בקורונה)

השאלה: האם עיקר חזרת הש"ץ הוא להוציא את מי שאינו יודע ולכן בטל טעמה, האם לחש וחזרה הם תפילת הציבור, והאם מנהג תימן נוגד את חז"ל ורבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי רבנו תפילת הציבור יכולה להיות רק באופן אחד: "ש"צ מתפלל וכולם מקשיבים"; ההוצאה י"ח היא טעם משני-טכני. "תפילת הציבור נשמעת תמיד". קדושה, ברכת כהנים, וידוי ועננו קיימים רק בתפילת הציבור. ערבית רשות ולכן אין בה חזרה, פרט לליל שבת: "חזרה במובנה הרגיל, אך לא בנוסחה הרגיל". ב-2019: "לחש אינה תפילת הציבור, כי כל אחד היודע צריך 'לצאת בתפילת עצמו'"; "זכותנו לתקן תקנות לעצמנו, גם אם הרמב"ם לא תיקן אותן"; "ציבור אינו אוסף של פרטים אלא מהות בפני עצמו"; הסכים לרב אבידור דאר: "וכי מפני שאני זוכר הפסדתי?". בקורונה: ק"ש וברכותיה, תפילה, קס"ת והפטרה, תקיעות ומוסף; השאר "עושים בבית"; ברכה לבטלה נוגעת בדאורייתא. ראיות ומקורות: תפילה ח, ט, יא; שו"ת רבנו קעח, רנו; תשובה ב, ז; ב"י או"ח רסח; שו"ע שם י; שו"ע או"ח נה, א, ד.
• יגאל גיל: עיקר החזרה להוציא; היודע חייב להתפלל בעצמו, רק בק"ש יוצא באמן (שו"ת ריט; תפילה ח, ה; ט, א). ב-2019: רבנו התיר תפילה אחת רק בעת חילול ה'; מנהג תימן "סילוף"; החזרה נועדה שהציבור יחקה.
• אלי נגר: עיקר התפילה הלחש; מעין שבע ברכה אחת. יונתן עמיאל: די בעשרה בלחש (ר"ג, ר"ה לד ע"ב); הראב"ד; חכמי תימן היו מוסמכים. נהוראי יהב, ד"ר מינס: מדברי רבנו עולה שתפילה אחת כתקנתו עולה כתפילת ציבור.
• רמי שרעבי (2020): כל החזרה לבטלה. יוגב עמרם: פשט ההלכה שהש"ץ חוזר. נוגן צברי: ציבור שאינו רגיל לא יתפלל כראוי.

סיכום: נשאר במחלוקת. אוהד ויונתן הצדיקו את מנהג תימן; יגאל התנגד; אוהד לא שינה עמדה.

לימוד ודיבור בזמן חזרת הש"ץ, ולומד בזמן קדושה ומודים

הועלה לראשונה: 06/11/2019 · חזרות: 07/11/2019 (נוסף: הרא"ש – דברי תורה ארעיים); 08/11/2019 (יגאל: חזרה נועדה שהציבור יחקה); 10/11/2019 (נוסף: מי שלומד בעת קדושה ומודים)

השאלה: מותר ללמוד או לדבר בזמן חזרת הש"ץ, והאם הלומד בבית הכנסת חייב לעמוד לקדושה ולשחות במודים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לימוד בקביעות בזמן חזרה אסור, אפשר דיבור ארעי (הרא"ש "לא יספר… אלא אם כן בדברי תורה"); הוא עצמו לעולם אינו לומד בזמן חזרה. הלומד "לא חלק מהציבור. עוסק במצווה נפרדת", ובתלמוד תורה כל העניין הכוונה, ולכן פעולות אחרות "ממעטהו מלומדיו"; הפורום הוא "משנת הרמב"ם" ולא "פסקי הרמב"ם". ראיות ומקורות: רא"ש; דברי מארי (עוסק במצווה פטור).
• יגאל גיל: החזרה שהציבור יעמוד ויענה; שינוי נגד תקנת חז"ל. נהוראי יהב: יעמוד לקדושה וישחה במודים כדי לא להיראות פורש (שו"ע קט, א). יהונתן קרני: לא ראינו בחז"ל להיזהר מלהיפרד בקדושה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

תחילת חזרת הש"ץ – מניין שסיים לחש, והתחלה בלי מניין

הועלה לראשונה: 06/09/2020 · חזרות: 07/09/2020 (נוסף: יגאל הציע חלוקה; אוהד הביא תפילה ח, ד–ה); 16/11/2022 (נוסף: חזרה בעוד מתפללים לחש)

השאלה: האם מתחילים חזרה כשאין עשרה שסיימו, והאם אפשר להתחיל בלי מניין ולהמשיך בקדושה כשיגיע.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו לא הצריך מפורשות. מניין הוא עשרה נמצאים ואין צורך בעשרה עונים בפועל; החזרה חובה אחת של דברים שבקדושה; מטרתה קודם כל תפילת הציבור, ואם אין ציבור אין חזרה ולא ניתן להתחיל ולהמשיך ("המהויות שונות לגמרי"). ב-2022: תפילה ח, ד כותבת "והכל שומעין" ולא "עשרה שומעים"; לפי טעם ליל שבת חוזרים בעוד אנשים מתפללים; אפילו רובם כ"יצאו מקצתם" (ח, ו). ראיות ומקורות: תפילה ח, א–ו; ט, ג, י.
• יגאל גיל: הש"ץ יכול להתחיל בלי מניין עד הקדושה; (2022) תפילת הציבור עשרה שומעים. spc: תשובת הרמב"ם – צריכים עשרה עונים; רבנו הגדיר מניין (6 שסיימו + 4 מנועים). יהונתן קרני: "שומעין" אינו קשור לעניית אמן. בנימין שרעבי: אי אפשר לקבוע נחרצות.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "אין לי ספקות בזה"; ב-2022 רוב המשתתפים נגד מסקנת יגאל.

מינוי שליח ציבור – קטן ועילג

הועלה לראשונה: 20/04/2018 · חזרות: 05/12/2019 (נוסף: עילג – "והרב ממנה אחד מתלמידיו", תפילה ח, יב)

השאלה: האם אפשר להעלות ילד מתחת לגיל מצוות כש"ץ בערבית, והאם ממנים עילג.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין ממנין שליח ציבור אלא גדול… פורס על שמע משיביא שתי שערות". ערבית רשות ואין בה תפילת הציבור, אך ק"ש וברכותיה והפורס על שמע חובה גם בערבית; "לפי דברי רבנו נראה שאין לעשות כך". שו"ת רבנו – ש"צ אינו מוציא אלא מי שאינו בקי. בעילג: מארי בהאו"ש (עמ' רב) – הרב יכול למנות עילג כי הוא רגיל בו ("דש"); האור שמח (ר' חייא ובניו); הדגיש שרק הוסיף מידע. ראיות ומקורות: תפילה ח, יא–יב; שו"ת הרמב"ם ריט; ב"מ פה ע"ב; מגילה כד ע"ב.
• הרב תומר לוי: מעלים נערים צעירים אך לא מתחת גיל מצוות. משתתף (מספר חסוי 10): מי שאינו חייב אינו מוציא. משתתף (מספר חסוי 07): מחלוקת ראשונים על "פורס על שמע". משתתף (מספר חסוי 61): בתפילה אחת מתפלל עם הש"ץ ואינו עונה אמן.
• יאיר עוזרי: "מכלל הן אתה שומע לאו" – אין "דש" בדרך כלל; מחילת הרב מתירה חריגה ולא מינוי קבוע.

סיכום: אוהד: אין להעלות קטן לפי רבנו; בעילג נמנע מהכרעה.

שליח ציבור וקריאת שמע – עמידה, הוצאת ידי חובה ו"פורס על שמע"

הועלה לראשונה: 22/08/2023 · חזרות: 13/11/2025 (נוסף: האם הש"ץ מוציא בברכות ק"ש בערבית)

השאלה: האם הש"ץ חוזר למקומו או יושב בק"ש, והאם מוציא את הציבור.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: פשט ההלכה שעומד במקומו, "חלק מהוצאתו את הציבור" (כן אצל ר"א בן הרמב"ם); ייתכן שמוציא את מי שאינו יודע, "והיודע לברך ולקרות קורא עימו", וצ"ע. ב-2025: "פורס על שמע" הוא הגדרת מהות תפילת ציבור בערבית; רבנו בתשובה – הדין שווה לשניהם וגם בק"ש אין היודע יוצא אלא בעצמו. ראיות ומקורות: תפילה ט, א, ו, ט; ח, ד–ה.
• שחר עדוי: "קורין את שמע בפה אחד" (שהש"ר ח, יג). יאיר עוזרי: עומד, אך אינו מוציא את הבקיא; בתכלאל המבואר הש"ץ יושב. spc: בק"ש הוצאה בשפתיו. משתתף (מספר חסוי 07): הש"ץ אינו מוציא (בניגוד לרש"י). יהונתן קרני: הר"י מיגאש (שו"ת פו) – כולם יוצאים.

סיכום: נשאר בצ"ע.

קצב שליח הציבור, המתנה למאחרים והארכת הלחש

הועלה לראשונה: 02/08/2020 · חזרות: 23/09/2020 (נוסף: הארכת לחש הש"ץ ומעמדו)

השאלה: האם יש הלכה בהמתנת ש"צ למאחרים; ושחר עדוי סיים לחש אחרון וחשש לזרז.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "פשוט להתפלל בקצב סביר שמתאים לציבור"; "להטיס את התפילה זה הלא נורמלי". ב-2020: "הוא השליח של הציבור וכפוף להם"; תפילת הלחש שלו היא "מעין הסדרת התפילה בשבילו" ועיקר תפילתו החזרה; גם מי שאינו ש"ץ לא יאריך "יותר מדי" בציבור, אך ההארכה בבקשות ולא בזמן; על הרב לא חלים כללי טורח ציבור (מארי באהבה עמ' רב). ראיות ומקורות: סדר תפילות הציבור; הקדמת "תפילת כל פה"; פיה"מ נגעים יג, ט; המספיק.
• נהוראי יהב: לא להכניס הכל לקטגוריה הלכתית. משתתף (מספר חסוי 62): ש"צ בקצב אחיד. שחר עדוי: דעת ר"ג. יהונתן קרני: נוסח רס"ג עדיף בציבור.

סיכום: לא הוכרע; ויכוח קצר על נימוס מול הלכה.

צירוף עשרה במקום אחד – בימה, חופה, חלון וחצר

הועלה לראשונה: 23/04/2018 · חזרות: 06/09/2020 (נוסף: עשרה בברכת אירוסין – "משום פרסום"); 13/10/2020 (נוסף: מתפלל מחוץ למקום המניין)

השאלה: האם בימה גבוהה חולקת רשות, האם בחופה צריך עשרה במקום אחד, והאם המתפלל ליד חלון או בחצר מצטרף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבנו לא פסק "להתפלל מהמעמקים"; הבימה מ"תשמישי הציבור" ובטלה. ברכות אירוסין ונישואין אינן דבר שבקדושה ונדרש רק עשרה לפרסום, ולכן החלת "כל העשרה במקום אחד" צריכה הוכחה; "מה שמצרף הוא הרצון להצטרף". ב-2020: מי שמתפלל מחוץ למקום "לא מצטרף להשלים לעשרה" – צריך עשרה "במקום אחד" בלי מחיצות; אחר כך הרואה ושומע ומכוון נחשב "תפילה בציבור". בכביש עדיף; בחצר רק "מצטרף". ראיות ומקורות: משנה מגילה ובגמרא ("ונקדשתי"); כתובות ("ויקח עשרה אנשים"); הל' תפילה ח, ד; חצר קטנה שנפרצה לגדולה; שתי חבורות פסח.
• נהוראי יהב: הרשב"א (ח"א סי' צו) – הבימה בטלה; לדעתו מארי ידחה. משתתף (מספר חסוי 19): בחופה תחת כיפת השמיים אין מה שיצרף. יונתן עמיאל: טען "רבנו פסק להתפלל מהמעמקים", ואחר כך הודה שהתבלבל עם המג"א. בנימין שרעבי: בלבול בחצר וכביש.

סיכום: יונתן חזר בו בעניין הבימה; בחופה השואל קיבל את הסבר אוהד; ב-2020 לא הוכרע.

חובת תפילה בציבור והשכמה – שבת מול יום טוב

הועלה לראשונה: 10/09/2023 · חזרות: אין

השאלה: מדוע בהל' יו"ט מודגש להשכים ובהל' שבת הלשון עמומה; ומה מידת חיוב התפילה בציבור.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: יו"ט חציו לה' וחציו לכם ולכן משכימים; שבת מיועדת ללימוד. תפילה ח, א הם דברי מוסר ולא גדרים נוקשים. "לא אמרתי שלא צריך מניין", אלא "לא ברורה לי רמת ה'חיוב'". ראיות ומקורות: הל' תפילה ו, א; ח, א; הל' יו"ט; רמ"א רפא; שו"ת סי' קפ.
• שחר עדוי: "ולעולם ישכים" כולל שבת. יצחק מיסק: "כל זמן שיכול" – אין חובה. נועם ממכון משה: הל' עבדים ט, ח – מותר לשחרר עבד להשלמת מניין.

סיכום: נשאר פתוח; אוהד לא הכריע את מידת החיוב.

קדיש – מי אומר, וסמיכות קדיש בין גאולה לתפילה

הועלה לראשונה: 07/06/2020 · חזרות: 20/07/2020 (נוסף: מקור החיוב לקדיש בערבית בין ברכות ק"ש לעמידה)

השאלה: מי אומר קדיש בסוף קריאת התורה, ומנין הקדיש בערבית כשאין חובת סמיכת גאולה לתפילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "'אומר' – הש"צ. כי קדיש היא אמירה ציבורית". "שליח ציבור אומר קדיש לעולם קודם כל תפילה ואחר כל תפילה". בשחרית הקדימו את הקדיש ללפני יוצר לסמיכת גאולה; בערבית בציבור כתב רבנו "ואחר כך הכל עומדים" (ולא "ועומדין מיד"), משמע שאין חובה לסמוך; ביחיד כותב "סומך". ראיות ומקורות: תפילה פרק יב; הלכה כז; סדרי תפילת היחיד והציבור.
• spc: ש"צ הוא כל מי שהציבור מינהו. שחר עדוי: אין קדיש בין גואל לתפילה. משתתף (מספר חסוי 07): מקור חלוקה בין ציבור ליחיד.

סיכום: לא נחלקו בעיקר; בערבית הציג אוהד דיוק מסדר התפילה ללא ויכוח.

קדיש יתום – מקור, שייכות לאבלות ועילוי נשמה

הועלה לראשונה: 13/10/2020 · חזרות: 13/10/2020 אחה"צ (נוסף: אוהד הבהיר שהוא מדבר על קדיש כל אבל, ומינס: אז "ישתבח" שלוש פעמים?)

השאלה: מהו מקור קדיש האבלים, ומה הקשר בין קדיש לאבלות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין קשר מקורי אלא "שייכות": חובת אבל לשבח ולהודות "אפילו בעת שיצר לו", והקדיש נוסח קבוע לשבח ורומז לתחיית המתים. כבר בימי הגאונים קישרו קדיש "דעתיד" עם סיום הקבורה; אצלנו נאמר אחרי לימוד תושבע"פ ללא קשר לאבלים. אין חובה דינית; אין בעיה עם "עילוי נשמה" אך אינו נשען עליו. ראיות ומקורות: ברכות י, ג; אבל יב, ו–ז; יג, יא; פיה"מ אבות ג, ג; המספיק פרק כו.
• ד"ר רפאל מינס: הפעם הראשונה שיתום אומר קדיש – האור זרוע (אשכנז, 1220) על מדרש ר' עקיבא; המנהג התפשט בעקבות מסעי הצלב; "אסמכתא בעלמא". העיד שהרב סעדיה נפש (אבי אוהד) אמר שאין קשר בין קדיש לאבלות.
• אלי שעובי, מצות גיל, נועם ממכון משה: עניין סמכות/קבלת העם/מנהג ולא תקנה. נהוראי יהב: האור זרוע. משתתף (מספר חסוי 16), spc: כלה רבתי, דרכי משה, מחזור ויטרי.

סיכום: לא הוכרע; אוהד ומינס הסכימו שאין מקור תלמודי ישיר.

מקור התלמוד ל"יהא שמיה רבא" ולקדיש בסוף לימוד

הועלה לראשונה: 06/03/2025 · חזרות: אין

השאלה: האם יש בסיס תלמודי לקדיש ציבורי קבוע בסדרי תפילה ולימוד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מהתלמוד והספרי עולה ענייה מפורסמת "בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". הזכרת "קדושא דסדרא ויהש"ר דאגדתא" מלמדת שהן אמירות צדדיות ולא ביטול הקדיש. הדיון אם מפסיקים לעניית אשר"ה מוכיח שהוא חובה ולא מנהג המון; הקדיש מופיע בזמנים קבועים בסדרי הגאונים. ראיות ומקורות: ספרי; סוטה מט ב; סדרי תפילות הגאונים.

סיכום: אוהד הסיק חשיבות הקדיש; ללא הכרעה בפורום.

ברכת כהנים – ש"צ ששכח חזרה

הועלה לראשונה: 27/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: ש"צ ששכח ברכת כהנים (אין כהן) וסיים החזרה – האם חוזר.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא חוזר". זו ברכה אחרונה, ואם נזכר לפני שאמר את השם בברכת שלום – יחזור לברכת כהנים.
• משתתף (מספר חסוי 55): באחרונים אין לחזור; ברבנו ובסידורי הגאונים הנוסח נאמר בכל מקרה ולכן חוזר לרצה (טור קכז). משתתף (מספר חסוי 16): הדרכי משה, ב"י. נהוראי יהב: אם הכהנים עקרו רגליהם – פורסים כפיהם גם אם התחיל ברכה הבאה.

סיכום: נשאר במחלוקת.

הפניית פנים של המתברך בברכת כהנים

הועלה לראשונה: 29/09/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם העומד לצד הכהן צריך להפנות פניו אליו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: פרק יד עוסק ב"מצג הפנים" ולא במיקום; פרק טו – העומדים מצידיהם בכלל הברכה. מי שמחיצה מפסקת ומפנה עורפו – אינו בכלל. מ"כאדם האומר לחבירו" – פנים כנגד פנים: העומד בצד בתוך 180 מעלות מפני הכהן. ראיות ומקורות: נשיאת כפיים יד, ז, יא; טו, י; סוטה לח ע"א.
• יאיר עוזרי: לפי מארי "כנגד פניהם" בכל 180 המעלות, וקו רגלי הכהנים מודד. יצחק מיסק: לא זזים בחזרה.

סיכום: לא הוכרע להלכה.

האם כהן צריך ליטול ידיו במיוחד לפני נשיאת כפיים

הועלה לראשונה: 22/12/2021 · חזרות: אין

השאלה: "כהן שלא נטל ידיו לא יישא כפיו" – נטילה מיוחדת או נטילת שחרית.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: נשיאת כפיים בתוך התפילה, ולכן כבר נטל לתפילה. בתפילה הנטילה אינה מעכבת, בברכת כהנים מעכבת. מי שנטל בהשכמה, חזקה שהסיח דעתו, ויתחייב שוב. נטילה מיוחדת נצרכת לכהן שנשא כפיו וביקשו שוב, או בת"ב וביוה"כ.
• יאיר עוזרי: היה צריך ליטול בשחרית, ואם לא – יטול עכשיו. משתתף (מספר חסוי 63): נטילה מיוחדת "כפי שמקדשין לעבודה". משתתף (מספר חסוי 16) ואיתמר כהן: נטילת הבוקר מועילה (כסף משנה; ב"י קכח).

סיכום: רוב המשתתפים, ואוהד, סבורים שאין צורך אם נטל לתפילה.

קריאה בספר תורה פסול לקריאה בציבור – גדר מוחלט מול יחסי

הועלה לראשונה: 03/03/2022 · חזרות: 31/08/2026 (נוסף: עלייה וברכה בס"ת שאינו כשר לפי הרמב"ם, ליחיד תימני בציבור שמקפיד)

השאלה: האם מותר לברך ולעלות בס"ת פסול (חסרות ויתרות, קלף סיד), ומה דעת מארי.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "צריך לחלק בין גדר כשרות ס"ת האבסולוטית … לבין גדר כשרות ס"ת היחסית (קריאה בציבור)": (א) גדר ס"ת ל"כתיבת השירה" אינו גדר ס"ת לקריאה; (ב) "אין קוראים בחומשים מפני כבוד הציבור" – פסול טכני; (ג) מגילת אסתר בין הכתובים כשרה ליחיד ופסולה לציבור; רבנו כנראה מזהה בין שני הגדרים (שו"ת התיר לקרוא בספר פסול). ב-2026: אם הציבור קורא בספר כשר לו לפי רבותיו – פנים להקל; אם הציבור עצמו בספר שאינו כשר – אין תקנה. "אני לא חייב לציבור כלום. זכותי לא לעלות"; מי שגורם מחלוקת הוא החופר. ראיות ומקורות: רמ"א קמג, ד; שו"ת ר"א סי' צא; ס"ת י, א; שו"ת הרמב"ם סי' קסב.
• משתתף (מספר חסוי 07): פסול הוא פסול; אינו מבין דעת מארי. יאיר עוזרי: מארי – ספר כשר ככל הדינים כשהגויל מחובר לנביאים וכתובים. נועם ממכון משה: כל שינוי פוסל. זאק מילנצ'יק (2026): תשובה מפורשת מתירה אפילו לכתחילה; "אין לך פסלנות גדולה מפסלנות החומשים". spc: כבוד הציבור אינו ניתן למחילה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מודה שרבנו כנראה מזהה בין שני הגדרים. ב-2026 אוהד לא נשאר לדיון.

קריאת התורה במנחה למי שהחמיץ שחרית, ומעמד ברכות התורה

הועלה לראשונה: 30/06/2022 · חזרות: אין

השאלה: קבוצת מטיילים החמיצה קריאת התורה בשחרית – האם אפשר לקרוא במנחה לפי רבנו.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לפי הל' יב, טז: בימים שחשיבותם מהתורה (ר"ח וחוה"מ) הקריאה חובת היום ולא דווקא בשחרית; בימים מדרבנן (שני וחמישי, חנוכה, פורים) התקנה בשחרית דווקא; לפי זה בר"ח אפשר במנחה. ברכות התורה בהלכות תפילה ולא תלמוד תורה – אין אלו ברכות המצווה על הלימוד אלא "תקנה נפרדת", נספחות לסדרי אמירות התפילה. ראיות ומקורות: תפילה ז; יב, טז.
• ד"ר רפאל מינס: אפילו אם הרמב"ם אסר, מבקש מקור; ברכות התורה כמו ברכות השחר. נוגן צברי: הברכות רק לעולה בציבור; תקנת משה "שישמעו תורה".

סיכום: נשאר במחלוקת; המקרה הספציפי לא הוכרע.

מידת הדקדוק בקריאת התרגום ותרגום בחול המועד

הועלה לראשונה: 17/02/2020 · חזרות: 17/04/2022 (נוסף: האם לפי רבנו מתרגמים בחוה"מ ובשני וחמישי)

השאלה: האם להחזיר ילדים על כל טעות בתרגום, והאם יש חובת תרגום בקריאת המועדים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין צורך להקפיד כקריאת התורה; תלוי בדור ובבית הכנסת: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ולעתים נפיק מיניה חורבא"; יש מעירים מתוך "תאוות הכבוד ו/או גאווה". ב-2022: מקור התרגום לפי רבנו הוא במנהג ולא בתקנה מפורשת; "אצלנו לא נהגו לתרגם בחוה"מ פסח"; הרב רצאבי – תלוי בהפטרה. ראיות ומקורות: תפילה יב, טז; ירושלמי מגילה ד, א.
• משתתף (מספר חסוי 16): עריכת השולחן קמה – מדקדקים מאוד; הציע מתקן אחד. משתתף (מספר חסוי 64): בבית כנסת צנעני-דרדעי רק האב והגזבר מעירים. בנימין שרעבי: תלוי בציבור.
• נהוראי יהב (2022): הרב ישכר תמר – מצוה לתרגם בחול. משתתף (מספר חסוי 50): מדין חינוך.

סיכום: הסכמה שתלוי במקום ושאין להגזים; בחוה"מ לא הוכרע.

הפטרה בנביא – "יש לו" לקרוא שלושה פסוקים

הועלה לראשונה: 07/07/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם "יש לו" אצל רבנו חובה או רשות, ומה בקריאה ברצף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "'יש לו' הכוונה יכול אם רוצה. לא שצריך"; אך "אתה לא משנה מהמנהג"; אין איסור לקרוא יותר כי מעלת הנביא פחותה; "כמעט כל קהילות ישראל קוראות אפילו 21 פסוקים".
• יאיר עוזרי: רבנו "מאפשר". משתתף (מספר חסוי 48): אין קהילה שקראה שלושה בלבד. נוגן צברי: מנהג ולא הלכה.

סיכום: ללא הכרעה פורמלית.

ילד עם צרכים מיוחדים שעולה לתורה בשני וחמישי

הועלה לראשונה: 07/07/2022 · חזרות: אין

השאלה: האם אפשר להכניס בר מצווה עם צרכים מיוחדים (שלמד ברכה בעל פה) בין לוי לישראל.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא בטוח שכזה פשוט, כי בשני וחמישי אין מוסיפים על מניין הקרואים"; כיון שאינו קורא מהספר אינו "עולה" לחשבון; הפתרון – אחרי שלוש העליות וקדיש, הספר פתוח ומכוסה במטפחת. שוטה אינו מברך ("כנראה").
• נוגן צברי: נחשב שוטה והברכה אינה ברכה אך אין בעיה. spc: להתייעץ עם הרב שבח.

סיכום: הוסכם על פתרון – עלייה אחרי השלושה עם כיסוי הספר.

ברכת ההפטרה בתשעה באב במנחה למי שנוהג כרבנו

הועלה לראשונה: 26/07/2020 · חזרות: אין

השאלה: רבנו לא ציין הפטרה במנחה בט' באב; האם ברכות ההפטרה לבטלה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שאלה מעניינת"; בדרך כלל לא מברכים על מנהג כי אי אפשר "וציוונו", אך בהפטרה ברכות שבח בלבד, ואולי אם חכמי המקום הנהיגו אפשר לברך.
• יגאל גיל: מי שנוהג כרמב"ם ולא הפטיר – ברכה לבטלה.

סיכום: לא הוכרע; הועלתה בספק.

אמירת י"ג מידות בקריאת התורה – מנהג או הלכה

הועלה לראשונה: 19/06/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם לפי הרמב"ם אפשר לומר י"ג מידות ביחיד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מצטט שו"ת רבנו (אלכסנדריה): "מנהגי חזנין", "אין בו לא דבר רצוי ולא מגונה", רבנו לא קראן אך לא מיחה; אין צורך בציבור. העיקר בעשייה, "אבל מצאנו עוררות הרצון לעשייה על ידי אמירת הדברים". ראיות ומקורות: שו"ת רבנו; ר"ה יז; רב האיי ורב חסד.
• משתתף (מספר חסוי 60): הרמב"ם מדגיש עשייה.

סיכום: אוהד הסכים; אין מחלוקת.

"בריך שמיה" – הביטוי "בר אלהין" וייחוס הקטע לרשב"י

הועלה לראשונה: 11/05/2019 · חזרות: 12/05/2019 (נוסף: טענת מארי בשם ד"ר מינס ומשמעות הארמית)

השאלה: מה מקור "בריך שמיה", והאם אסור לומר "ולא על בר אלהין סמיכנא".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "טענתך יונקת מפסולתם של מבקרי המקרא"; "בגלל שכתוב בזוהר שרשב"י אמר כך, זו ההוכחה שזה לא נכון". 'בר אלהין' בדניאל ג, כה; המתפללים מתכוונים לתרגום העברי – מלאך. "מוזר לי איך פתאום כן אפשר ללמוד הלכה מדברי אגדה". אינו חלק מהתפילה אלא ממנהגי הוצאת ס"ת. הוא עצמו אינו אומר לרוב, אך מחנך ילדיו לומר כמנהג. ראיות ומקורות: דניאל ג, כה; ירושלמי שבת ו, ט.
• ד"ר רפאל מינס: מארי – אסור, בארמית רק המשמעות המילולית; "ומה הבעיה לומר 'השילוש הקדוש'?". spc: "עדיף לא לומר. ומי שאומר יש לו על מה לסמוך". שי שבח, שחר עדוי, משתתף (מספר חסוי 02): אין לערבב ניבי ארמית. נהוראי יהב: יבי"א ח"ה סי' ח – מלאכים; הנוב"י נמנע משום השבתאים.

סיכום: spc ואוהד הגיעו לפשרה; מינס נשאר באיסור.

עמידה בקריאת התורה לאח גדול, אב ומורה – מנהג תימן

הועלה לראשונה: 12/11/2023 · חזרות: אין

השאלה: מהו מנהג תימן בעמידת אחים קטנים כשעולה אח גדול.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רבים לא עמדו כל הקריאה אלא שלושה פסוקים או בברכה; לאב כל הקריאה. "זהו מנהג של כבוד בעלמא, והיכא דנהוג נהוג… אין מה לדון בו יותר מדי".
• משתתף (מספר חסוי 16), דן עמיאל, רמי שרעבי: פרטי מנהג העמידה (אח, אב, דוד וסבא).

סיכום: מנהג בעלמא ללא הכרעה.

נוסח ברכת תפילין "להניח" – קמץ או פתח, ומסורת תימן

הועלה לראשונה: 22/11/2017 · חזרות: 23/11/2017 (בתיה – ניקוד בפתח או חיריק; אוהד: "אלו שני שמות שונים"); 24/11/2017 (נוסף: ההשוואה למקרא ולמשנ"ב)

השאלה: בתימן מברכים "להַנִּיח" בפתח, ובשו"ע ובמשנ"ב "להָנִיח" בקמץ, לשון הנחה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "כל הֵניח/מֵניח שמצאתי במקרא משמעותו לתת מנוחה/הנחה. חוץ מ'להניח ברכה'"; רוב הִנּיח/מַנּיח – לשים דבר במקום לכוונה. ההבדל מובהק בין "ויָנַח" ל"ויַּנַּח": לשון מנוחה ולשון שימה. שאל: "מסורת אבותינו המוסכמת היא פחות ברורה רק משום שלא כתבו אותה בספר?" והשווה לחילוף "שָאַתָּה" במודים. אוהד שמר על מנהג תימן. ראיות ומקורות: בראשית לט; שמות טז, לג; משנה ברורה כד; האגור; שלחן ערוך המקוצר.
• משתתף (מספר חסוי 01): להשוות לפעלים אחרים ("להביא"); השו"ע פסק לפי פסוק. אלי נגר: "הנח לו" בפתח. בנימין שרעבי: שיבוש הגייה בהשפעת הערבית.

סיכום: לא הוכרע.

הנחת שני זוגות תפילין כאחד ובל תוסיף

הועלה לראשונה: 07/02/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם אפשר להניח שתי תפילין (רש"י ור"ת) כדי לצאת י"ח שתי השיטות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אין להשוות לציצית, "כי ציצית היא חובת הבגד… התפילין חובת הגוף… וגוף יש רק אחד". על "בל תוסיף": "איפה מצאנו (ברבנו לפחות) שיש מצווה לשים רק תפילין אחד?" ראיות ומקורות: סברה בדברי רבנו.
• נבו נגר: השוואה לכמה ציציות; קיבל את ההבחנה. הרב אבידור דאר: אסור משום בל תוסיף. נהוראי יהב: לרוב הפוסקים אין בל תוסיף באותה מצווה פעמיים; שתי תפילין זהות בבת אחת אסור, זו אחר זו מותר (כוזרי; הרב עובדיה אוסר; בן איש חי מעדיפים).

סיכום: רוב הדוברים, ואוהד, לא קיבלו "בל תוסיף" כפשוטו; נשארה מחלוקת פוסקים.

חליצת תפילין בערב תענית אסתר ובערב פורים

הועלה לראשונה: 28/12/2017 · חזרות: 28/02/2018 (השיחה המפורטת)

השאלה: מדוע חולצים תפילין ב"למען ירבו ימיכם" ולא נשארים עד אחרי המגילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ק"ש מצוות אמירה, לא "קריאת עראי"; חליצה אינה שחוק. בלילה לכתחילה חולצים בשקיעה, ואין ערך להשאיר בגלל דרשת "ויקר". חולצים אחרי "וקשרתם" השני. ראיות ומקורות: ק"ש ב, ד; תפילין ד, יא.
• נוגן צברי: חליצה הסחת דעת; מנהגו להוריד אחרי פרשת ציצית. שי שבח, אופיר: "ויקר" הוא תפילין. spc: חולץ.

סיכום: אוהד: להוריד בשקיעה; נוגן לא נשכנע.

תפילין בחול המועד – האם מי שאינו מניח מבטל מצוות עשה

הועלה לראשונה: 19/11/2019 · חזרות: 13/09/2021 (נוסף: הראיה מכתיבת תפילין בחוה"מ, הב"י); 08/10/2025 (נוסף: "מארי כיוון לפסק רבנו", מחלוקת ראשונים); 26/09/2026 (נוסף: מנהג מארי)

השאלה: מנהג תימן שלא להניח בחוה"מ – האם מי שאינו מניח מבטל עשה דאורייתא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "מי התיר לבטל מצוות עשה של תפילין של ראש בתשעה באב משום מנהג?" – מנהג שלא להניח ביום מסוים אינו ביטול המצווה. "יש חובה עקרונית להניח כל יום… אבל מי שלא הניח ביום מסוים קצת קשה לומר שביטל". ב-2021: הראיה מכתיבה אינה פשוטה – הרמב"ם לא התיר לאחרים אלא אם אין לו מה יאכל; הב"י – טעמו שאין מניחים. "זהו מנהגי וסברתי". ב-2025: "מארי בהחלט כיוון לפסק רבנו"; הלכות תענית ה, יא; "הייתי אומר שיש חובה, אבל חובה שניתנת להידחות". ב-2026: מארי גער בתלמיד שהניח בבית; "אין ביטול עשה כשלא מניח תפילין יום שלם". ראיות ומקורות: הל' תענית ה, יא; תפילין ד, י; הגהות מיימוניות; ב"י תקמה, ג.
• משתתף (מספר חסוי 51): יש הבדל בין חוסר הנחה בזמן ק"ש לבין בכלל. מתמלל משה קורח: מקצת חכמים הניחו. ד"ר רפאל מינס: אולי אין חיוב יומי.
• איתמר כהן (2025): חובה להניח כל יום (ברכות יא, ב); אילו לא הייתה מצווה היו נמנעים בת"ב. משתתף (מספר חסוי 65): "כל שלא הניח ביטל עשה". יהונתן קרני: אין איסור ואין חובה. משתתף (מספר חסוי 66): הרב רצון הורה שלא להניח. משתתף (מספר חסוי 66) ויאיר עוזרי (2026): מארי הסתפק; שביתת יו"ט ז, יג הערה כו; כתיבה בחוה"מ מעידה שמניחים. spc: חובה להניח אך נראה מגונה.

סיכום: נשאר במחלוקת; הסכימו (2019) שאין עבירה על עשה במי שלא הניח יום אחד. אוהד ויהונתן לא רואים ב"ביטול עשה" מי שאינו מניח.

האם מצוות תפילין היא להניחן כל היום, והשארתן עד אחרי התפילה

הועלה לראשונה: 21/08/2020 · חזרות: 14/09/2021 (נוסף: "מצותן ללובשן כל היום" כחובה או כלכתחילה)

השאלה: האם ראוי להסיר תפילין לפני מוסף מתוך רגישות חברתית, ועד כמה יחיד משנה מנהגו בבית כנסת אחר; האם "מצותן כל היום" הוא חובה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "למה שאחרים לא יהיו רגישים אליי?" נבדיל בין מנהג המפריע לציבור (מחיאת כפיים באמצע לחש) לבין מנהג אישי. אין חיוב גמור להשאירן: "להשתדל" ו"שמצוותן" ולא "שחובתן", ומקצת חכמים לא הניחו של ראש בת"ב. ב-2021: "יש כמה פירושים על הפסוק"; ממנין המצוות בפתיחת הלכות תפילין ומאכלות אסורות – מצוות שלא נאמר בהן זמן אין להסיק; "חובה (או ביטול חובה למי שלא מניח) – אין". ראיות ומקורות: תפילין ד, כה; אבודרהם; שופר ג, יא–יג; פתיחת הל' תפילין; מאכלות אסורות א, א.
• יוגב עמרם: לפעמים עדיף להסיר מתוך רגישות. משתתף (מספר חסוי 07): הסרה היא ביטול עשה; "אף על פי שמצותן ללובשן כל היום" (ד, כו). משתתף (מספר חסוי 44): יש הבדל בין "מבטל" ל"לא מקיים". יונתן עמיאל: מארי – לנהוג לפי המקום, אך מסכים עם אוהד. יהונתן קרני: "מצותן" – כלכתחילה. איתי טיירי: שונה מ"כשר כל היום".

סיכום: יונתן עמיאל צידד באוהד; יוגב ו-52-316-3723 נשארו ברגישות; בשאלת "כל היום" אוהד ויהונתן מול 54-586-1234 ואיתי; לא הוכרע.

הנחת תפילין של יד והתרת הקשר באמצע היום

הועלה לראשונה: 14/09/2020 · חזרות: 14/09/2022 (השיחה העיקרית)

השאלה: גיא האוס: האם מי שמתיר את הקשר על האצבע וכורך על פרק היד ממשיך לקיים תפילין, והאם הקשר על מקום תפוח נחשב קשירה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ראשית: האם מותר ללבוש תפילין כל היום (חילוק בהיסח הדעת). הקשר ברמב"ם "ויקשור ממנה הקשר" הוא הקשר הקבוע ולא קשירה יומיומית. "או שתנהג כמנהג אבות אבותיך, או שתלמד מפי ת"ח מורה הוראה מובהק"; הוא רק שאל שאלות. "קשר" – מפרק האצבע, אך הביטוי גמיש. ראיות ומקורות: תפילין ג, יג–יד.
• גיא האוס: הידוק תחילת הקשר ומסתיים על האצבע. נוגן צברי: הקשר הקבוע הוא הקשר של המצווה; "פשט לשון רבנו שהידוק הקשר הוא הקשירה".

סיכום: לא הוכרע; גיא ייפנה לרב רצון ערוסי.

כשרות תפילין – ריבוע הבתים, עור עוף וקלף

הועלה לראשונה: 01/06/2020 · חזרות: 25/07/2021 (נוסף: בתים מעור עוף טהור); 01/09/2025 (נוסף: כשרות לפי הרמב"ם – קלף, עיבוד וצד כתיבה)

השאלה: כמה דיוק נדרש בריבוע התפילין, ומה נדרש כדי שהתפילין יהיו כשרות לפי הרמב"ם.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הריבוע הנדרש – מה שבני אדם בהסתכלות סתמית יאמרו שהוא מרובע, "ייראה מרובע" ולא "בצמצום"; הריבוע מצד פנים (עץ מרובע שמלבישים עליו עור). בתים מעור עוף טהור: "אם כשר לכתיבה, למה לא יהיה כשר לבתים? לא התנו עמידות". ב-2025: הקלף ה"רגיל" אינו קלף – (א) הגדרה, מאיזה צד גרדו; (ב) אינו מעובד כדין; (ג) צד הכתיבה פעמים הפוך; "כל אחד בנפרד פוסל". ראיות ומקורות: פיה"מ עירובין ד, ח; תפילין ג, טו.
• spc: "כפי יכולת האדם" מחייב דיוק רב יותר. יוסף ג'מיל סת"ם: אם רואים במבט שאין ריבוע – תיקון; הרב צדוק מסתפק. רמי שרעבי (2025): אתה טוען שתפילין ספרדיות פסולות. spc ו-מספר חסוי 02: שכר מצוה (רדב"ז).

סיכום: לא הוכרע; כולם הסכימו שהקריטריון מראית העין ונחלקו אם מבפנים או מבחוץ; אוהד נשאר בעמדתו שהרגילות פסולות.

חובת מזוזה בכיתות לימוד

הועלה לראשונה: 20/03/2018 · חזרות: 10/05/2018 (נוסף: בדיקת מזוזות, הרב רצאבי); 17/09/2019 (נוסף: מזוזה בדירה מושכרת לגוי)

השאלה: האם כיתות בבית ספר חייבות במזוזה ואם מברכים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: תנאי הבית – "דירת אדם, כבוד וקבע"; "רפת בקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבת". "אני מעריך שלקשט את המוח בדעת ותבונה גם נחשב"; מהפטור של בית כנסת עולה שהשהייה שם נחשבת דירה. ראיות ומקורות: מזוזה ו, א, ו, ח; ה, יג (השוכר).
• משתתף (מספר חסוי 37): אם אוכלים או ישנים. משתתף (מספר חסוי 67): ראוי כמו רפת בקר.

סיכום: מוסכם שחייבת; השאלה אם מברכים נותרה ללא תשובה.

מזוזה פסולה ומחלה – האם יש קשר

הועלה לראשונה: 03/09/2020 · חזרות: אין

השאלה: סיפור על ח"כ שרופא המליץ לבדוק מזוזות ונמצא פסול; איך מסתדר עם הלכות מזוזה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "האם המציאות צריכה להסתדר עם דברי רבנו, או דברי רבנו עם המציאות?" לא הוכח קשר סיבתי; "לא סותר", וזה חסד שקיבל סימן (ההמלצה, לא החולי). "מאן דקפיד קפדינן בהדיה".
• נועם ממכון משה: לא הוכח קשר (ע"ז נה ע"ב). חגי: רבים מוציאים קשר לבעיות אישיות.

סיכום: אוהד ונועם הסכימו שהקשר לא הוכח.

כתיבת ספר תורה במכונה (רובוט)

הועלה לראשונה: 15/01/2018 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר לכתוב ס"ת במדפסת/רובוט שהאזכרות בו ביד.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מצטט: "כתבן גוי… או עבד או אישה או קטן… פסולין… כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה, הוא שכותב"; לכן אם המתקן מוזהר ומאמין – יכול לכתוב ("אולי בעדכון הגרסה הבא"). בגט: כותבים 'טופס' וממלאים 'תורף'; בתי הדין שמרנים כי אחריות לכלל. ראיות ומקורות: הל' תפילין ומזוזה וס"ת א.
• הרב אבידור דאר: אם בתי הדין פסלו לגיטין, אין סיכוי לסת"ם. משתתף (מספר חסוי 07): האם הקלמוס והקנה צריכים להאמין. spc: אולי כטוויית ציצית.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: בתנאי שהמכונה כשרה לפי הכלל.

צורות אותיות בסת"ם – ה"א דבוקה, ז' בלי עקב, חיבור וחיתוך

הועלה לראשונה: 14/06/2018 · חזרות: 23/07/2019 (נוסף: ה"א שרגלה דבוקה לגגה); 27/05/2021 (נוסף: הרחקת אותיות, מלא וחסר); 23/09/2021 (נוסף: חיתוך אותיות); 08/06/2025 (נוסף: חיבור אותיות)

השאלה: האם כתיבת ה"א ברגל דבוקה משובחת, ומה גדרי שינוי הצורה והדמיון.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אין זה משובח", כי לשלוש האותיות שציין הרב קורח אין אות דומה, "מה שאין כן בה"א שרגלה דבוקה לגגה. וכל המקרב דמיון אות לאות, ידו על התחתונה"; המנהג הקדום בתימן – שלא להדביק (ר' נתנאל צדוק). הערות: ז' בלי עקב "נכנסה לגדר דומה לאות אחרת שפוסל"; האות צריכה לא להשתנות ולא להידמות; פוסל כשנראית התיבה כשתי תיבות; מלא שנכתב חסר – אין תקנה. ראיות ומקורות: תפילין א, יט; ס"ת י, א–ג; ר' נתנאל צדוק, דברי שלום ואמת ב.
• יונתן עמיאל: כך בספר היצירה; הקו"ף הדבוקה בתקופת החשמונאים. יהונתן קרני: בר כוזיבא וים המלח – ה"א דבוקה. חגי (2025): איכות הקלף והדיו.

סיכום: לא הוכרע; אוהד מיקד בשאלת מנהג תימן ועדיפות כיום.

"חק תוכות" בסת"ם לעומת גט

הועלה לראשונה: 23/05/2021 · חזרות: אין

השאלה: מדוע רבנו הביא חק תוכות רק בהלכות גירושין (ד, ו) ולא בס"ת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא כל כך ברור שהוא סובר שדין זה שייך בסת"ם". בגט אפשר בפיסול וחקיקה; בסת"ם גדר הכתיבה בדיו בלבד. חק תוכות בגט הוא בלי דיו, מגוף החומר; בשבת יא, יג – של דיו הוא "כותב". ראיות ומקורות: גירושין ד, ו; שבת יא, יג.
• משתתף (מספר חסוי 22): מה דעת מארי; דחה את הראיה משבת ("מלאכת מחשבת", ר"ן ורשב"א).

סיכום: הוצע הסבר חדש; לא נמצאה התייחסות מארי.

כתיבת פסוקים ושמות קדושה על חפצים (תליון "אנא בכח", טלית, תיק ס"ת)

הועלה לראשונה: 14/05/2020 · חזרות: 15/05/2020 (כתב אשורי וגניזה); 06/05/2021 (תיק ס"ת)

השאלה: האם מותר לכתוב פסוק או "אנא בכח" על תליון או בגד, לאור שו"ת רבנו על טלית רקומה בפסוק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אסור לשים שום דבר שבקדושה על תליון כזה"; גם אם מותר "זהו מעשה טיפשות". שו"ת רסח – טלית רקומה אסורה: אין כותבים פסוקים פסוקים אלא שלוש תיבות, אין חילוק בין כתיבה לרקימה; והטעם החזק – הפקרת פסוקי תורה לזלזול (ציצית תשמישי מצוה). "אנא בכח" כולל שם בן מ"ב. תיק ס"ת – תשמיש קדושה וחייב גניזה. ראיות ומקורות: שו"ת רבנו רסח; ספר חרדים; יסודי התורה ו, ח; ש"ך יו"ד רפג, ו.
• משתתף (מספר חסוי 68): איסור רק לפסוק; "אנחנו סתם מחמירים". משתתף (מספר חסוי 02): הגמרא קזואיסטית. spc: אסור לבזות כתבי קודש. נועם ממכון משה ויוגב עמרם: ספר חרדים; בגניזה רק שבעה שמות.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מחמיר, אחרים מקילים.

הקפדה על פרטי כתיבת ס"ת ("וייזהר") והאם "מצוה מן המובחר" הוא הידור

הועלה לראשונה: 06/03/2026 · חזרות: אין

השאלה: האם ניקוד ס"ת וזהירות באותיות גדולות וקטנות הם חובה או הידור.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא פוסל" אינו "מותר"; "וייזהר" לשון חובה, ואם לא עשה – המצווה "סוג ג'". אסור לנקד מה שאינו במסורת, אך ניקוד בחריטה אינו ניקוד. ס"ת שלא הקפידו בו אינו "מצוה מן המובחר" אלא "מצוה". ראיות ומקורות: ס"ת ז, ח.
• משתתף (מספר חסוי 18): הידור. spc: אסור – "הבו דלא לוסיף עלה". שחר עדוי: ספר שנכתב פחות אינו כרכב שנכוסח.

סיכום: נשאר במחלוקת.

"האוחז ספר תורה ערום" ו"ידיים מחמת הספר"

הועלה לראשונה: 08/06/2022 · חזרות: אין

השאלה: איך מסתדר "האוחז ס"ת ערום נקבר ערום" (שבת יד ע"א) עם גזירת טומאת ידיים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "הפוך: איך מסתדר הפירוש ש'ערום' מוסב על ספר התורה?!" אין בנגיעה בידיים חשופות איסור ("אין שום בעיה לטמא ידיים"). הגזירה למנוע הנחת תרומה ליד ס"ת; "משום דרבי פרנך" מוסב גם על הספר וגם הידיים – בזיון להשתמש בס"ת באופן שגורם לו הפסד. "משום" – עקרון ולא מקרה. ראיות ומקורות: שבת יד ע"א; מו"נ ח"ג.
• משתתף (מספר חסוי 56): מקשה על הפירוש המקובל. משתתף (מספר חסוי 16): מה ההפסד לספר.

סיכום: נשאר ללא הכרעה.

התעטפות בטלית בליל שבת ושאלת היוהרה

הועלה לראשונה: 07/05/2017 · חזרות: 08/05/2017 (נהג מארי בפומבי); 09/05/2017 (הקלטת הרב רצון)

השאלה: הרב רצון ביקש לעורר את מנהג ההתעטפות בליל שבת; נטען שמארי לא התעטף ושיש בכך יוהרה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מארי עלה מוקדם כשהמנהג במקומו הפוך, ולא שינה; "מה שמארי נהג לעצמו אינו שבשתא", אך "אנחנו לא צריכים לישב מה שאינו צריך יישוב במנהגנו המקורי". "לפי זה 99% ממנהגי תימן הם יוהרה. הבה נתערבה בגויים". על בגדי שבת: "הלכה מפורשת שלא יהיה מלבוש החול כמלבוש השבת… ולא להיפך". "ונהי בעינינו כחגבים". ראיות ומקורות: כוזרי א, ה; דברי מארי על השור המבחין.
• spc: אף אחד לא התעטף בערבית בבית הכנסת של מארי מלבד הש"ץ. בנימין שרעבי, רועי בן זריהם: הטלית בגד שבת ראוי; הרב עמאר אישר לרב רצון. אלי נגר: אין נוהגים בפומבי בניגוד לרבו.

סיכום: נשאר במחלוקת; המנחה ביקש להפסיק.

תכלת בימינו – הגדרת הצבע, החילזון, ומסורת

הועלה לראשונה: 11/11/2017 · חזרות: 29/12/2017 (נוסף: "ספק דאורייתא", מי ביקש לחייב עצמך); 01/08/2019 (נוסף: אין צורך דווקא בחילזון; עדויות על מארי); 21/01/2020 (נוסף: ויכוח חריף עם spc, ראדזין/ברסלב); 22/04/2020 (הערה: "רחל בת עז צמרה" – צמר ולא שער עיזים); 14/09/2020 (נוסף: עמדת מארי והרב רצון); 26/04/2021 (נוסף: קלא אילן פסול, "מי אמר שחייבים חלזון?"); 24/05/2021 (תכלת מצווה חיובית); 20/08/2021 (נוסף: האם נדרשת מסורת חיה לחדש צביעה); 06/09/2026 (הערה: קשירה בלבן כשאין תכלת)

השאלה: האם הארגמון הוא התכלת, מה המשמעות להלכה אחרי זיהוי מהר"י קאפח, והאם אפשר לחדש תכלת על סמך מחקר בלי מסורת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: גדר המצווה – "צמר הצבוע כפתוך שבכוחל… ולא מעניין אותי ממה הוא נצבע"; התנאי היחיד המעכב – שהצבע יציב ועומד. "'שחור' בזמנם שימש למנעד רחב". "מארי פקפק בזיהוי החילזון, ואני מפקפק בכך שהצבע חייב לבוא דווקא מחילזון"; התוספתא אינה להלכה. קלא אילן "משחירים שאינם עומדים". "איפה נזכר התנאי של מסורת? … זה ויכוח הלכתי פרשני". "זהו דיון סרק כי ממילא התכלת של היום נעשית מאותו חילזון". "יש תכלת דאורייתא כיום"; הוא עצמו מטיל תכלת ארגמון שנים; מי שמניח רק לבן "נענש על ביטולה" – ולכן למי שלא מטיל "ראוי שלא תניח ארבע כנפות כלל"; "'כל היום' אינו שווה ל'כל יום'". "אין לערבב דברי האר"י, שדבריהם נבואה, עם דרכי ההלכה הנגלית". על מארי: "לפי השמועה, בשלהי ימיו היה יותר 'פתוח'"; אוהד פרש בעת הדיון החריף ("אני סיימתי פה"), וב-2021 ביקש להמליץ לציבור לקיים ולעודד גם "בשביל הקטע". ראיות ומקורות: ציצית ב, א ("שעומדת ביופייה"); כלי המקדש ח, יג; הערת מארי ציצית פ"ב הערה ו; ב"ק צג ב; מנחות; מאמרי זהר עמר (ללא חתימה על מסקנתו).
• משתתף (מספר חסוי 01): "שחור כדיו" אינו מתאים לארגמון; ההכרעה – לפסוק כרמב"ם או כנתוני המחקר. משתתף (מספר חסוי 02) ויוגב עמרם: המחקר רק מפרש את המילה. משתתף (מספר חסוי 51): פרופ' זהר עמר – התהליך תואם. בנימין שרעבי: המסורת על ההפקה אבדה.
• spc: "אין מסורת. אין וודאות = אין מצווה"; מארי: "לא ניתן לחדש מסורת ללא מסורת חיה"; שוחח עם מארי שנה לפני פטירתו – אותה תשובה; ב-2021: אין להדיח מבית המדרש מי שמניח, אך לא לשכנע אחרים. יהונתן קרני: מארי בסוף ימיו סבר שזהו הזיהוי אך לא הורה להטיל (עדות כתב יד); הרב חמאמי כתב שנראה שזו התכלת; הוא הולך עם תכלת של אחד מארבע. אלעד קאפח: מארי נהג כסבו. משתתף (מספר חסוי 16): מהרב שבח – הראו למארי והיא הייתה מוכחת. איתי טיירי: הרב רצון אומר שאינה התכלת.

סיכום: נשאר במחלוקת חריפה לאורך השנים; אוהד עקבי: אין חובת חילזון ואין חובת מסורת, ומי שלובש ד' כנפות צריך תכלת. spc הסכים בסוף שאין איסור.

טלית קטן והחובה להתעטף – "ראשו ורובו של קטן" ו"דרך עיטוף"

הועלה לראשונה: 10/06/2018 · חזרות: 13/06/2018 (עיטוף מול לבישה; תשובה רכ); 14/06/2018 (בתימן לבשו ט"ק על הבגד); 05/08/2021 (נוסף: הערת מארי "דרך עיטוף", הזהרות רבנו); 08/08/2021 (נוסף: חוט "רמב"ם 7"); 17/07/2022 (נוסף: יגאל גיל – השיעור לחינוך קטנים בלבד); 24/07/2022 (נוסף: חומרת הפוסקים בברכת "להתעטף"); 26/06/2023 (נוסף: האם חובה להתעטף בתפילה)

השאלה: בעריל שארף: לפי רבנו אין טלית קטן אלא גדול שמכסה בו ראשו. ומאוחר: האם שיעור "ראשו ורובו של קטן" מספיק לגדול, והאם חובה להתעטף.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "איפה זה נפסק בהלכות ציצית?"; "רבנו לא כתב ספרו כדי שנמתין לפרש אותו ע"י הרב טבגר". טלית שקטן יוצא בה חייבת לגדול מדאורייתא אף שאינו מכסה בה ראשו – "ראשו ורובו" שיעור הבגד ולא אופן הלבישה. "אי אפשר להפוך משפט צדדי בתשובה… לתנאי יסודי". עיטוף הוא מידת חסידות לת"ח ולא חיוב; "המצוה היא להטיל ציצית בבגד שמתכסים בו". אם השיעור לחינוך בלבד – "אין כאן כלל עניין של דאורייתא". 08/08: חוט "רמב"ם 7", שבעה קשרים מצוה מובחרת (המספיק פל"ג). מחה על שתולים כל דעה שונה ב"חשיבה האשכנזית". ראיות ומקורות: ציצית א, ה; ג, א, י ("הלובש טלית… קיים"); פיה"מ שבת טז, ד; תשובה סי' רכ; הל' ציצית א, ג.
• spc: כליל תכלת (ר' אליהו טבגר) – לרוב הראשונים ט"ק פטור; בתימן לא לבשו; ב-2023: "איך שילבש יוצא". נהוראי יהב: מארי אמר לו שט"ק סמל כמו הכיפה. נוגן צברי: בט"ק אין עיטוף; ב-2022: "חומרה זה לא איסור", לובש גדולה מכבוד. יגאל גיל: רוב הפוסקים מחמירים שלא לברך "להתעטף". אלי שעובי: ההזהרה טעם ולא הלכה. משתתף (מספר חסוי 22): להזהר בדרך חכמים. משתתף (מספר חסוי 69): לפי מארי והרב ערוסי נדרש עיטוף ובט"ק הברכה לבטלה. יאיר עוזרי: טעם מארי – הפתח הגדול באמצע.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד: "אני כנראה מבין מדברי רבנו אחרת" ממארי והרב רצון, ואינו מתחייב לעיטוף.

התעטפות בטלית מקופלת

הועלה לראשונה: 17/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: מה מקור היתר ההתעטפות בטלית מקופלת, מבלי לראות את ארבע הכנפות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "למה צריך 'להתיר'?" ו"מהי ההווא אמינא לאיסור".
• שחר עדוי: "שתיים לאחוריו ושתיים לפניו"; הרב רצאבי – להתעטף פרושה ואחר כך לקפל. משתתף (מספר חסוי 07): האוסרים חוששים שהקיפול תפירה והבגד קטן משיעור.

סיכום: אוהד לא הכריע; רק דרש הסבר לטענת האיסור.

כבוד הטלית – קיפולה ושימוש חולין בה

הועלה לראשונה: 03/09/2020 · חזרות: אין

השאלה: בנימין שרעבי: בתימן הטלית שימשה גם לעטיפת אוכל; האם יש בעיה בחוסר הקפדה על קיפולה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: בתימן הטלית (של חול) בגד עבודה; כיום הטלית בגד חשוב וראוי לנהוג בה כבשאר בגדים חשובים. "אולי לא בעיה הלכתית, אבל בהחלט בעיה תפיסתית מחשבתית"; אולי נלמד מ"לא תהא כוהנת כפונדקית". ראיות ומקורות: איסורי מזבח ז, יא.
• בנימין שרעבי: מה טעם האיסור. שחר עדוי: בעל סע"ת לא חקר כל בית. משתתף (מספר חסוי 70): ראיה מרב.

סיכום: נשאר ללא הכרעה; אין איסור הלכתי מפורש.

גזירת ציצית במספריים – מנהג תימן וטעם קבלי

הועלה לראשונה: 05/07/2024 · חזרות: אין

השאלה: האם למנהג תימן מותר לגזור ציציות במספריים, ומה מקור האיסור באחרונים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מה פירוש "קבלי"? הטעם "פשטי לגמרי"; הבחנה בין חסידות לקבלה (עולמות, ספירות); זה דרש ולא מחייב. ראיות ומקורות: המספיק לעובדי ה'.
• משתתף (מספר חסוי 56): מותר. משתתף (מספר חסוי 51): כף החיים פלאג'י והשל"ה. שחר עדוי: "לא תניף עליהם ברזל" אינו פשט.

סיכום: אוהד הסכים ששחר צודק שזה דרש; להלכה לא נדון.

ציצית, פירוש "ארבע כנפות" ופתיל תכלת

הועלה לראשונה: 07/08/2025 · חזרות: אין

השאלה: משתתף (מספר חסוי 11) שיער שפתיל התכלת הוא לאורך כל ארבע הכנפות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "זה קראי משהו"; הכנף היא הפינה ולא כל אורך הקצוות; שאל מה היסוד הנפשי ל"הנפצה" "אשר לא צויתי ולא דברתי".
• גיא האוס: רק 4 כנפות. משתתף (מספר חסוי 18): אפילו הקראים לא קיבלו.

סיכום: אוהד דחה; המציע ביקש לדון קודם בפשט.

פרטי הלכות ציצית – קשרים, חוטים, תיקון ושעטנז

הועלה לראשונה: 11/05/2018 · חזרות: 04/10/2022 (חוליה אחרונה); 24/10/2022 (זמן); 13/01/2023 (קשירה); 16/02/2023 (חוט שנקרע); 12/11/2023 (שעטנז); 31/07/2024 (קצה חוטים)

השאלה: שאלות קצרות בהלכות ציצית שהועלו לאורך השנים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ציציות שבלו – מותר לזרוק אך אין חובה; הקושי רגש חיובי, ומותר לגנוז (שו"ת רסח: אין קדושת גוף). חוט שנקרע – קושרים שני הקצוות; "חוליה אחת כבר יש, ולא נפסקה מעיקרה" (ציצית א, ח, יח). שעטנז – "ממין הבגד" ולא ממין קצה הכנף. שאל "למה לא מהחוליה הראשונה?" בדין נפסק מעיקרו. קצה חוטים – אפשר לק שקוף. בקשירה הפנה ל-tekhelet.com. ראיות ומקורות: שו"ת רבנו רסח; ציצית א, ח, יח; ג, ז–ח; א; תפילין ד, י.

סיכום: הערות בלבד, ללא דיון נרחב.

סילוק השולחן, עקירת השולחן וכיבוד הבית

הועלה לראשונה: 04/04/2017 · חזרות: 05/04/2017 (האם מסירים רק את הפת); 04/05/2017 (לחם על השולחן ודין סילוק)

השאלה: שמעיה אפל: מה ההבדל בין "עוקרין השולחן" בליל הסדר ל"מסלקין את השלחן" בברכות פ"ז, והאם החובה להסיר רק את הפת.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "עקירה היא פיזית טכנית. סילוק הוא רעיונית מחשבתית"; אפשר לסלק פיזית אך אין חובה, ודי בפינוי האוכל. כיבוד הבית – שלא יישארו פירורים; כיבוד הרצפה מפני דריכה (מים אחרונים אינם ניטלים על הקרקע), סילוק השולחן מפני רחיצה. "אין זה 'דין' אלא הנהגות דרך ארץ" כראש הפרק. "איפה יש חילוק בביזוי אוכלים בין פת לשאר מאכלים?" על לחם שנשאר: כך כתב השו"ע, "למה שלא ינהגו כך (הלא רמבמיסטים)?". ראיות ומקורות: פיה"מ ברכות ח, ד; הל' ברכות ז; שו"ע או"ח נד וריש רטו.
• שמעיה אפל: המקור "דסליקו תכא מקמייהו" (ברכות מב א); ברכת משה עמ' רנא – "מנקים השלחן מהכלים", משמע שזה דין. אלי נגר ומשתתף (מספר חסוי 07): עקירה רק דוגמה לשינוי.

סיכום: לא הוכרע; שמעיה נשאר בשאלתו אם יש שיטה שמסירים רק את הפת.

טעם נטילת הידיים – טומאה, לכלוך ואיסור נגיעה בעיניים

הועלה לראשונה: 01/01/2018 · חזרות: 05/01/2018 (נוסף: ברכות ו, יח – לט ידיו במפה); 01/11/2025 (נוסף: מה מטמא את הידיים – נעליים, שיער; נטילת יד אחת)

השאלה: האם איסור נגיעה בעיניים לפני נטילה נאסר בתלמוד, והאם הרמב"ם מחויב לפירכות הסבוראים; ומה מטרת הנטילה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא נאסר בתלמוד" ו"דברי אגדה"; כך לא מנסחים איסור – הנחיה מחשבתית עם סתרי תורה, ופוסקים שלקחוה למעשה, אך אין חובה. ב-2025: "המונח 'טומאה' משמש לפעמים גם לסתם לכלוך"; ו, א – "אף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להם טומאה, לא יאכל עד שייטול", משמע כפילות ביסוד המטרה; ז, ט – היוצא להשתין נוטל יד אחת. ראיות ומקורות: ברכות ו, א, יח; ז, ט; ח, ו.
• משתתף (מספר חסוי 30): מורה נבוכים ג, ז. משתתף (מספר חסוי 01): הפוסקים הבינו איסור (ברייתא "תיקצץ יד", ר"ע בבית האסורים); הרמב"ם מחויב לעיקר התלמוד ולא לפירכות הסבוראים. spc, יהונתן קרני, נועם ממכון משה (2025): נטילה להכנה עצמית ולנקיות; בשו"ע קסד חייב ליטול.

סיכום: נשאר במחלוקת.

נטילת ידיים על פת פחות מכביצה או מכזית, ואכילה בידיים כרוכות

הועלה לראשונה: 28/11/2017 · חזרות: 05/01/2018 (אכילת פת כשהידיים כרוכות במפה, ברכות ו, יח)

השאלה: האם לדעת רבנו צריך ליטול בברכה על פחות מכביצה פת, והאם מותר להסיק שיעור מטעם "סרך תרומה".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: גם על כזית צריך ליטול בברכה; על פחות מכזית "זו כבר שאלה". "איפה קישר רבנו את נטילת ידיים לפת לעניין טומאה באוכלין?" – "לא תמיד הטעם הראשוני של עצם התקנה שותף לקביעת המאפיינים הפרטניים שלה". ב-05/01: אפשר לכתחילה לאכול פת בידיים כרוכות במפה ("שים לך כפפות 'כוננות' ברכב"); השו"ע אוסר לכתחילה. ראיות ומקורות: ברכות ו, יח ("לט אדם את ידיו במפה").
• משתתף (מספר חסוי 01): רבנו לא פירש שיעור כדי להישאר צמוד לתלמוד – סרך תרומה; הגזירה בחולין לא חמורה מהדין (שו"ע קנח, ב; ריטב"א חולין קו ב); הקשה מברכות ו, ט. spc: לדעת רבנו חייב אפילו על חצי זית.

סיכום: לא הוכרע; אוהד ו-spc הסכימו שלרבנו צריך על כזית; פחות מכזית – "צריך עיון".

נטילת ידיים – ניגוב, ברכה אחר הנטילה ורחיצה

הועלה לראשונה: 01/05/2019 · חזרות: 03/12/2019 (נוסף: ניגוב אחרי נטילה ברביעית – "לכתחילה כן; בדיעבד עבד")

השאלה: האם לשיטת רבנו מותר לאכול בידיים רטובות, האם הניגוב חלק מהמצווה, ומתי מברכים.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הניגוב אינו חלק מהנטילה אלא משום אכילת הלחם; בק"ש ותפילה לא הצריכו ניגוב. לדברי מרן הברכה לפני הטלת מים שניים שהם העיקר – "עובר לעשייתן", והראשונה לנקיות. המברך אחריה נשען על פוסקים מאוחרים, "זכותם המלאה, וחובתם התורנית", אך אנו לא פוסקים כך. ראיות ומקורות: שו"ע ("ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה"); שו"ת רבנו קפז (ברכה אחר הרחיצה "ברכה לבטלה וצריך למחות"); ברכות סוף פרק ו.
• יונתן עמיאל: הניגוב לא מצווה; לרבנו אין בעיה לברך לפני. יאיר עוזרי: אי אפשר להוכיח מ"רחיצה" שאין כלי; "ונהגו" לשון חלשה, ומרן סבר כרבנו.

סיכום: לא הוכרע; ויכוח על פרשנות השו"ע בין יאיר עוזרי (ואוהד) ליונתן עמיאל.

נטילת שחרית עם התניה על כל היום, והפסק בין נטילה להמוציא

הועלה לראשונה: 26/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: יהונתן קרני: אחרי נטילה שחרית עם התניה, מותר לשתות או לאכול בין הנטילה להמוציא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מארי נוטה לאסור, "אך לא הבנתי מניין מצא כן ברבנו". התלמוד נימק הקדמת הלחם בחביבות ולא בחשיבות אי ההפסקה; אין במשמע רבנו איסור קטגורי. הנטילה לתפילה מספיקה גם לברכת כהנים. ראיות ומקורות: מארי שבת עמ' תריא; אהבה עמ' תקצו–תקצז.
• spc: הרב רצון מתקשה; "איני לוקח לעצמי את החופשיות". יהונתן קרני: אין הבדל. יאיר עוזרי: אולי הלכה אחרת (ליל שבת).

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד מתיר לפי פשט, spc נמנע.

נטילת ידיים לסעודה אחרי יציאה מבית הכסא

הועלה לראשונה: 27/08/2020 · חזרות: אין

השאלה: מי שיצא מבית הכסא ורוצה לאכול פת – כיצד ינהג בנטילה ובברכות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "טכנית אם ידיו נקיות לגמרי, יכול לברך ענט"י וליטול"; אך בנוהג שבעולם ידיו מאוסות, ולכן ראוי לשטוף בלי נטילה, כדי שלא יצא י"ח נטילה בראשונה ותהיה ברכתו לבטלה, ואז לברך וליטול בכלי. מי שלא כיוון בנטילת הבוקר לסעודה "אנו מניחים שלא שמר ידיו". כוס חד־פעמית: "לא שקית ניילון". ראיות ומקורות: ברכות ו, יח.
• נהוראי יהב: לרבנו ישטוף בלי ברכה ובלי כלי ומיד ייטול; הב"י משמע שרוב מצריכים כלי; לפי הרב ערוסי כוס חד-פעמית כשרה. משתתף (מספר חסוי 16): המ"ב – אחרונים מעטים. ד"ר רפאל מינס: אפשר לסמוך על נטילת הבוקר אם התכוון.

סיכום: הוסכם שלפי רבנו נטילת שחרית מועילה אם התנה; בשאלת הכלי חילוקי דעות.

נטילת ידיים במי סודה

הועלה לראשונה: 26/08/2020 · חזרות: אין

השאלה: האם מותר ליטול מבקבוק סודה או שבועות הפחמן מעכבות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (א) הבועות למעלה ובקרקעית ובדפנות אין בועות חוצצות; (ב) "לא ירדו חכמים לרזולוציה כזו" – היד נרטבת; (ג) המים אינם פסולים; (ד) הבקבוק "כלי מעליא".
• spc: הבועות מונעות מהמים להגיע ליד; "דרשו לשפשף". נועם ממכון משה: הגרב"צ אבא שאול כשרה (אור לציון ח"ב מו). ד"ר רפאל מינס: כשר, "המציאות מוכיחה שהבועות לא חוצצות". בנימין שרעבי: ניסוי – מקומות שלא נרטבו.

סיכום: אוהד, רפאל ונועם הכשירו; spc נשאר בדעתו.

מים אחרונים – האם נדרשת נטילה בכלי

הועלה לראשונה: 25/05/2018 · חזרות: 03/07/2018 (נוסף: רביעית למים אחרונים; ספר ר' אברהם); 28/11/2022 (השיחה העיקרית); 06/03/2026 (נוסף: יגאל גיל – "נטילה" גם למים אחרונים)

השאלה: האם רבנו, שקורא למים אחרונים "נטילה", דורש כלי, או שדי בשטיפה.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: (2018) מים אחרונים צריכים כלי "לפי פשט ההלכה" – הפרק פותח ב"נטילת ידיים תחילה וסוף" וכל שלא נתפרש ששונה – אינו שונה; הלכה ו מפורשת; "גוברי רברבי חזינא ותיובתא לא חזינא". ב-2022: "לא כל כך ברור שזה חילוף בעלמא"; הקשה על עצמו: מנהג תימן לא הקפידו כדיני מים ראשונים, וברחיצה למנחה לא מנה ברכה במאה ברכות; "אני לא מחווה דעה ברורה… רק מקשה קושיות". ראיות ומקורות: ברכות ו, ו ("ובשיעור שיהיה בהן רביעית… ובכלי"), ו, ז, טו, טז; נשיאת כפיים (ששה דברים מונעין).
• נהוראי יהב, spc: מים אחרונים אינם צריכים כלי; spc – מארי הצריך רביעית (בהמשך: "מארי אמר מפורשות שצריך רביעית"). שלום עמרם: לפי מורי רבנו כלי וברכה גם למנחה; מים אחרונים מפני הסכנה. משתתפים (מספר חסוי 07, מספר חסוי 08): רבנו קורא נטילה וברכות ו מפורש אופן וכמות. יאיר עוזרי: יש חילופים בין נטילה לרחיצה ברבנו; הארבעה והרביעית רק לראשונה.

סיכום: נשאר במחלוקת; אוהד פתוח.

נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה – פירות רטובים, בשר במרק ולחוח

הועלה לראשונה: 08/01/2023 · חזרות: 28/07/2024 (נוסף: בשר ולחוח במרק)

השאלה: האם נוטלים ידיים באכילת פירות רטובים, בשר במרק או לחוח במרק.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: רק בטיבול באחד משבעה משקין, לא כשהפרי סתם רטוב. טל כמשקה המכשיר לטומאה. בשר במרק אינו צריך נטילה; לחוח שטובלים בו – נטילה בלי ברכה (ספק בדעת מארי). חרוסת – מבושל ולכן "תבשיל", וצ"ע. ראיות ומקורות: ברכות ו, א–ב; מו"נ ג, מו; ברכת משה ו, יב–יג.
• גיא האוס, לירן היקרי: האם טל נחשב; נטילה בברכה? משתתף (מספר חסוי 07): רק טיבול במשקה. יאיר עוזרי: "שטיבולו במשקה" – דבר שדרך אכילתו בטיבול.

סיכום: הסכמה כללית; שאלת הטל והספק בדעת מארי נשארו.

שינוי מקום והפסקת סעודה – נטילה וברכה חוזרת

הועלה לראשונה: 01/01/2018 (הערה על נס קפה) · חזרות: 19/08/2019 (נוסף: מקור מפורש ברבנו ליוצא להשתין); 02/12/2019 (שתי רשומות: היסח הדעת מול שינוי מקום; יציאה מהבית/הליכה); 12/12/2019 (אוכל בהליכה); 26/01/2020 (ברכה ראשונה על מאכל שאינו לפניו); 27/05/2020 (תפילה באמצע סעודה, השארת אחד מהמסובים); 06/08/2020 (יציאה מחדר האכילה)

השאלה: מי שיצא באמצע סעודה – האם חייב בנטילה, בברכה אחרונה ובברכה ראשונה מחדש, ומה נחשב "שינוי מקום".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: נטען בשם הרב גיל שעקירה קצרה אינה שינוי מקום – "האומנם?" רבנו פסק: "יצא אחד מן המסובין להשתין, נוטל ידו אחת ונכנס; דיבר עם חברו והפליג, נוטל שתי ידיו". "ערבוב מושגים": מה שמפקיע נטילה הוא הסחת הדעת מהידיים; מה שמפקיע סעודה הוא שינוי מקום ('גמר בלבו'). "'שינוי מקום' ייתכן רק כשקדמה לו 'קביעות מקום'"; באוכל בהליכה אין שינוי; "במקום פתוח לגמרי וילך 5 מטר לא נחשב שינוי". "'שינוי המקום' הוא לא המהות, אלא 'פסיקת האכילה'" ולכן יש לעיין בימינו; גם שינוי תודעתי לבדו יכול לחייב. תפילה סתמית אינה הפסק; השארת אחד מהמסובים (גם אישה, גם חולה) היא "גילוי מילתא". בצ'יפס: "עומד אדם על אמת המים ומברך… לכך נתכוון מתחילה"; בביצה שיצאה החוצה – שינוי מקום וברכה מחדש. ראיות ומקורות: ברכות ד, ג, ה, ז, יא; ו, יז; תשובת רבנו קפד; מאירי עירובין יא.
• משתתף (מספר חסוי 16): לא שינוי מקום מחמת הזמן הקצר (אחר כך "צודק"). חנוך ברזילאי: החידוש צריך ראיה. ר' יאיר עוזרי: מקום סגור – מפינה לפינה אינו חוזר; פרוץ – חוזר; נדרש שינוי מחשבתי עם פיזי. נועם ממכון משה: "זקן או חולה" דוגמה בלבד. משתתפים (מספר חסוי 56) ויהונתן קרני: חז"ל הגדירו – אין סמכות לשנות; קרני: "איני רואה בלשון רבנו סיוע". בנימין שרעבי, משתתף (מספר חסוי 36): הצ'יפס לא היה ראוי; הסיבה שאין דעתו על מה שבבית חברו.

סיכום: spc הסכים (2019); יאיר עוזרי הסכים עם אוהד; הוסכם שבמקום מוגדר צריך קביעות; פרטי הבית המודרני נשארו פתוחים; בצ'יפס לא הוכרע, בביצה הסכמה שצריך לברך.

ברכת המזון מהתורה – "ואכלת ושבעת", תשובת ר"א בן הרמב"ם ו"בריך רחמנא"

הועלה לראשונה: 21/03/2022 · חזרות: 20/07/2022 (נוסף: האם החיוב כולל שלוש ברכות, מעמד ברכת בנימין רעיא)

השאלה: דן עמיאל: האם יש "שביעה" בתבשיל דגן שגם בו מעין שלוש מדאורייתא, ולמה ברהמ"ז רק על לחם; ואיך מתיישב החיוב המדאורייתא עם נוסח "בריך רחמנא".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: מביא תשובת ר"א בן הרמב"ם סי' פד: אין מברכים משום תיקון משה בירידת המן, אלא מצוות "ואכלת ושבעת וברכת" ורמז לתבואת א"י – חטים ושעורים. ב-2022: העניינים תיקון משה, יהושע, דוד ושלמה והלשונות תיקון אנכה"ג; בנימין רעיא "יצא מדאורייתא. אך לא כתקנת חכמים, ולכן צריך לברך שוב ארבע ברכות"; "רחמנא" השם ו"מרא" המלכות; לכאורה צריך עניין שלוש הברכות. ראיות ומקורות: שו"ת ר"א סי' פד; ברכות ח, יב; המספיק פרק כט; ברכות מ, ב ו"כרך ריפתא".
• דן עמיאל: רמב"ם ח, יב מחלק; הסכים בסוף. משתתף (מספר חסוי 52): רבנו לא הביא להלכה; אולי בירך לפני האכילה. משתתף (מספר חסוי 07): הציע רחמנא=מלכות ומרא=שם. משתתף (מספר חסוי 16): המשנ"ב משתמש בספק. יגאל גיל ו-מספר חסוי 56: נחלקו אם מעין שלוש מהתורה (מארי) או מדרבנן.

סיכום: אוהד קיבל חידוד כיוון ("יפה. לא חשבתי"); בשם/מלכות הוסכם כדבריו; מעין שלוש נותרה פתוחה.

חולה צליאק וברכת המזון – אכילה ושביעה בלי גלוטן

הועלה לראשונה: 20/11/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם מי שאלרגי לגלוטן יכול לקיים "ואכלת ושבעת וברכת", ור' עקיבא "שזה מזונו".

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "אל תמהר להחליט"; יש מוצרי שיבולת שועל ללא גלוטן שברכתם מזונות (לפי הדעה ששיבולת שועל של זמננו היא של חז"ל). "כמו שאדם שנולד בלי ידיים לא יכול לקיים נטילת לולב" – ייתכן שלא יכול. "גם מסטייק של 750 גרם שבעים. אז מה?"
• משתתף (מספר חסוי 36): ספק דאורייתא; לחם אורז לפי ר' עקיבא. משתתף (מספר חסוי 03): בורא נפשות.

סיכום: לא הוכרע.

שיעור כזית ובכדי אכילת פרס לברכת המזון

הועלה לראשונה: 17/09/2019 · חזרות: אין

השאלה: אישה שאוכלת המבורגר עם מעט לחם לאט – האם מתחייבת בברהמ"ז.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אוכלת "כזית בינוני בכדי אכילת פרס" – "גדר אכילה, פחות מזה לא נחשב"; מינימום כמות ומקסימום זמן: "המקובל באחרונים, בממוצע 4–5 דקות". ראיות ומקורות: שביתת עשור ב, ד; חמץ ומצה א, ו; מאכלות אסורות יד, ח.

סיכום: השואלת הסכימה; לא הובא מקור מפורש בהל' ברכות.

פת הבאה בכיסנין – הגדרה: פיצה, פוקצ'ה ולחמניה ממולאה

הועלה לראשונה: 30/11/2021 · חזרות: אין

השאלה: מהי "פת הבאה בכיסנין" לפי הראשונים (כיס ממולא או שכבת בצק).

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "שאלה כבדת משקל: מאיזה כמות או אופן הופך להיות עיקר ולא טפל". "הרמב"ם לא פירש כיס אלא איכות בצק": פת סתם אי אפשר לאוכלה בלא לפתן, ופת הבאה בכיסנין עשויה לאכילה בלא לפתן. השווה לכובאנה. ראיות ומקורות: ברכות ג, ט.
• משתתף (מספר חסוי 35): אין כאן עיקר וטפל. נוגן צברי: לשיטת אוהד כל הפיתות כיסנין.

סיכום: לא הוכרע; אוהד: "לא יודע".

ברכת המזון על מזונות – שביעה וקביעות סעודה לפי רבנו

הועלה לראשונה: 21/05/2021 · חזרות: 18/07/2021 (הערה: סעודת קבע על מזונות – לכו"ע מזונות, ולפי מארי גם בקבע)

השאלה: מתי חייבים ברכת המזון על מאפה (פת הבאה בכסנין, בורקס) ללא נטילה והמוציא.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: אם שבע, או גמר בדעתו לקבוע סעודה – אף שהתחיל בבמ"מ – יצטרך ברהמ"ז; "קביעת סעודה" נאמר רק בפת הבאה בכסנין, ואם שבע מתחייב מדאורייתא. שינוי רצון תוך כדי אכילה אינו חייב ברכה מחדש כנמלך – "בנמלך היה הפסק ברור"; על שינוי הרצון "לא יודע". הערה: מברכות ח, יא–יב עולה צורך בדיוק – "לא תמיד סתימת רבנו מורה על כוונתו". ראיות ומקורות: ברכות א, ב; ג, ט; ח, י–יב.
• spc: בורקס כקטאיף. משתתף (מספר חסוי 22): שהכל פוטר גם פת; הרב רצון; ערוך השולחן קסז, יט. יאיר עוזרי: שינוי רצון כנמלך.

סיכום: נשאר במחלוקת.

זימון בשלושה למי שאכל פת הבאה בכיסנין

הועלה לראשונה: 01/01/2022 · חזרות: אין

השאלה: ד"ר מינס: לפי רבנו רק מי שאכל כזית פת מצטרף לזימון.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: לשון רבנו – פת הבאה בכיסנין מוגדרת פת ("אף על פי שהיא פת"), אלא שמברכים מזונות, ואם קבע – המוציא; בניגוד לעיסה שנאפתה בקרקע. ראיות ומקורות: ברכות ג, ט.
• ד"ר רפאל מינס: ההדגשה "כזית פת" ברורה; מסופק. משתתף (מספר חסוי 16): רבנו כתב המציאות השכיחה. נהוראי יהב: "כל שברכתו המוציא מתפקד כפת".

סיכום: אוהד, נהוראי ו-מספר חסוי 16 נוטים להצטרפות; מינס מסופק.

שבע ברכות – האם צריך עשרה שאכלו פת

הועלה לראשונה: 23/12/2019 · חזרות: אין

השאלה: האם לפי רבנו צריך עשרה שאכלו פת כדי לברך שבע ברכות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: ייתכן שצריך רק זימון של עשרה, "אבל הלשון אינה מוחלטת"; מי שמצטרף לזימון ואכל משהו "בהחלט אפשר להגדיר אותו כאחד מה'אוכלים'". ראיות ומקורות: ברכות ב, ט–י.
• ר' יאיר עוזרי: "אוכלין" חוזר שלוש פעמים; קטנים אינם מצטרפים לשבע ברכות ומצטרפים לזימון – "חמירא" (ברכות ה, ד, ח). משתתף (מספר חסוי 03): ברכת חתנים אינה תלויה באכילה; יאיר: רק בשעת הנישואין.

סיכום: לא הוכרע; אוהד מקל, יאיר מחמיר.

ברכת הבשמים בשבע ברכות, והברכה לילדה על כוס בצום

הועלה לראשונה: 19/09/2023 · חזרות: אין

השאלה: איפה הרמב"ם כותב על ברכת הבשמים בחופה; ואם אפשר להתיר לילדה (בת 11) לברך על כוס בצום מדין חינוך.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: הטעם "לתת חשיבות לאותה ברכה" ושהבשמים מענגים. בשו"ת סי' ריב רבנו אומר שבצום אין מביאים כוס למילה כי אין שותה מי "שמבין עניין הברכה, על דרך לימוד התינוקות" – אולי "קריאת כיוון" להתיר ברכה לחינוך. ראיות ומקורות: ברכות ז, יד; מו"נ ג, מה; שבת סוף פכ"ט; שו"ת ריב.
• משתתף (מספר חסוי 42): מקור בסידור רס"ג; שיר השירים ד, י. משתתף (מספר חסוי 16): הפסק בין אירוסין לנישואין. יאיר עוזרי: "אין מביאים כוס כלל" ולכן אין מברכין; מארי – יולדת שפטורה תשתה.

סיכום: נשאר בצ"ע; נהוראי הסכים שהתשובה מדויקת כאוהד.

"אשר נתן ראשי חדשים" ללא שם ומלכות (ברכות ב, יג)

הועלה לראשונה: 10/06/2021 · חזרות: אין

השאלה: מ"אינו חותם בה" האם מדייקים שבפתיחה אומר שם ומלכות.

עיקרי הדיון:

• אוהד נפש: "לא" – מההלכה הקודמת ברור שתחילתה אינה עם שם ומלכות. רבנו מקפיד לכתוב ברכה במלואה במקום חשש; מי שחולק צריך "ראיה ברורה". "איני זוכר שרבנו 'מתנגד'"; ר' אברהם בנו מציע ולא יכתוב נגד אביו בלי לציין; "חכמים אמרו שזה לא הפסק". ראיות ומקורות: ברכות ב, יג; תשובה קפד.
• משתתף (מספר חסוי 22): רבנו בתשובה מתנגד לברכה בלי שם ומלכות; ר"א בסימנים פד וקט הציע רק כדי שלא תשתכח. spc: דוגמאות לכאן ולכאן; "הדפוסים תרמו משלהם".